שבעה ימים עברו מאז זינקתי לתחרות איש הברזל בטור דה-מטרופול (Tours) בצרפת. זו הייתה המהדורה הראשונה של איש ברזל מלא בעיר הציורית שבעמק הלואר. זו פתחה את שעריה לאלפי טריאתלטים שהגיעו לבחון את המסלול החדש, כולל לא מעט ישראלים, וכאמור גם אני ביניהם, מלווה בבן זוג תומך ופעוט בן שנתיים וחצי שתומך לא פחות. האמת, גם שבוע אחרי הגוף מרגיש טרי באופן פשוט לא הוגן, השפשפות עדיין מעידות על מה שעבר עליו – והאדרנלין עדיין חוגג בדם. אז קצת לפני היעד הבא שיגיע, סיכמתי לכם את החוויה האישית שלי, לצד מסקנות יישומיות למי שמתעניין להשתתף, וגם כמה תובנות על הורות.

לכתבות נוספות בנושא:

• כבשו את הפודיום: הישגים נהדרים לאנשי הברזל הישראלים באירופה.
• הסוללות ריקות, הטירוף מתחיל: איך זה מרגיש לסיים תקופת הכנה לאיש ברזל.
• "משכב לידה", גרסת אשת הברזל: אז איך באמת חוזרים לפעילות אחרי לידה?

למלווים בתחרות איש ברזל, יש המון זמן פנוי "להרוג" בין היציאה לרכיבה ועד החזרה ממנה. זמן שבו אי אפשר לעודד כשהמסלול הוא הקפה אחת גדולה של 180 ק"מ. למעודדים חיכו בשטח האקספו עשרה פוד-טראקים, למרות שאפילו רצפת חצץ מספיקה לפעוט בן שנתיים וחצי לפעילות של יום שלם. להשליך אבני חצץ סביב ולהתפלש עד שעורו החות'י מקבל גוון לבן. מה עוד ילד צריך? בטח לא טירות וארמונות וצלחת נקניקים, אבל גם זה היה. עכשיו הבנתי בשביל מה הבאתי ילד לעולם. שיארח חברה לאבא שלו בזמן שהקודם מלווה אותי בתחרויות איש ברזל ברחבי העולם.

 

View this post on Instagram

 

A post shared by Shvoong.co.il (@shvoong)

אז במקום שאלדר ישתעמם, הנה יצור קטן להתרוצץ אחריו בין המתנפחים, הקליעה למטרה, השחלת החרוזים, הקעקועים, הבלונים ופינת היצירה. כל אלה תחנות הפעלה לילדים, בחינם, בתוך אזור התחרות.

והרי תחזית מזג האוויר

עם ההתחממות הגלובלית, הפקת איירונמן הקדימה בשנים האחרונות תחרויות רבות מיולי ליוני (עיינו ערך אוסטריה והמבורג) כדי לקבל מזג אוויר שפוי יותר. הסיכון: ביוני באירופה אפשר להיתקל גם בגשמים, רוחות וסופות, כפי שחוו מתחרי המבורג לפני שבועיים, וכפי שחוו, במנה קטנה, מתחרי אוסטריה באותו היום. אבל התנאים בתאריך שנקבע שנה מראש אינם ניתנים לבחירה.

הזינוק מתגלגל, החל מ-6:30 בבוקר, שישה טריאתלטים כל עשר שניות. מזנקים מ"דק" בקפיצה למים. לא חייבים לקפוץ ראש, עומק המים מאפשר עמידה.

באזור 8:30 יצאתי לרכיבה, והמעלות התחילו לטפס במהלכה, מ-19 ועד 32 מעלות בסיומה, לפי הגרמין. נפלנו על יום שרבי עם 30 מעלות בצל ו-39 (!) מעלות בשמש, כפי שהראה מד הטמפרטורה מעל הבריכה לידה חלפנו 3 פעמים. כל אחת מהן הורגשה היטב בריצה.

חם ולא הכי מגניב | צילום: Sportograf

מרוב חום ויובש, זו התחרות הראשונה שבה לא עשיתי פיפי כלל לאורך כל הריצה. על אף שהקפדתי על משמעת מים. חברים לקבוצה מדווחים שלא עשו פיפי גם אחרי הסיום, ועד למחרת.

