מאת:יאיר בן עמי
בשמונה השנים, בהן אני כותב סיכומי שנה במסגרות שונות ועל נושאים שונים, גיליתי כי זו המכשלה הגדולה ביותר של העיתונאי הממוצע וכמקום בו אובדים סיכויו של הפרשן להאדיר את שמו. סיכומי שנה מבוצעים עבור הקורא. לשמחתי הרבה מספר הקוראים שלי חצה את המספר עליו הייתה גאוותו של דן בן אמוץ וכבר למדתי כי במקום בו יותר משניים מספר הדעות כפול ואם יהודים הם ביעור מוחות יהיה משחק ילדים לעומת ההתרחשות של דעותיהם המתנגשות.
סיכום שנה זה מתיימר להציג את הכתמים שנותרו בי ושהיום, שעות ספורות לאחר נשיקת החצות בנקודה הרחוקה ביותר מניו זילנד ובעוד אדי האלכוהול מפנים מקומם לחשיבה הגיונית, נראים כאלו שאספר עליהם לילדים של בני.
כניסיון לעקוף את מכשלות הסיכומים בחרתי לחלק את הסיכום למספר קטגוריות שיאפשר למספר רוכבים לתפוס את מקומם הראוי לצד הרגעים הגדולים אותם אזכור לעד.
תמיד אוכל לגייס לעזרתי את מסיבת ראש השנה האזרחית ואדי האלכוהול אם נשכח, בסיכום, רוכב או אירוע.
הישג השנה – זכייה חמישית לארמסטרונג
הישג השנה- לאנס ארמסטרונג – זכייה חמישית ברציפות בטור דה פראנס.
כיאה למעמד. לא פחות מששה רוכבים קראו תיגר על ארמסטרונג בטור השנה. בארבעת הזכיות הקודמות שלו היה מקסימום רוכב אחד שניסה לזכות בחולצה הצהובה של ארמסטרונג. תמיד היה ספק במאמצים שארמסטרונג נאלץ לגייס בדרכו לקו הסיום בשאנז' אליזה, השנה לא היה ספק. הגדולים שברוכבי האופניים של הדבוקה התקיפו את המלך הבלתי מעורער של הטור דה פראנס בכניסת הדבוקה לשנות האלפיים. עבורי, הסימן בטוב ביותר לגודל המאבק שהתחולל שם היה התפרקותם של גדולי הרוכבים ב- 2003.
הראשון שהתפרק היה מנצח הג'ירו ד'איטליה, פחות מחודשים קודם לכן, ג'ילברטו סימוני.
האיטלקי שהלהיב אותנו במאי במעלה ההרים של איטליה, התפרק לגורמים במהלך המאבק האדיר ביולי. הוא השיב לעצמו מעט מהכבוד בניצחון בקטע ה – 14.
הבא להתפרק היה רישאר ויראנק הצרפתי שבדרכו לזכייה מרשימה בפולקה דוט ( מלך ההרים של הטור דה פראנס ) בפעם השישית לבש את החולצה הצהובה ליום אחד, לאחר ניצחון הרואי כפי שרק ניצחון של ויראנק יכול להיות, ביום שלפני ניצחונו המרשים של איבאן מאיו, אחד ממובילי הדור הבא של הדבוקה, באלפ' דואז. באותו יום מדהים, בדרכם של רוכבי הטור דה פראנס, אל אחת משתי הפסגות המובילות את אגדות הטור דה פראנס, הותקף ארמסטרונג על ידי כל רוכב המחשיב עצמו למוביל. דווקא באותו היום נטל ארמסטרונג את החולצה הצהובה שוב למרות שסיים במקום השלישי בקטע עצמו. אך מבין כל קוראי התיגר על מעמדו כמלך של יולי מזה חמש שנים, הוא הקדים על קו הסיום ששה רוכבים שסיימו בזמן זהה לו וניצל, ללא שידע על כך, את המחלה של המתחרה הגדול ביותר שלו, יאן אולריך, שחצה את קו הסיום על פסגת האלפ' דואז', יותר משש דקות אחרי ארמסטרונג כשהוא קודח מחום. בהמשך, קטע 12, החזיר לעצמו, אולריך, למעלה מדקה וחצי מהזמן שאיבד על האלפ' דואז' אך לעומת זאת הוכיח ארמסטרונג כי הוא יכול להתמודד גם מול חבורת רוכבים הטובה בעולם הנוהגת כלהקת כרישים שהריחו את הדם. 16 ימים לבש ארמסטרונג את החולצה הצהובה בטור השנה.
