אהלן למי שקורא את זה. אם זיהיתם את שם המשפחה אך דווקא השם הפרטי של מי שאחראי על שורות אלה לא מצלצל לכם מוכר – זה כנראה הגיוני. שמי שגב – שגב פירסט מילניצקי, ואני הבן של שרון פירסט ז"ל. אדם שהשפיע על ענף ותרבות שלמה בישראל ואהב אותו אהבה טהורה ואמיתית.
אני רוצה קצת לספר לכם על הצד של מי שלא תמיד ראיתם. כי מבחינתכם שרון פירסט זה "ההוא משוונג", ההוא מ"רוכבים באהבה", אבא של אהוד, ההוא עם הווילייר… אז אני רוצה לספר לכם קצת על אבא שלי. זה שהיום היה צפוי לחגוג 53, אבל החיים הובילו אותו קצת אחרת.
"טסתי במורד הרחוב והייתי המאושר באדם"
אבא שלי נולד ב-17.09.1973 בפתח תקווה. בן שני לאבינועם לבית פירסט ולרינה לבית בס. כשלושה שבועות לאחר לידתו, פרצה מלחמת יום הכיפורים. אחלה התחלה לחיים. כבר כילד התגלו לאבי שתי אהבות שתשפענה על חייו עד יומו האחרון: המוזיקה – שגם בבית שבו גדלתי תמיד נכחה, והעולם שבזכותו אתם מכירים אותו – האופניים. כפי שהוא סיפר בעבודת השורשים שאני עשיתי ב-2018: "מאז שאני זוכר את עצמי, אהבתי לרכוב על אופניים. אני זוכר את היום בו אבי פירק את גלגלי העזר מאופניי. זה היה בגיל 4 לערך ואני טסתי במורד הרחוב והייתי המאושר באדם".
כילד וכנער צעיר מספר שבנוסף לרכיבה על האופניים, לגדול בשכונה כלל הרבה משחקי כדור והדלקת מדורות ותפו"א על האש בימי הקיץ. בימי החורף זה כלל בעיקר משחקי מונופול בבתים. אבי שרון למד בבית הספר היסודי "הדר" הנקרא על שם סבו זליג בס ז"ל ומספר שהיה תלמיד טוב סה"כ. חובב לימודי חשבון, הנדסה וספורט ובעיקר מלאכה ונגרות. לימים כשיסיים את לימודיו היסודיים יבצע שיר שיוקלט למסיבת הסיום בשיתוף עם תלמידה ותלמיד נוסף. אותו תלמיד היה עידן יסקין – לימים חבר להקת היי פייב.
שרון פירסט | צילום: פרטי
כשעלה לחטיבת הביניים נכנס עולם חדש לחייו – עולם הטיסנאות. הוא נרשם לחוג בקלוב התעופה ומשם הדרך קצרה לקורס מדריכי טיסנאות ושופט תחרויות אקרובטיקה. העולם עוד יישאר בחייו עד לשלב בו יהיה מנהל נבחרת ישראל בתחום טיסני אקרובטיקה וילווה אותה לשתי אליפויות העולם, ב-1999 ו-2001.
בין המוזיקה לאפאצ'י
נחזור לימי התיכון. אבי למד בתיכון הרב תחומי עמל ב' במגמת אלקטרוניקה-בקרה, ובין כל אלה הקפיד גם על עיסוק במועצת התלמידים ועריכת עיתון בית הספר. באותה תקופה גם המוזיקה לא מצאה מנוח ואבי הקפיד לפקוד את חנויות "האוזן השלישית" ו"חור בשחור". עד היום אני זוכה להיזכר בסיפורים שלו משם.