מגבירים טורים ומזנקים לנהר

השחייה בנהר השֶר, שמימיו (מי הפשרת שלגים) צלולים, רדודים ומלאי עשבייה. הזרם חלש אבל מורגש היטב בצלע הארוכה לאורך הגדה, והוא סוחף אתכם לתוצאה חלומית (גם האימונים עם זהר גלילי עזרו). טיפ זהב: הזרם במרכז הנהר חזק יותר מאשר קרוב לגדה. אז נסו להיצמד למרכז כשהזרם איתכם. טמפרטורת המים נעה בין 20 ל-22 מעלות, כך ששחייה עם חליפות מאושרת.

מתחרים רבים נכנסו לנהר על דעת עצמם לחימום בימים שקדמו לתחרות, על אף שהדבר לא אושר באופן רשמי על ידי המארגנים. משגילינו את המתחרים טובלים ביום שמשי על הגדה, מיהרנו לעלות על חליפות ולהצטרף אליהם לטבילה בנקודת הזינוק. הטבילה גם עזרה לי לחוש את כיווני הזרמים, החלשים אבל הקיימים, ולהתמקם בהתאם.

נעה כפרי בכניסה למים בטור | צילום: Sportograf

שבע טירות (ראיתי שתיים)

הרכיבה היא הקפה אחת גדולה ושטוחה יחסית. 737 מטר טיפוס על הנייר על פני 180 ק"מ (1,000 מטר גובה לפי הגרמין). היא עוברת דרך שבע טירות, למי שנאות להרים את הראש מהאֵירובר ולהסתכל סביב. אני ראיתי שתיים. כרמים ושדות אינסופיים, יערות וכפרים ציוריים.

הצרפתים לא הפסיקו לעודד לרגע. החל משרוול היציאה מהמים, דרך כל כפר נידח שבו עברנו וכולם יצאו החוצה עם דגלים ועם בירות, וכלה במסלול הריצה שהיה מרוצף מקומיים עם שלטים ופרצופי ענק של בני המשפחה המתחרים. כאילו היינו הטור דה-פראנס שעובר בחצר וצריך לחלוק לו כבוד, לא דן ישראלי מאשקלון (שעשה לנו הרבה כבוד!).

נעה כפרי ברכיבה של תחרות איש הברזל בטור | צילום: Sportograf

מלא אופנועים עברו וסיירו בין הרוכבים במהלך הרכיבה. חלקם צלמים, חלקם שוטרים, אבל חלקם הגדול גם ז'נדרמנים ששלפו לא מעט כרטיסים כחולים על דראפטינג לרוכבים סביב. הקפה אחת גדולה של 180 ק"מ מקשה יותר על הדראפט ומצמצמת את הצפיפות על המסלול.

שלוש הקפות, אפס צל (כמעט)

הריצה מתבצעת על פני שלוש הקפות של 14 ק"מ כל אחת לאורך גדות הנהר, על שבילי אופניים, דרך גשרים ופארקים ירוקים. המארגנים טענו שהריצה ללא צל, אבל להערכתי כ-20 אחוז ממנה מוצלים: בתוך פארק ושדרת עצים, במעבר תת-קרקעי מתחת לכביש ולגשרים, וגם כמה עשרות מטרים בתוך אולם מקורה. ביום שבו זינקנו לריצה שרר כאמור חום נורא, כך שספרתי כל פיסת צל, כפי שאפשר להבין. אבל אולי תיפלו על יום נעים של 20 מעלות, כפי שהיה יומיים לפני הזינוק.

נעה כפרי בריצה של תחרות איש הברזל בטור | צילום: Sportograf

לא רק הטמפרטורה. גם היובש היה פקטור משמעותי. רק עברתי את תחנת ההזנה, עשרה צעדים, והפה כבר יבש והשפתיים מתפוצצות, עם 30 אחוזי לחות בלבד. למרות כל החום הזה, ואולי קצת בזכות המסלול השטוח, הורדתי 24 דקות מהשיא האישי שלי.

ועוד למרות, אם יורשה לי, ירדתי לריצה עם רגלי עץ, כאשר קילומטר לתוך הריצה לא הורגש שום שיחרור. לעומת זאת, מיץ החמוצים של ספונסר עשה קסמים.

