לנשות ואנשי הברזל הישראלים ולאלה שמגישמים עצמם בזכות הספורט, הנה תזכורת קטנה לסיפורם המרגש של "טים הויט" אנשי הברזל והרוח שגברו על כל המכשולים בדרך

מאת:נירקה בר

לכל אחד מאיתנו צרובה בראש תמונה חזקה של אירוע בחיים, תמונה מעיתון, סרט קולנוע או קטע מיו-טיוב. אחד הקטעים האהובים עלי יותר מכל הוא סיפורם של צמד אנשי הברזל ריק ודיק הויט, הידועים בשמם "צוות הויט".

בעוד כחודש ימים – תצא לדרך תחרות איש הברזל הישראלי – ישראמן נגב, החוגגת את שנתה ה-11 עם כמות גדולה מהרגיל של משתתפים (קרוב ל- 400, רובם ישראלים) שכמעט הכפילה עצמה משנה שעברה. התחרות כבר מתחילה להיטמע בתודעתם של אנשי ברזל בעולם ואף קיבלה את הדירוג הבלתי רשמי של אחת מהתחרויות הקשות בעולם. ברגעים כאלה כשהמתח מתחיל לפעום והקילומטרים ברגליים כבר הצטברו לעוד הרבה זמן – זה הזמן להיזכר שוב בסיפורם של צמד אנשי הברזל  Team Hoyt.

בקצרה, למי שלא מכיר את הסיפור (מעל ל-8 מיליון צפיות ביו-טיוב) – ריק הויט (יליד 1962)  נולד עם שיתוק מוחין קשה מאד, ללא יכולות דיבור, תנועה ותיקשור. הוריו נאבקו כל השנים לשלבו במערכות חינוך וקהילה רגילות ואף הצליחו ללמדו לומר מילים בסיסיות ולתקשר באמצעות עיניו.

כשהיה בן 15 ביקש ריק מאביו להשתתף במרוץ ל- 5 ק"מ. אביו שלא רץ מעולם לקח את בנו לריצת  5 ק"מ הראשונה של שניהם, וכמיטב האגדות ההוליוודיות, הם לא עצרו בדרך והמשיכו עד לתחרות איש הברזל בהוואי – כשבדרך הם חולפים על פני 1000 תחרויות בכל רחבי ארה"ב, כולל מרתונים טריאתלונים ובסוף כאמור איש הברזל.
בשחייה – מושך דיק את בנו הישוב בתוך סירת גומי, לאורך כל מסלול השחייה (3.6 ק"מ באיש ברזל)
באופניים – מרכיב דיק את ריק על כידון אופניו – כזכור דיק אינו תינוק (180 ק"מ באיש ברזל)
ובריצה – דוחף האב את הבן באמצעות עגלת ריצה (42.2 ק"מ באיש ברזל).

סיפורם של "צוות הויט", כבר הפך מפורסם ב- 1981 כשסיימו לראשונה את מרתון בוסטון, ומאז לאורך כל הדרך הם גומרים את התחרויות בתוצאות מדהימות, שלא היו מביישות אף ספורטאי בכל קנה מידה (כמעט).
מרתון – 2:40 ש', חצי מרתון 1:21 ש', 10 ק"מ 35:48 דק' וכמובן איש-ברזל ב- 13:43:37 שעות.

השניים הקימו בשנת 1989 את Hoyt Foundation , קרן צדקה לחיזוק בטחון והערכה עצמית בקרב נכים ומשותקים באמצעות שילובם בחיי הקהילה הרגילים (עם דגש על הספורט)  וממשיכים עד היום להשתתף בתחרויות (הרבה פחות) וכמובן להרצות ולספר את סיפור מסעם ואהבתם והמדהים של אב ובנו המשותק.

קטע הוידאו המפורסם My Redeemer – הגואל שלי, הוא כאמור אחד המרגשים שקיימים ברשת, וודאי עבור חובבי ספורט ואתגר, אוהבי סיפורי קיצ'  אמריקאים סוחטי דמעות וחובה לצפות בו עם רמקולים פתוחים בווליום גבוהה – מדובר בשיר הורס בביצועה של  Nicole C. Mullen האמרקאית.

הסרטון של טים הויט הוא ברכה קטנה שלנו אל נשות ואנשי הברזל הישראלים וכל אלה שעושים את חייהם טובים יותר בזכות הספורט או כל דבר אחר. סופו של הסרט אגב, מתקשר באופן תמוהה ביותר לקמפיין הבחירות של הנשיא אובמה – הסלוגן i can, נראה כאילו נלקח משם והוסב לגרסתו העדכנית של yes we can.