בוטל מרוץ הקפת הבזלת בגולן
ביום שבת ה-7.5 אמור היה לצאת לדרכו מרוץ הקפת הבזלת ברמת הגולן. המרוץ אשר בכלל היה אמור להיות טור בן כמה ימים בשם "טור הגולן-מבוא חמה," הפך למרוץ יום אחד וגם זה לא החזיק מים ובוטל. הסיבות ידועות לכולם. חיפוש האשמים ויציאה למרדף המכשפות המסורתי כולם חסרי משמעות.
מאת:אילן גולדמן
שוב בוטל לו אירוע אופניים בישראל, שוב נראים הפרצופים החמוצים של הרוכבים, שוב תכונה של אכזבה ניכרת בליבותיהם של הספורטאים. זה לא נורא בכלל, הרוכבים כבר רגילים וגם גזירה זו תיספג כקודמותיה. אל חשש, הם (הרוכבים) רגילים שתקציבם זעום, שאינם יכולים להתפרנס בכבוד מהעיסוק בספורט, והם בטוח רגילים לעוולות שנעשות על ידי שלוחות המדינה. ומדוע הרוכבים "ההזויים" בכלל מעוניינים להתחרות? התשובה ברורה ופשוטה: הם צריכים מהירות, בלעדיה אין להם עתיד, פרנסה.
הודעת איגוד האופניים על ביטול המרוץ- כאן
הודעת איגוד האופניים על ביטול המרוץ- כאן
טור- לא בישראל, זהו השני במספר אשר מבוטל השנה
"אני עייף ממאבקים ורק רוצה לרכוב"
מהפכות העולם העברי
מאז יצאה ההודעה על הביטול ישנם זמזומים רשתיים לא ברורים בחברתיות. לפתע צצים להם פוסטים לוחמניים על קירותיהם של מיטב רוכבינו, בהם הכרזות על יציאה לקרב, על דחיקת השאננות לטובת אקטיביזם. על פני השטח ניתן לחשוב כי רוכבי האופניים יוצאים למלחמה. זה לא זמן לטעות או לתהות, זוהי שעת מבחנם של רוכבי האופניים אשר רוצים לעשות לביתם. האם יפעילו אלה הקשרים, הלחץ "ויצאו לרחובות" כפי הנדרש? או שמע ישבו שאננים על הגדרות ויחכו כי האיגוד המורעב יצא להגנתם.
ליאור כהן, טריאתלט העובד בחוד החנית של המשק הישראלי ורוכב האופניים המוביל דרור פקץ' החליטו הפעם להרים את הקסדה והדליקו הרשתות החברתיות. מסתמן כי אולי הפעם האש תתפשט בשדה הלייקרה הצבעוני. יתכן והרוכבים ינצלו את "רוח הגב" אשר מייצרים השניים, אשר מדברים על כאב, עצב ותסכול מהמצב.
דרור מדגיש בפניי כי הוא אינו ראש מאבק וכי זה צריך להגיע מרגלי הרוכבים. " אני עייף ממאבקים, רק רוצה לרכב, ציין פקץ'. דרור מדגיש כי תג האשמה אינו מתנדנד על צווארו של האיגוד או קודקודיו. כוהן לעומתו חושב כי האיגוד הפגין חוסר אחריות בניהול משא ומתן מאוחר עם המשטרה לקיומו של המרוץ. לדעתו קבריניטי האיגוד צריכים להתנהל מול פוליטיקאים ולא מול הספורטאים.
והאיגוד מה הוא יגיד: בפועל האיגוד מאשים המשטרה וטוען כי בקשות הוגשו מזמן ובזמן (דצמבר שעבר), בפועל נטען כי הוסכם על כמות כוח השיטור והשטר, בפועל נטען כי המשטרה חמדה ב-39,000 ש"ח (10,000 נוספים בשביל מחסום) עבור חסימה בחמדת גולן שוממת, בפועל הדבר נודע לרוכבים מבלי שיידעו, ובפועל כולם יכולים ללכת לחפש מי ידווש להם-כי אין מרוץ
האם הפיל יזיז ההר?
"הגדילו ראש, רדו מהאוכף וראו מה קורה לחברכם האתלטים"
דרים יחדיו אך לחוד
רוכבי האופניים היקרים, הגדילו ראש, רדו מהאוכף וראו מה קורה לחבריכם האתלטים שנת 2011. לחלקם אין לחם על השולחן וכסף לנעליים. הקריטריונים האולימפיים אשר נקבעים לאלו אכזריים ודורסניים, וליגות המרוצים מקוצצות בקרים לחדשות. כולכם באותה סירה וניתן להגיד כי מפרשיה קרועים והיא טובעת לאבדון.
מספר מזנקי העילית בענפים האירוביים שואף לחוסר שאיפה ומחסל שאיפות ומוציא האוויר. מרבית הרוכבים והאתלטים עובדים למחייתם. זה נהדר, עבודה היא ערך שלא יסולא בפז בחברה האנושית, אך מדוע לעבוד בשתי עבודות כשאחת מהן היא בהתנדבות. מדוע לנצח כשהתמורה היא חלולה ופסיכולוגית בלבד. האם בעיניי עצמנו בלבד אנו מנצחים? מה יניע את רגלי הספורטאים הצעירים לדווש ולרוץ? מהו הדלק? מה התמריץ אותו אנו מציעים בישראל 2011 עבור מאמץ, זיעה והקרבה?
אם המטרה חשובה יוצאים ומנסים לשנות
בוקר טוב חברים יקרים, זמן ההשכמה הגיע; אתם לא תקבלו שום תמורה מספורט תחרותי מלבד גאווה, חשיבות עצמית ומעט ערכים שנבלעים ונדרסים תחת רגלי בירוקרטים. הפחד מאנשי האיגודים עדיין קיים בליבכם, אך זיכרו! גם הם זקוקים לכם. בלעדיכם משרדיהם יהיו שוממים מאדם ותמונה. אם למדנו דבר מחברינו הערבים בחודשים האחרונים הוא כי התאגדות מובילה לשינוי. מזכיר אני לכם כי אתם הוא הבסיס עליו נשענת פירמידת המרוצים. בלעדיכם הספורט הישראלי הוא עוד פחית ריקה מתוכן. גם ככה התוכן ריק מעצמו. מלאו אותו לפחות בערכים נכונים ובמעשים.
