"מרחבי גליסיה ירוקים מאוד בגלל הגשם שיורד ברוב השנה ולמזלי בימים הראשונים הגשם לא ירד עליי, אבל הרוחות היו ממש חזקות, ברמה שלא רק מפריעה לרכיבה שלי אלה גם מסכנת אותי." במזג אוויר גשום וקר, אך עם חברים טובים בדרך, ג'ינג'י נפרד מספרד

מאת:רועי ג'ינג'י סדן

בכל מסע שיצאתי ובכל מסע שאצא בעתיד הצעד הראשון הוא קשה מכולם, ההתנתקות מהדברים שהיו נורמלים נדחקים הצידה, ועכשיו זהו זמן חדש, זמן קסם שבו הכל יכול לקרות. האמת שהתגעגעתי להרפתקה ולאתגר, לרכוב ללא נודע, לגלות עולם ולגלות את עצמי בדרך. לפני שהתחלתי לרכוב טבלתי במים הקרים של האוקיינוס האטלנטי. אני יודע שהפעם הבאה שאטבול שוב במים מלוחים יהיה זה בהונג קונג, בעוד יותר משנה.

הייתי מוכרח להיכנס להרגשת הרכיבה אבל אחרי שיצאתי מהעיר לה קורוניה התחלתי להזכר מה אני בעצם עושה כאן. מרחבי גליסיה ירוקים מאוד בגלל הגשם שיורד ברוב השנה ולמזלי בימים הראשונים הגשם לא ירד עליי אבל הרוחות היו ממש חזקות, ברמה שלא רק מפריעה לרכיבה שלי אלה גם מסכנת אותי. הרוחות הצדדיות דחפו אותי למרכז הכביש, שם נמצאות החיות הגדולות של הג'ונגל העירוני.

לרכוב בספרד אחרי שרכבתי באפריקה זה כמו לעבור מהפך, הכל שונה, הדרכים נוחות לרכיבה ואני לא מרגיש כמו חייזר עם קסדה. כמובן שיש הבדל בין מחיר המחיה באירופה לעומת אפריקה. כאן, אני לא אוכל במסעדות או ישן במלונות אלה ישן באוהל ומכין לעצמי את האוכל, אני לא שף גדול, כך שזה לא בעיה. כאן אוכלים בשביל לשרוד לא שורדים בשביל לאכול.

כשהמדיה איתך…
הכתבה הצבעונית בעיתון מארקה הייתה לי לעזר רב ובסוף יום כשהייתי מגיע לאיזו חווה באזור, הייתי מראה את הכתבה לאנשים סביבי וכך רכשתי את אמונם. כשאני מספר לאנשים שאני מקיף את העולם באופניים הם נותנים בי מבט הנשמע מעניין אבל אחרי שאני מראה להם את הכתבה מהעיתון המבט הופך מתלהב יותר "וואו,יש לנו פה משהו מיוחד עכשיו…" זו היא כוחה של המדיה, לטוב ולרע, וצריך לדעת להשתמש בה בצורה נבונה כי אפשר ללכת לאיבוד איתה.

ספרד זו אחת מהמדינות שאני הכי אוהב, יש בה הכל מהכל, נופים מדהימים מכל הסוגים (חוץ ממדבר), אוכל מעולה, תרבות מעניינת וכפרים קטנים. לפעמים זה מרגיש כמו לרכוב בתוך ציור. לשמחתי, הרכיבה שלי בדרום אמריקה עזרה לי ללמוד את השפה הספרדית, כעת קל לי לרכוש חברים חדשים בכל יום והם עוקבים אחרי ומחזקים אותי.

יום אחד, כשהגעתי לאיזו ביקתה נידחת קרוב לאוקיינוס וביקשתי להקים אוהל בחווה של מי שהוא (יש איסור להקים אוהל באמצע מקום כל שהוא בספרד), אנשי החווה זיהו אותי וילדם שמח וצעק: "כמה מזל יש לנו שהבחור שמקיף את העולם באופניים בחר מכל המקומות לישון איתנו…" אני כמובן צחקתי מזה והיה לנו ערב מדהים עם אוכל טוב ואירוח ספרדי כמו שהם יודעים.

אחרי שמזג האוויר נתן 3 ימי חסד רגועים, המזל נגמר והגשם התחיל לרדת עלי. זה לא כל כך נעים לרכוב בגשם שוטף. למרות כל הביגוד המיוחד עדיין נכנסות טיפות לנעליים וזה מעצבן אבל אני לוקח את זה בקצב מתאים ויודע שזה חלק מההרפתקה.

ממלכת הבסקים
נכנסתי למחוז אסטוריאס ואפשר לומר שזה אחד מהמקומות המיוחדים ביותר שרכבתי בהם. מצד אחד האוקיינוס הכחול ומהצד השני פסגות לבנות של הרי הפיקוס דה אירופה המדהימים. אפילו הגשם לא הצליח להעיר אותי מהחלום הזה.

הגעתי לעיר חיחון. שם פגשתי שני חברים שהכרתי, מרקו ואדוארדו, דרכינו נפגשו באיזה מקום נידח באתיופיה ועכשיו הגעתי לעיר שלהם, הם אירחו אותי בצורה מדהימה ורצו שאטעם מכל המאכלים שיש לאסטוריה להציע. אני חושב שאכלתי את כל מאכלי הים האפשריים. לא לבעלי קיבה כשרה.

היום היה די קצר והייתי צריך לצאת בחשכה כדי להפיק כמה שיותר זמן אור. היה די קר וסביל, אך יהיה יותר קר לקראת הרי האלפים. לבוא בטענות על זה שאני רוכב בחודש פברואר באירופה זה כמו לבוא בטענות שיש שמש באפריקה ורוח בפטגוניה.

מאסטוריה רכבתי לאורך החוף של קנטבריה ועכשיו אני בחבל הבאסקים בעיר קטנה ליד בילבאו בשם דורנגו, המקומות הקטנים האלו הם תמיד מיוחדים אבל הסיבה שאני כאן זה בגלל חבר בשם אוייר, שרכבתי איתו כחודש בפטגוניה וכמו חברים טובים שפוגשים במסע משותף זה קשר שנשאר להרבה זמן. ההורים של אוייר כל כך התרגשו לראות אותי סוף סוף אחרי כל הסיפורים (וכוחה של המדיה) ואחרי כמה דקות כבר הרגשתי בבית.

האנשים כאן די שונים משאר אנשי ספרד והם גאים בזה שכאן זו לא ספרד, כאן זו מדינת הבאסקים. כולם כאן די 'משוגעים' בצורה טובה וכל הזמן הסתובבתי עם חיוך על הפנים. לצערי המצלמה התקלקלה לי אז אני ממתין לתיקונה. מצלמה היא אחד החפצים הכי חשובים לי, זו הדרך שלי להעביר לעולם את העולם. בימים הקרובים כבר אחצה לצרפת שם צפויות לי עוד פגישות מרגשות ועוד קילומטרים רטובים.
עד הפעם הבאה
רועי גינגי סדן
דורנגו
חבל הבאסקים
ספרד
אירופה
העולם

לבלוג של ג'ינג'י