שטח החלפה בתוך האנגר

האקספו, שטח ההחלפה וקו הסיום כולם בתוך מתחמים מקורים, בשטח של גני התערוכה של העיר טור. האנגר ענק משמש כשטח החלפה ל-3,000 זוגות אופניים, האנגר נוסף משמש לאקספו ולקו הסיום, כאשר מרחק יריקה ממנו מתבצעת הפרסה של סיבוב הריצה, גם היא בתוך האולם.

נעה כפרי בקו הסיום של תחרות איש הברזל בטור | צילום: Sportograf

לא רק אני חזרתי מרוצה. שני פודיומים ישראלים בתוצאות מרשימות במיוחד: דן ישראלי (Run4Dan) ויעל שור (500Watt).

סיפורי הגבורה של איש הברזל

בשלב הזה בכתבה בדרך כלל מגיעים סיפורי הגבורה והניסים. האמת, רק להגיע לקו הזינוק בחתיכת אחת – בן הזוג בחתיכה אחת, אחרי מלחמה של חודש וחצי עם טילים מאירן, בלי מחלה, פציעה או תאונה בדרך – זה כבר נס בפני עצמו. לא סתם אומרים שהמסע הקשה הוא לקו הזינוק, לא ממנו. או כמו שענבר אומרת, על משקל פרעה: "עברתם אותי, תעברו גם את זה".

ואם כבר בניסים עסקינן, רציתי לספר על לוחם אחד שבלט לי במיוחד. יניב אנגל היה לוחם בגולני, נפצע, והוא מייצג את בית הלוחם המתאמנים תחת GOLDENTRI. אבל לא על זה רציתי לדבר. הוא התאמן לתחרות בדבקות ובמסירות, והגיע בכושר שיא, מוכן לשבור שיאים אישיים בכל אחד מהענפים. וכאן מתחיל סיפור ביש מזל כזה שעוד לא שמעתם:

1. אופני הנג"ש שלו נשברו בשלדה.
2. בלית ברירה, הוא שכר אופני כביש יומיים לפני התחרות. בבוקר החליק במדרגות המלון ושבר צלע.
3. בתחרות במהלך הרכיבה על האופניים השכורות, נשברה אחת מכריות קרני האירובר, כך שלא יכול היה להשתמש בו יותר.
4. לקינוח, המושב ירד באמצע הרכיבה בארבעה סנטימטר, מה שהחריף את כאבי הגב ואת חוסר ההתאמה של אופניים שממילא לא היו מתאימים לו.

יניב אנגל והאירובר השבור | צילום: Sportograf

כל אחד מהסעיפים האלה, והרבה פחות מזה, היה משכנע את רוב הטריאתלטים המסורים ביותר לא לזנק. או לעצור בדרך. אבל לא יניב. עם צלע שבורה הוא צלח את כל המרתון בריצה. בלי עצירות, בלי הליכות, ב-30 עד 35 מעלות.

אם אתם שוקלים להירשם, קצת פרקטיקה

1. התחרות לא מתקיימת שנה הבאה, אלא בעוד שנתיים. איירונמן עושים שנה-שנה עם תחרות בעיירה סמוכה, כך ששנה הבאה תתקיים בטור תחרות בחצי המרחק, ורק בעוד שנתיים שוב המרחק המלא.
2. מומלצת הנסיעה ברכבת, שעה וחצי מפריז, לעומת כפול מזה ברכב או בהסעה.
3. המארגנים לא מאפשרים רשמית שחיית חימום בנהר על מסלול התחרות, אבל פותחים בריכה אולימפית לפני כן. השחיה בבריכה חינם למשתתפים בהצגת צמיד, ומותרת עם חליפות. אבל כפי שכבר הבנתם, מתחרים רבים פשוט נכנסו לנהר על דעת עצמם.

בשורה התחתונה: אם אתם רוצים מסלול שטוח ומהיר לשבירת שיא, נופים שמפצים על כל סבל, ויעד שבו גם בן הזוג והילד מוצאים מה לעשות במשך יום שלם, הרי לכם אחד. עוד נגיע גם לשלב הסיכומים האובייקטיביים עם המספרים, התכניות והעמידה בהן. אבל לזה נגיע בעוד כמה ימים, כשהאדרנלין ישקע וננחת למציאות. בינתיים, שווה לסמן את טור ביומן של 2028.

נעה כפרי מניקה את בנה רגע אחרי קו הסיום | צילום: אלדר דמארי