58 ימים הוא לבש את החולצה הצהובה במהלך חמש השנים בהן ניצח בטור דה פראנס.
רק שלושה רוכבים לבשו את החולצה הצהובה יותר ימים ממנו.
אדי מרקס – 96 ימים
ברנאר הינו 78 ימים
מיגל אינדוריאן 60 ימים.
ברנאר הינו אמר בטור של 2001 כי ארמסטרונג יכול לזכות גם שבע פעמים בטור דה פראנס.
אני, כרבים ברחבי העולם, סופר את הימים לניסיונו השישי.
זכייה חמישית ברציפות ראויה להיות הישג השנה של 2003.
זכייה שישית תציב אותו כגדול רוכבי הטור דה פראנס בכל הזמנים. נכון לשנה האחרונה הוא אחד מחמש הגדולים של הטור במאה השנים לקיומו.
פאולו בטיני
רוכב האופניים במרוצים החד יומיים של השנה –
פאולו בטיני – מנצח סבב גביע העולם 2003
לראשונה בהיסטוריה הקצרה, של גביע העולם באופניים, הצליח רוכב לנצח בשלושה סיבובים של הסבב.
בהתחשב בעובדה שבטיני נפצע בתחילת העונה והפסיד כמה תחרויות של גביע העולם, ההישג מרשים אף יותר.
אילו היה מצליח בטיני להשיג את המטרה הגדולה ביותר שלו השנה, ניצחון באליפות העולם, הוא היה גם רוכב האופניים של 2003 .
מאיץ השנה – אלסנדרו פטאקי
מאיץ השנה – אלסנדרו פטאקי
סה"כ 30 ניצחונות:
6 ניצחונות בקטעים של הג'ירו דה איטליה, 4 ניצחונותת בקטעים של הטור דה פראנס , 5 ניצחונות בקטעים של הוואלטה א'ספניה ועוד 15 ניצחונות במרוצים שאינם באותה רמת תודעה אך בדרגת צבירת הניקוד הגבוהה ביותר.
בסיום עונת 2002 דורג פטאקי במקום ה – 20 בדירוג העולמי, את שנת 2003 הוא סיים במקום ה- 3.
תגלית השנה
הקטגוריה הקשה ביותר להענקה, שני רוכבים ראויים לה, שניהם הבריקו בסיום העונה.
איסדורו נוסאל
כבר חמש שנים שנוסאל רוכב כמקצוען בקבוצת אונסה הספרדית. מאז 1999, במהלך כל אותן שנים הוא לא הצליח לבצע רכיבה שתגרום למי מקהל אוהדי האופניים לזכור אותו. את ניצחונו הראשון בקריירה הוא השיג בשנת 2002, במרוץ אישי נגד השעון במרוץ קטעים מדרגה הרביעית של המקצוענים. באותה עונה הוא גם השתתף בטור דה פראנס בפעם הראשונה בקריירה שלו ולבש את החולצה הלבנה, של הרוכב הצעיר, במהלך הטור, אותו הוא סיים במקום ה- 38 בדירוג הכללי הסופי. העונה הוא זינק שוב לטור דה פראנס ולמרות שהמיקום הסופי שלו היה פחות טוב מהמהדורה הראשונה בה השתתף ( מקום 72 ) הוא הרשים בקטע ה- 11 כשהיה חלק מקבוצת בריחה וסיים שלישי בקטע. אך את הפריצה לתודעת הקהל עולמית הוא ביצע בוואלטה.
