לכל הטורים של ליאור זך מאור לחצו כאן
הגראבל בעמק המזרחי-רמות יששכר התבשל במוחם של המארגנים הרבה מאוד זמן. אחד המקומות הטובים בארץ עם אין ספור שבילים ודרכי נוף נהדרות. כשנסגר הכינוס ביזרעאל היה לי ברור שזה כנראה יהיה שילוב מנצח ואירוע מוצלח. ביזרעאל יש מגרש רוגבי מדהים וקהילה יוצאת דופן, שרגילה ואוהבת לארח אירועים שהם בדיוק ברוח הגראבל. פשוט במקום כדור ביצתי וספורטאים חסונים עם מבטא אנגלוסקסי הם יארחו הפעם חבורת שדופים גלוחי רגליים. כל השאר די כרגיל. טוב אולי קצת פחות בירה לנפש.
לכתבות נוספות בנושא:
הגיוון במבחן: האם לרוכבים כדאי לרוץ ולרצים כדאי לרכוב כדי להשתפר?
היתרונות הפיזיולוגיים והמנטליים של טיולים-מסעות רגליים לספורטאים
בשבת: אליפות ישראל באנדורו יוצאת לדרך ביער שווייץ בטבריה
לוקיישן הוא המפגש הראשוני של משתתף באירוע, ואם הלוקיישן נחמד, יפה, ומזמין אתה כבר נכנס לאווירה טובה ומוד חיובי, אפילו אם אתה במתח של לפני תחרות והכל. אני אמנם קצת מוטה, כי אני גר בפאתי העמק ולא במקרה, אבל קשה שלא להיכנס לווייב טוב כשאתה נוסע לקיבוץ יזרעאל, השדות למרגלותיך והגלבוע מתנשא מעליך. השומר בשער מקבל את פניך בחיוביות והרפת היא הדבר הראשון שאתה נתקל בו בכניסה. זהו, הכל טוב, כיף לי נחמד לי רגוע לי. מכאן זה יכול ללכת בעיקר למקומות טובים, המגמה חיובית.
הגעתי מוקדם עם אדוה, שהתנדבה באירוע בעמדת ההרשמה ובתחנת התזונה. המתחם היה נראה מתוקתק ומזמין, טראש טוק קצר עם נימי כהן, שמתי מספר על האופניים ויצאתי לעשות חימום. לאט לאט הקיבוץ המנומנם התמלא ברוכבים על אופני שטח וגראבל ולקראת שעת הזינוק כולם התנקזו למגרש. יש משהו ברחבת דשא ירוק עם מאות זוגות אופניים צבעוניים שממלא את ליבך ומשמח כל צלם.
כחלק מהפקת הלקחים מאירוע הגראבל האחרון המארגנים שיפרו הפעם משמעותית את מבנה ונוהל הזינוקים. התמקמתי בבוקס של "גראבל תחרותי ארוך" ובדיוק בשעה היעודה יצאנו לדרך מאחורי הטנדר המוביל בחלק הנטרלי בתוך הקיבוץ. נסענו מהר והשתדלתי להיות ממש מקדימה כדי שכשהטנדר מפנה ומשחרר אותנו לדרכנו אוכל להתחבר לדבוקת החוד בשאיפה.
כצפוי די מהר אכן נוצרה דבוקת חוד ראשונית כזאת והצלחתי לרכוב איתה, אבל כמה ברבורי ניווט קטנים בדקות הראשונות פיצלו אותה ולצערי נותרתי קצת מאחור. התחברתי לכמה רוכבים שגם הם נשרו ורכבנו טוב ביחד. באחת הירידות המהירות קפצתי קצת על מהמורה בדרך, אחד הבקבוקים שלי עף ובמקביל נפלה לי השרשרת. חצי שנייה של התלבטות, הצלחתי להרים את השרשרת תוך כדי תנועה וקיבלתי החלטה לא לחזור לבקבוק שנפל (אחרי התחרות הסתבר שאחד מרכבי ההפקה אסף אותו וקיבלתי אותו בחזרה). כשאתה רוכב טוב ביחד עם אנשים לפעמים לאבד אותם במסלול כזה יכול להיות קריטי להמשך, וידעתי שאם אני עוצר וחוזר אני כבר כנראה לא אצליח לתפוס אותם. יש עוד תחנת תזונה בדרך אז אעצור שם ואמלא את הבקבוק שיש לי.
כמה דקות מאוחר יותר החבר'ה שרכבתי איתם קצת התעכבו במקטע טכני יחסית (לאופני גראבל) ונשארתי לבד. אז עכשיו אני גם בלי הרבה מים וגם לבד מול הרוח, נהדר. למזלי כמה ממובילי קטגורית השטח (אופני הרים) הגיעו אליי מאחור והצטרפתי אליהם לשעה האחרונה של המרוץ. זה הצריך ממני לא מעט נחישות, גם בזמן העקיפה, וגם בלפחות ירידה משמעותית אחת בהמשך. לאופני הרים תמיד יהיה יתרון מסוים על גראבל בירידות.
כשהתקרבנו לתחנת התזונה אחד מתוך השלושה שרכבתי איתם אמר שהוא עוצר והשניים האחרים לא. כמה דקות פול גז לגישור חזרה ושוב היינו ארבעתנו ביחד. הרמתי את הראש וראיתי על הגבעה ממול את קיבוץ יזרעאל. לכאורה זה נראה ממש קרוב, אבל בפועל זה לקח עוד איזה רבע שעה לפחות להגיע לעלייה האחרונה לעבר שער הסיום.
איזה כיף היה. ובעצם הכיף האמיתי רק מתחיל. הרעיון באירועי הגראבל האלה הוא שאתה רוכב שלוש שעות ואז יושב עוד שלוש שעות על הדשא ביזרעאל עם חברים, שותה בירה ואוכל המבורגר כזה או אחר (לטבעונים). ועוד למזלנו מזג האוויר היה מושלם. מי בכלל רוצה ללכת הביתה? ואולי הדבר הכי מטורף באירועים האלה זה ההגרלות של הפרסים במתחם הסיום. מחשבונים של גרמין, גלגלים של שימנו, וכדומה. לך תדע עם מה תחזור באוטו.
בקיצור ספרינג גראבל 2026 בקיבוץ יזרעאל – אני בפנים. תרשמו אותי. ולא רק אותי אני מניח, כל מי שדיברתי איתו נהנה ממש ובטוח ישמח לחזור. אבל עוד לפני כן אני בטוח שצחי, נימי, ואריק כבר מכינים לנו גראבל נוסף בסתיו הקרוב.