פחות משבועיים אחרי צ'אלנג' ישראמן האחרון הצטרפתי לכמה חברים בפרוייקט 100 כפול 100 בברכה אצלנו ביישוב בנופית. זה לקח סביב שלוש שעות וחצי ברוטו אבל בזכות מוסיקה מצויינת ואווירה מעולה תקתקנו את זה בלי דרמה גדולה מדי.
לטורים נוספים:
בילוי יזרעאלי מושלם: ליאור זך מאור מסכם את ספרינג גראבל 2025
הגיוון במבחן: האם לרוכבים כדאי לרוץ ולרצים כדאי לרכוב כדי להשתפר?
היתרונות הפיזיולוגיים והמנטליים של טיולים-מסעות רגליים לספורטאים
כמה שבועות אחרי כן ישבנו בסאונה אחרי אימון שחיה והם התחילו למלמל משהו על חציית הכנרת, לרוחב, תודה לאל. לפני כחמש עשרה שנה חציתי בשחייה את הכנרת לאורך, מדרום לצפון, כחלק מאירוע בארגון גדי כץ מייסד TI ישראל. חוויה מיוחדת. אני זוכר שבגלל החשש מהרוחות והגלים כשנכנסים לכנרת בשעות הצהריים, נכנסנו למים באמצע הלילה בשאיפה להספיק לסיים בזמן. שלוש-ארבע שעות ראשונות שחייה בחושך מוחלט.
מאז, גם החברים שלי הספיקו לעשות את זה, כחלק מיוזמה של הדר בן דרור לפני כשנתיים-שלוש. אז כולנו הרגשנו שאת מימד האורך מיצינו. אבל הרוחב זה אתגר נחמד על הדרך, בלי צורך להתאמן במיוחד ובלי יותר מדי לוגיסטיקה ומנהלות.
התאריך נקבע ליום חמישי האחרון, והוחלט ששוחים מפאתי טבריה לנמל עין גב. יום לפני כן עוד הספקתי לשחות בבוקר כמעט ארבעה קילומטרים בים במסגרת האימון הקבוצתי, ואחר הצהריים ביצעתי על המסילה את הריצה שתוכננה במקור לחמישי.
השארנו רכב בעין גב ונסענו לחניה של חמי טבריה להכין את הציוד ולצאת לדרך. קיאק מלווה עם שני חותרים, מים, איזוטוני, ג'לים, כדור מלח, בודי גלייד, וכל מה שחשבנו שיש מצב שנצטרך בדרך.
ירדתי למים לבדוק את מצבם והחלטתי שהם מספיק נעימים ואין צורך בחליפת שחיה מנאופרן. מספיק סווים סקין דק.
החלטה שעוד נחזור אליה בהמשך. החבר'ה האחרים חשבו אחרת והתלבשו בחליפות. שלחנו הודעת "מתחילים" לשיטור היומי כפי שתואם מראש ונכנסנו למים.
הבוקר היה ערפילי למדי וקשה היה להבחין בסוסיתא שאמורה להתנשא בערך מעל עין גב. אז שחינו לכיוון הכללי וקיווינו לטוב.
היה לי קר, מההתחלה. וכפי שקורה בדרך כלל במים – כשקר לך הזמן לא משפר את המצב אלא להפך. כל דקה נעשה לי יותר ויותר קר. מאוחר מדי. החליפה באוטו ובכל מקרה אין סיכוי ללבוש אותה עכשיו. נתמודד…
הפורמט שתוכנן היה עצירת תדלוק ובדיקת מצב כל חצי שעה, אבל בגלל שסבלתי מהקור ניסיתי לצמצם את השהייה במים בחוסר תנועה למינימום. קצת מחוסר ברירה מדי פעם המשכתי לשחות וברחתי קדימה בזמן שהחבר'ה תדלקו. בשלב מסוים הערפילים התפזרו והתבייתנו על סוסיתא ומתחתיה עין גב.
בכל משחה מים פתוחים ארוך יש את השלב שבו נראה לך שאתה עוד רגע מגיע לחוף אבל בפועל יש לך עדיין לא מעט לשחות. לא נשאר עוד הרבה, או שבעצם כן. אתה שוחה ושוחה ולא מגיע. הקור הכריח אותי לשחות יחסית חזק ובשלב מסויים התחלתי להרגיש את הכתפיים.
כמה מאות מטרים מחוף עין גב פגשתי אישה מבוגרת על סאפ ואמרתי לה שהגענו מטבריה בשחייה. היא שאלה: "עכשיו?" ועניתי שכן בחצי חיוך.
יותר משרציתי להפסיק לשחות, רציתי לעמוד בשמש החמה עטוף במגבת. זה כל מה שעניין אותי בסוף. לא חגיגות ולא תמונות. רק לסיים עם הסבל של הרעידות הבלתי רצוניות.
צליחת הכנרת לרוחב. 3:21 שעות ברוטו אתגר נחמד במידה הנכונה. והחלטה אחת גרועה שהשפיעה על מידת ההנאה שלי מהחוויה.
טוב, צריך תיקון. אולי…