בצבא אבי התחיל כהנדסאי ייעודי של חיל האוויר – מהתיכון לצה"ל. שם הפך להיות טכנאי בקרת היגוי ושירת בבסיס רמון של חה"א. עם השירות התקדם לחלק מצוותי הפריסה, שיוצא אחת לשבועיים לפריסה עם כמה מסוקי אפאצ'י בגבול הצפון ו-וידוא שכולם מוכנים לצאת בכל עת. לאחר קבע קצר השתחרר ועבר לפרויקט הבא בחייו – הקמת מועדון טיסני הרדיו בפתח תקווה. בהמשך, לימודי מדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב (אגב אני אתחיל ללמוד שם בקרוב, סגירת מעגל). אך שם הגיע רגע שקצת שינה עבורו את התוכניות – מחלת הסרטן הפציעה. לא נרחיב לגביה בטור זה, אבל מן הסתם מאוד השפיעה על כולנו לאורך השנים. תוך כדי ההתמודדות עם המחלה, הוא הפך לראש מחלקת טיסני אקרובטיקה בקלוב התעופה הארצי. זאת במקביל לניהול נבחרת ישראל בתחום. בהמשך נבחר גם לכהן כחבר הנהלה בקלוב התעופה.
קילומטר, שניים, ואז רכיבת ה-100 הראשונה
בפברואר של שנת 2003, קיבל אבא שלי הודעה ממישהי באתר "בליינד דייט". אותה בחורה ששלחה לו את ההודעה היא מי שלימים תהפוך לאשתו ולאם ילדיו, נורית – אמא שלי. לאחר 7 חודשי זוגיות הם התחתנו ונפשו באירלנד לכבוד ירח הדבש שלהם.
שרון פירסט והמשפחה | צילום: פרטי
בשנת 2004 אני נולדתי, ביום שבת בערב או כמו שאמי מתארת "מתנה לשבוע חדש". מעט לאחר לידתי עזב אבי את עולם הטיסנאות ועבר לתפקיד בצוות data של חברת פרטנר (אז orange). שם התעסק בעולם החיבור בין סלולרי למחשב – משהו שהיום נראה עבורנו טריוויאלי מאוד.
ב-2007 נולד אהוד, אחי הקטן. ילד מדהים שהוסיף לעולם של כולנו רבדים רבים. לצערנו מספר קטן של שבועות אחרי לידתו גילינו את החדשות הרעות – הסרטן חזר. והפעם גם יש צורך בהשתלת מח עצם. תהליך הכולל התאוששות לא קלה ולא קצרה בכלל. לאט לאט אבי חזר לרכוב. בהתחלה קילומטר או שניים ומשם 4, 8, עשרה וגם עשרים.
שנתיים לאחר תום הטיפולים אבי גילה את עולם רכיבת הכביש והבין מהר מאוד – רק את זה הוא רוצה. עם השנים עקב חוסר המהירות עבר לתחום הרכיבות הארוכות. עד היום אני זוכר אותי, את אמי ואחי מחכים לו ברכב שלנו לסיום רכיבת ה-100 קילומטר ראשונה בחייו.
במהלך אחת מרכיבות ה-200 שלו בשנת 2016 התחילה שיחה – והשיחה הזאת התחילה את מפעל חייו. כמו שהוא קרא לזה "הבן השלישי" – רוכבים באהבה. רעיון שהפך לחזון והפך לחברה שמייצגת את הערכים שלו. השאיפה למצוינות, עבודה קשה, עבודת יד, תחזוקה ברמה גבוהה. תשוקה לעולם שלא בהכרח מוכר – אלא אם אתה "מהמשוגעים לדבר". שנה אחרי כבר זכינו לחוויה נוספת – ג'ירו ד'איטליה בישראל. לחוות עולם שראינו בטלוויזיה ממש מוחשית מולנו – חוויה לכל החיים.
בכמעט עשור שהחברה קיימת היא הצליחה לשנות גישה לענף, להחזיר מותג שלא היה בישראל ולהפוך אותו לשם מוכר.
