השעה: 6:30 בבוקר. המקום: חניון לילה סהרונים במכתש רמון. אנחנו אמנם באמצע המדבר אבל הטמפרטורות כאן בפברואר צונחות כמו באתר סקי גבוה. קו אור ראשון בוקע מעל הר ארדון וכל תא בגופי צועק WTF שאני יוצא מהרכב לבוש מכנס ריצה מינימליסטי. הווסט 5 ליטר מתפקע ב-2 ליטר מים, כמה ג'לים ופנס ראש. 36 ק"מ לפנינו. היעד: ספיר. זה לא באזור. לעזאזל זה אפילו לא באותו מדבר. אנחנו בהר הנגב וספיר זה בערבה התיכונה.
אנחנו פותחים בריצה קלה. לא כי אנחנו ממהרים, סתם כי ממש קר. תוך זמן קצר אנחנו על פסגת כרבולת חרירים. משם אנחנו משייטים במדרון מתון על גבי סנפיר בקו פנורמי משגע שמוביל לגב חולית. לפני הירידה לנקרות אנחנו דוחסים חטיף פרוטאין ראשון. בקניון נקרות אנחנו כבר לא זזים מהר. השמש כבר במרכז השמיים והקור הצובט של הבוקר מתחלף בחום. ההליכה בתוך החצץ החולי איטית ואנחנו מורידים הילוך. הנוף הסכיני מתחלף בקניון פילי והעליה להר יהב מכריחה אותנו להישאר בהילוך נמוך ולעבוד הרבה עם המקלות.
רק אחרי העלייה מנחל צבירה אל רמת סדקים אנחנו חוזרים לרוץ לאט. ואז שוב הליכה איטית ומתפתלת בין קירות הבזלת של נחל אשבורן. הפוש האחרון על רמת ספיר נראה לקוח מיבשת אחרת – ערבות במה שחורה פתוחה וזורמת על סינגל. אנחנו נכנסים לספיר, די מעוכים, כשבע שעות אחרי שהתחלנו. השמש החורפית משאירה לנו מספיק זמן להיכנס למכולת ולהתפנק על קפה ושוקולד.
אליה זמור | צילום: פרטי
זבובים גדולים
את התיאבון למסלולים ארוכים למדתי באלפים השוויצרים. שם החבר'ה זזים קל בהרים בתנועה רציפה על קווים ארוכים שמחברים רכסים ועמקים לאורך מספר דו ספרתי של שעות. בארץ, גיליתי שהאהבה להרים מתחלפת בהדרגה לאהבה למדבר. התוואי שונה, הזבובים הרבה יותר גדולים, אבל הצורך נשאר זהה: יום גדול בשטח.
חיפשתי מסלולים מדבריים 'גדולים' – במלוא מובן המילה. לא ביקור במעיין נסתר, לא תצפית וחזרה לרכב, אלא קו שמתחיל עם הזריחה, נמשך שעות ארוכות של תנועה, ומסתיים שהשמש נוגעת בקו הרכס. רציתי מסלול נפח אמיתי – 30 או 40 קילומטרים של תנועה רציפה עם ציוד מינימליסטי, שבו התנועה עצמה היא העיקר. קו ארוך, אלגנטי, כמעט מדיטטיבי, כזה שככל שהוא מתקדם – הרעש מבחוץ נחלש והשקט המדברי תופס מקום.
מה שמצאתי תחת הכותרת "מיטיבי לכת" היו בפועל מסלולים מעגליים של כעשרה קילומטרים, לעיתים מעט יותר. הם יפים, אבל בעיקר מתאימים לחצי יום פעילות. אבל בשביל יום עמוק במדבר? הייתי צריך להרכיב לעצמי קו. אז התחלתי לבנות לעצמי מסלולים.
אליה זמור בתמנע | צילום: פרטי
קווים מדבריים גדולים
שעות מול מפות טופוגרפיות, ליקוט רסיסי מידע, נבירה בעמוד ענן ו-Israel Hiking Map, חיבור רכסים וקניונים על המסך, ואז יציאה לשטח כדי לראות אם הקו באמת חי. מהר מאוד התברר לי שהמדבר לא נמדד לפי מה שנראה טוב במפה. יש קווים דרמטיים שנשברים בשטח. יש ירידות שנראות רכות ומתגלות כקיר מפל. ויש חיבורים שנראים מקריים אבל יוצרים זרימה טבעית מושלמת.
עם הזמן, התגבשה אסופת מסלולים עם קונספט ברור: קווים מדבריים גדולים. לא כאלה שנמדדים רק בקילומטרים, אלא ביכולת שלהם לייצר תנועה רציפה על תוואי אסתטי ומעניין. אלה קווים שדורשים יציאה עם שחר וניצול מלא של שעות האור. לא מסלולים שנבנו סביב אטרקציה נקודתית, אלא חיבורי מרחב וחבלי ארץ. סובב מכתש ירוחם, חוצה הרי אילת, מצדה לערד – אלו דוגמאות לקווים שמחייבים הכנה מוקדמת, מחויבות וביצוע מדויק.