בקטע ה- 4 של הוואלטה הוא נשלח להצטרף לקבוצת בריחה. המשימה של נוסאל הייתה לשמור את החולצה הזהובה, של המוביל בדירוג הכללי, באונסה שהמקטע הראשון זכתה בה. הוא ביצע את המשימה על הצד הטוב ביותר ועלה על הפודיום לקבל את החולצה הזהובה לאחר שסיים בתוך הקבוצה הראשונה שחצתה את קו הסיום ( אצ'ברייה ניצח באותו הקטע וחצה את קו הסיום 44 שניות לפני הקבוצה בה רכב נוסאל). במהלך השבועיים וחצי הבאים הוא שמר על ראש הדירוג הכללי תוך הפגנת יכולת מדהימה במרוצים נגד השעון בהם ניצח ללא תנאי. אך ביום הלפני אחרון, דווקא במרוץ נגד השעון אך בעלייה, הוא נכנע לרוברטו הראס, הפסיד את ראש הדירוג ונאלץ לוותר על החלום לנצח בוואלטה, לפחות במהדורה זו. למחרת, בקטע הסיום, הוכיח נוסאל כי הוא גם ספורטאי למופת, כשהפגין חוש הומור במהלך היתולי של בריחה לדבוקה.
אלחנדרו וולורדה
גם ולוורדה התגלה בוואלטה השנה.
למרות שלא הגיח לתודעה מאלמוניות מוחלטת הוא אחת משתי תגליות השנה.
את העונה שעברה הוא סיים במקוום ה- 352 בדירוג העולמי . את העונה הנוכחית ההוא סיים במקום ה- 7 של אותו הדירוג. שני ניצחונות בקטעים בודדים של הוואלטה , מקום שלישי בדירוג הסופי של אותו גראנד טור ומקום שני באליפות העולם במרוץ הכביש. בציר לא רע לרוכב שכמעט אף אוהד אופניים לא הגה את שמו לפני שנה.
הוא מטפס מהדרג הראשון בעולם, רוכב טוב נגד השעון, מאיץ טוב ולאחר שסיים במקום ה-3 בוואלטה א'ספניה הוא גם נחשב לרוכב מעולה של גראנד טור.
מספר לא מבוטל של פרשנים כבר כיוונו אליו אצבע כמי שיהיה היורש של אדי מרקס או מיגל אינדוריאן, טוב נחכה ונראה. נכון לסיום עונת 2003 הוא במקום השני של תגלית השנה.
בשנה הזו הוא יצטרך להצדיק את התקוות הרבות שתולים בו בקבוצת קלמה.
לאנס נופל,מיו איתו ואולריך מתחמק מאחור . מתוך אתר velo news
הרגע המרגש של העונה
לאנס ארמסטרונג נופל,קם ומנצח בקטע ה- 15 של הטור דה פראנס למרות שכבר לבש את החולצה הצהובה, כנראה בעיקר בזכות עובדה זו, הוא לא הביס את מתחריו או הפגין יכולת עדיפה כבשנים קודמות באותו מעמד. חצי שבוע לפני סיום הטור הוא עדיין לא נראה כמנצח בטוח. באותו היום תקפו אותו הרוכבים שוב ושוב. בפסגת הטורמלא, אחת לפני הלוז ארדידן בה הסתיים הקטע, הוא הותקף על ידי יאן אולריך אך הגיב כראוי לאלוף והשיגו. ואז בדרך לקו הסיום על הלוז ארדידן שלף ילד נלהב את התיק הצהוב שחולק לקהל לאורך המסלול על ידי אחד מנותני החסות. הכידון של ארמסטרונג נתפס בתיק וארמסטרונג התרסק על הכביש כשעליו איבאן מאיו הצעיר. אולריך הצליח לחמוק מהנפילה והמשיך במעלה ההר. עד היום נמשך הויכוח "חיכה או לא חיכה" והוא ימשך כל עוד יהיה מי שזוכר את אותו היום. ארמסטרונג קם ושעט אחרי הרוכבים בחמת זעם כשמעט לאחר מכן בורחת לו הרגל מהדוושה והוא כממעט ומתרסק שוב. אך הפעם הוא הוכיח כי גם תחת לחץ הוא הגדול בדורנו, בכל הקשור לטור דה פראנס. הוא ניצח בקטע והוציא לאחרוני מתחריו את הרוח ממפרשי המוטיבציה האחרונים שהם ניסו להרים לקראת משב הרוח האחרון של טור 2003.