שרון פירסט | צילום: פרטי
שרון פירסט בלי אופניים ועם ויטמינצ'יק ביד
אחרי שסיפרתי קצת על תולדותיו אני רוצה קצת לספר לכם על אבא שלי מהמקום שאתם לא רואים אותו. הרוב פה אולי מכירים את אבא שלי בתור ההוא שתמיד עם אופניים, כוס אספרסו ביד ומשקפי שמש שחורים על הראש (אגב זה כן ירשתי). אז אני רוצה קצת לספר לכם על שרון שהוא קצת בלי אופניים ועם כוס משקה ויטמינצ'יק ביד – על שרון האבא.
אבא שלי היה אבא מיוחד. תמיד מאוד "אבהי", אבא מגונן ותומך, שיתפוס את היד וילווה אותי כשאני הולך על כל גדר אפשרית בדרך לגן (עד היום דרך אגב). אני רוצה לספר לכם על אבא עם עולם פנימי שמלא יותר מספריות שלמות. עשיר כמו חנות תבלינים/אלכוהול מפוארת. אבא שתמיד הלך אחרי כל מה שעשינו – ולא הפסיק להאמין בנו. גם כשאנחנו רצינו להרים ידיים ולשבור את הכלים. שרון היה אבא ואדם מיוחד. אמנם לא אהב כדורגל אבל מגיל 9 שלי הבין שאין לו ברירה. מפעם לפעם היה גם מלווה אותי ואת אחי למשחקי מכבי תל אביב בכדורגל. בהתחלה בעיקר באצטדיון המושבה ובנתניה בו מכבי אירחה אז. בהמשך גם ביקר איתנו בוורונה במסגרת טיול משפחתי באיטליה (גם הם לובשים צהוב-כחול). אפילו פעם אחת ביקר איתי בבלומפילד המחודש מול קבוצת ילדותו – מכבי פתח תקווה.
אבא שלי היה "טיפוס". בנאדם שמכירים בכל מקום ובכל אירוע שקשור בקהילת האופניים בישראל. הרבה פעמים זה הרגיש לי שיש שני אנשים שקוראים להם שרון פירסט. השרון שאני מכיר שמכין קפה בבוקר ודואג שהמכונה תישאר דולקת בשביל שאני אכין לעצמי כשאני קם. ומצד שני או במקביל אליו יש את שרון האישיות – האיש הזה שכל בנאדם שנכנס אליו למשרד – הוא יבוא וידבר איתו בתשוקה על העולם הזה שנקרא אופניים. ברזולוציות שאני לא אצליח להגיע אליהן לעולם.
שרון ואהוד פירסט | צילום: גלעד קוולרצ'יק
המדיטציה האישית והמורשת הנצחית
זה הסיפור של אבא שלי, הסיפור של שרון שאולי לא כולם הכירו.
כמו שהבנתם האופניים שזורים אצלו מגיל מאוד צעיר.
הרכיבה היתה עבורו לא רק ספורט אלא ובעיקר המדיטציה האישית שלו,
המקום בו יכל לנקות את הראש מרעשים, מהפרעות ופשוט להיכנס לזון שלו.
שרון הגדיר את עצמו כפילוסוף של החיים וכמי שאוהב את החיים, למרות ועל אף כל הקשיים שהיו חלק מחייו.
ויש כמה דברים שאני יודע שהוא השאיר כמורשת נצחית שלו: רכיבה, קפה, מילים, תמונות, ובעיקר – אהבה לחיים. לחיות חיים מלאי משמעות, להיות אנשים ישרים ולאהוב – את מה שאתם עושים, את האנשים שסביבכם ואת החיים.
למי שרוצה לזכור ולהזכיר – ביום שבת הקרוב (19.9) תיערך רכיבת חברים לזכרו של שרון פירסט ז"ל. התכנסות 06:00 באלטלף 9 ביהוד. תחילת רכיבה 6:20. מסלול יהוד-בית אריה-בן שמן- שדה התעופה-יהוד. מוזמנות ומוזמנים להצטרף.
שרון פירסט | צילום: פרטי