מדריך למסלולים ארוכים וטרייל ראנינג במדבר יהודה, הר הנגב והערבה
עם הזמן הפרויקט התרחב ולאירוע נכנסה פרופסור שרון שניטמן, רצת שטח, פרופסור לבריאות הציבור וראש החוג לפעילות גופנית מאמץ ובריאות (MPH) באוניברסיטת חיפה. שרון הציעה לבנות אתר-מדריך פתוח למקבץ איכותי של מסלולי שטח ארוכים בדרום. שרון גיבשה, והוסיפה זווית מקצועית בכל הקשור לפתרונות הטמנה ופישוט לוגיסטי של המסלולים. לצידה, אנשי שטח מנוסים נוספים בדקו את המסלולים, הציעו וריאציות, העירו, שיפרו והרבה גם פסלו. היו מסלולים שעברו שלוש וארבע גרסאות עד שהפכו לקו שלם, אלגנטי והגיוני לוגיסטית.
שרון שניטמן | צילום: פרטי
היה לנו ברור גם מה לא נכניס. לא קווים שתלויים בג'יפ בנקודת הסיום, ולא מסלולים עם צורך בפתרונות לוגיסטיים מורכבים מדי. אמרנו לא למסלולים מעל גודל מרתון הדורשים כושר סופרמני ופסלנו מסלולים שיורדים מהשביל (למרות שלא כל המסלולים על שבילים מסומנים – כל השבילים במדריך ברורים לעין). רצינו שהמסלול יעמוד בזכות עצמו – קו אסתטי, לרוב מעגלי, עם חיבור טבעי לכביש או יישוב, או כזה שמאפשר הקפצה קלה.
התוצאה היא מדריך פתוח למסלולים ארוכים וטרייל ראנינג במדבר יהודה, בהר הנגב ובערבה. מחווארי מדבר יהודה הלבנים, דרך הבמות הפתוחות של מדבר צין והנגב הגבוה, ועד הקניונים וההרים הדרמטיים של הערבה והרי אילת. כל מסלול חמוש בקובץ GPX לניווט, מידע קצר על אופי המסלול, מידע כמותי (ק"מ, מ' עליה וכו'), יתרונות וחסרונות, נקודות יציאה ו-וריאציות. Mapeak (הגרסה הבינלאומית של IHM) הצטרפו כשותפים לפרויקט עם הטמעת מפה מעולה ופתוחה ושילוב המסלולים כמסלולים ציבוריים באפליקציה של Israel Hiking Map.
אנשי הווסטים הקלים
בשנים האחרונות מתחזק בישראל טרנד ברור של רצי שטח ומטיבי לכת שמחפשים מסלולי נפח ארוכים. יותר אנשים בוחרים לצאת לימי שטח מלאים – לא רק כפעילות ספורטיבית, אלא כחוויה של עומק. וסטים קלים מחליפים מוצ'ילות כבדות, שלוקרים מחליפים את בקבוקי הפלסטיק, ומינימליזם בציוד הופך לחלק מפילוסופיה. היכולת לנוע רחוק, אוטונומית, בלי להעמיס – היא כבר ערך בפני עצמו.
אליה זמור | צילום: פרטי
מעבר לממד הספורטיבי, יש כאן גם חיפוש אחר אתגר שדורש לא רק רגליים חזקות אלא גם ראש חזק: כישורי ניווט, עבודה עם תחזיות וסיבולת מתמשכת. אלו לא מיומנויות שנבנות בחדר כושר או בריצה בטיילת. אלו מתפתחים בתנועה ממושכת בשטח פראי. מסלולי נפח מדבריים משתלבים בדיוק בגישה הזו. הם דורשים תכנון, דיוק, אבל מתגמלים בחוויה נקייה ומזככת. "50 המסלולים היפים במדבר הישראלי" נכנס בדיוק בסלוט הזה. אם אתם בכושר סבבה פלוס, עם ניסיון שטח קודם, תיאבון להרפתקה וראש חזק לימים ארוכים (רצוי גם רישיון ורכב פרטי) – המדריך יתכתב אתכם.
דאם – איך זה לא מפורסם
המדבר הישראלי אולי קומפקטי בגודלו, אבל הפוטנציאל האקספלורטורי שלו מפתיע כל פעם מחדש. קצת מדהים שבתוך מדינה צפופה כל כך, מתקיים מרחב מדברי פראי, מגוון ומורכב – כזה שמאפשר לכייף על רכסים בגובה מינוס 200 מ', לשייט בקניונים ורטיקלים ולתפור פסגות בגובה 1000 מ'.
למען האמת, גם אחרי עשר שנות תכנון ובדיקות, אנחנו עדיין מגלים קווים חדשים ש'חייבים להיכנס לרשימת ה-50'. המדבר בטוח לא נסגר בתוך רשימה. להפך – ככל שמעמיקים, מגלים עוד אפשרויות. המדריך מנסה לשלב בין מסלולים קלאסיים מוכרים כשביל ישראל לבין מסלולים פחות מטוילים, כאלה שגורמים לך למלמל "דאם – איך זה שזה לא מפורסם כמו הגרנד קניון"?
שרון שניטמן ואליה זמור | צילום: פרטי
"50 המסלולים היפים במדבר הישראלי” הוא לא נקודת סיום. הוא נקודת מוצא. הזמנה להמשיך לחבר קווים במדבר יהודה, בנגב ובערבה – ולגלות כמה עוד יש כאן, ממש מתחת לאף.
לאתר 50 המסלולים היפים במדבר הישראלי לחצו כאן
הכותב: אליה זמור | ספורטאי הרים של אלפיניזם, טיפוס, ריצת שטח וטייס מצנחי רחיפה. מבסיס מגוריו בשאמוני שבאלפים הצרפתיים זמור לוקח את הספורט לפרויקטים ברחבי העולם.
