"האנשים ביוון היו מאוד מקבלי פנים ונחמדים, מברכים בברכת 'יאסו' בכל פעם שאנחנו חולפים על פניהם. יום אחד רכבנו בתוך ענן, כשמזג האוויר התחיל להיות סוער, הרוחות החלו לנשב בחוזקה והתחיל לרדת גשם." ג'ינג'י מרים לחיים עם אוזו לפני שהוא מגיע לטורקיה
מאת:רועי ג'ינג'י סדן
הגעתי אל עיר הנמל איגומינצה שביוון ומיד חשתי באווירה הנעימה של המדינה המדהימה הזו, אותה אחצה יחד עם חברי גדי וחברתי 'אמונה'. גדי התרגש מאוד להיות ביוון, או כמו שהוא אומר – ארץ הסופלקי והאוזו. תחילת הרכיבה הייתה מאוד נעימה ויפה וכבר בהתחלה נחשפנו אל הנוף הכפרי של יוון וההרים המיתמרים. לכל מקום שמסתכלים, רואים הרבה ירוק בעיניים ולעיתים גם כמה פסגות מושלגות בהרים הגבוהים.
הדרך הייתה מאוד שקטה ונהנינו ממנה מאוד. בלילות חנינו ממש ב'שום מקום' ושמחו מאוד לבשל ולנוח היטב אחרי ימים ארוכים של רכיבה. בשבילי, גדי היה עדיין "בתול בטיפוסים", והבנתי שהוא צריך עוד קצת זמן בשביל לסיים את הטיפוסים הגדולים והארוכים אבל בסופו של דבר הוא עבר אותם כמו גיבור, בלי תלונות ואפילו עם חיוך. באמצע אחד הטיפוסים עצרתי בשביל לצלם כמה תמונות וראיתי את גדי חולף על פני ברכיבה מאומצת.
באחד הלילות חנינו בסמוך לבית קברות (הרגעתי את גדי ואמרתי לו שהשכנים בטח לא יעשו רעש בלילה). כאשר הבטנו יחד בתמונות שצילמנו ראיתי שגדי מצלם תמונות רק בבוקר או בחניות הלילה שלנו. כששאלתי אותו למה הוא לא מצלם תמונות במהלך הרכיבה הוא אמר לי שהוא עסוק מדי בלנשום ולכן אין לו פנאי לצלם.
אנשים טובים ביוון
האנשים ביוון היו מאוד מקבלי פנים ונחמדים, מברכים בברכת 'יאסו' בכל פעם שאנחנו חולפים על פניהם. יום אחד רכבנו בתוך ענן, כשמזג האוויר התחיל להיות סוער, הרוחות החלו לנשב בחוזקה והתחיל לרדת גשם. איש אחד נופף לנו מצד הדרך לבוא ולהצטרף אליו לקראוון שלו. שמחנו להיענות להצעה והתיישבנו לשתיית אוזו ואכילת בשר (השעה הייתה 10 בבוקר). חלקנו איתם את הארוחה וביחד עם האנגלית שלנו, האנגלית השבורה שלהם, המילים הבודדות ביוונית שכבר קלטנו ועם הרבה תנועות ידיים, הצלחנו לנהל שיחה ואפילו לענות להם על כמה שאלות.
המשכנו לרכוב בדרך וראינו הרבה כבשים ופרות, אבל הכי מעניין היה לפגוש את הרועים עצמם. חלקם היו כל כך זקנים שנראה לי שהם אולי הכירו את הרקולס שהיו צעירים.
אחרי שבועיים של רכיבה רצופה היינו צריכים קצת מנוחה. לקחנו 'חצי יום חופש' וביקרנו בעיקר בקוואלה לאורך חופה של יוון. באחת המאפיות בעיר, התרגשו מאוד לראות את גדי ואותי ולשמוע שאנחנו רוכבים מזרחה, אז הם ציידו אותנו בלחם ובממתקים שהספיקו לנו לשלושה ימים! כאשר אני לא רוכב לבד, אני יותר נהנה לחלוק את האוכל והמוזיקה של המדינה החמה והיפה הזו.
סלוניקי על החוף
הרכיבה על החוף מהעיר סלוניקי אל הגבול עם טורקיה הייתה שטוחה ונהנו מימים קצרים של רכיבה ומנוחה נעימה. ליד הגבול פגשנו רוכב הונגרי שהיה בדרכו, כמונו, אל איסטנבול והזמנו אותו להצטרף אלינו לרכיבה. באחד המקומות, הדרך הייתה כל כך הרוסה שהיה מאוד מעניין לראות איך אנחנו נעבור אותה. ההונגרי שמח לרכב עם עוד אנשים אחרי שרכב לבד במשך השבועיים האחרונים. מאוד התרגשתי להיכנס אל טורקיה ולהתחיל לרכוב ביבשת החמישית במספר שלי במסע המופלא הזה. בפוסט הבא אספר על התחושות עלי בסיום הרכיבה ביבשת אירופה ועל העיר איסטנבול.
אוהב את כולכם,
תיהנו כמה שיותר,
רועי ג'ינג'י סדן
איסטנבול.
טורקיה.
אסיה.
העולם.
