מאת:יותם מלמן
דבר מפתיע קרה ביום ראשון בפאריס. החל משעות הבוקר המוקדמות החלו ההמונים גודשים את רחובות מרכז העיר: השאנז אליזה, כיכר הקונקורד, רחוב ריבולי וגדות הסיין. זה קרה גם ביום שבת בטיים טרייל וזה קורה גם בפאריס. האם למרות פרשיות הסמים, הסקנדלים והמצב הקשה בו נמצא עולם האופניים, הקהל עדין נשאר נאמן ומגיע בהמוניו? לא בדיוק. האנשים שפוקדים את רחובות פאריס הם ברובם זרים: אמריקאים, בריטים, ספרדים, איטלקים, אוסטרלים, יפנים ומה לא. הצרפתים הם מיעוט, הפאריסאים מיעוט קטן אף יותר שהשלב האחרון לאורך השאנז אליזה הוא יותר מטרד שפוקק את רחובות העיר מאשר חגיגה.
אבל אל למאות האלפים שהגיעו לראות את הדבוקה מסיימת להטעות אתכם. לא מדובר בתחייה מחדש של המרוץ, זה יותר מקרה של קרקס המגיע העירה מאשר תחרות ספורטיווית רצינית.
גם עיריית פאריס ניסתה לתרום את חלקה. ב-15 ביולי פוזרו 15,000 זוגות אופניים בלמעלה מ750 תחנות שונות בחוצות העיר. תמורת תשלום סמלי של יורו, או במנוי שנתי במחיר המגוחך של 29 יורו, יכול כל אחד לרכב על האופניים כאוות נפשו. ה-15 ביולי לא נבחר סתם כך-שהרי יולי הוא שם נרדף לטור דה פראנס. אבל גם הקמפיין המוצלח של העירייה לא הצליח לשכנע את המקומיים לצאת בהמוניהם ולקבל את הפלוטון.
מחזיקי החולצות – לעת עתה בכל אופן
בימים האחרונים, כל העיתונים הגדולים, פרסמו סקרים רבים. כולם שואלים את הקוראים את אותן שאלות: :האם אתה עדין מאמין בטור דה פראנס כתחרות ספורטיווית? האם אתה מאמין שדבוקת הרוכבים נקיה מסמים? האם אפשר יהיה יום אחד להתגבר על בעיות הסמים והאם אתם אופטימיים לגבי עתידו של הטור?
המסקנות לא מעודדות. הציבור לא מאמין בטור, חושב שרוב הרוכבים מסוממים ושהאירוע מזמן איבד את הלגיטמיות שלו. שלא לדבר על האמינות. גם מארגני הטור (למעשה מארגני כל שלושת הטורים הגדולים) מודעים לבעיה והחלו מחפשים פתרונות. אחד מהם היה להפוך את הטור לתחרות לאומית, כלומר הקבוצות יהיו נבחרות לאומיות ולא מסחריות (פעם אחרונה שבטור היו קבוצות לאומיות היה בשנות ה-60). נשאלת השאלה מה יהיה על הרוכבים מהמדינות הקטנות.
רעיון נוסף של ASO, החברה המארגנת את הטור (ואחת מחברות הספורט הגדולות בעולם שמוציאה לאור את היומון לאקיפ, בבעלותה תחנת טלוויזיה, מארגנת את הפאריס-דקאר, תחרויות גולף ואירועים רבים אחרים), היה להתנתק מאיגוד האופניים הבינלאומי. זה לא סוד שמנהלי הטור אינם מרוצים מהתנהלות הUCI ובמיוחד במאבקו בנגע הסמים. ניתוק מההתאחדות תאפשר לטור לנהל מדיניות סמים נוקשה וקפדנית בהרבה (קשה להאמין שהם יכולים לדרוש מהרוכבים הרבה יותר ממה שכבר נדרש מהם היום).
לסיכום מהדורת 2007, ניתן לומר שהטור הולך אל הלא נודע. לא ברור מה טומן בתוכו העתיד אך ברור לכל שאם ימשיכו הסקנדלים, המרוץ יהפוך לפארסה.
הטור דה פראנס – המראות עדיין מושכים קהל
אה כן, השלב האחרון.
שלשום הייתה גם תחרות. כיאה לכללי הטקס, 145 ק"מ הראשונים של הקטע היו כולם טכסיות, פרוטוקול וחגיגה, לפני.ק"מ אחד של מרוץ. כצפוי, קדל אוונס לא העז לנסות ולתקוף את אלברטו קונטאדור והשניים ביחד עם המדורג השלישי, לוי לייפהיימר, נשארו מוגנים בלב הפלוטון. האיטלקי, דניאלה בנאטי, הפתיע את הספרינטרים המנוסים והמוכרים יותר-טור הושבד, אריק זאבל וטום בונן-וזכה בניצחון הקטע היוקרתי ביותר בטור והשני שלו בטור 2007.
דור שלם של רוכבים צעירים נחשף לנגד עינינו. בנוסף לקונטאדור היה לנו את הגרמני, לינוס גרדמן (נצחון שלב וחולצה צהובה), הקולומביאני סולר (זוכה החולצה המנוקדת), מספר רוכבים צרפתים, טום בונן (אמנם די וותיק, אך רק בן 27) ועוד רבים אחרים. אבל הטור הצמוד בהיסטוריה-מעולם לא היה פער כה קטן,31 שניות, בין שלשות הראשונים-ייזכר לעולם מהסיבות הלא נכונות.
אתמול פורסמו תוצאות הבדיקה השניה של אלכסנדר ווינוקורוב שיצאו גם הן חיוביות. קבוצתו, אסטנה, פיטרה אותו משורותיה והקזחי שכר את שירותיו של עוה"ד של פלויד לנדיס והתחיל במאבק על שמו הטוב.
גם איוון מאיו, המדורג ה-16 בדירוג הכללי נכשל בבדיקת EPO והושעה. רק לקראת תחילת השבוע הבא נדע את יתר תוצאות בדיקות הסמים. עד אז ניתן לקוות שהדירוג הכללי יישאר בעינו.
בשעות הצהרים המוקדמות, מעט לפני שהדבוקה נכנסה לפאריס, רבה קבוצה של נערים אמריקאים על מתנות שמחלק הקרוון, שיירת הפרסום ויחסי הציבור שמקדימה את הפלוטון ומדי יום מחלקת לצופים אלפי מתנות וחבילות שי. סמוך אליהם, ליד סולם (כדי שיוכל לראות את הדבוקה בהגיעה לשאנז אליזה), עומד ניקולא, צרפתי חביב ומבוגר בן 69. " מזמן יצאתי לפנסיה.אני גר בגפי לא רחוק מכאן. אהבתי הגדולה בחיים תמיד הייתה ותמיד תהיה אופניים. עם או בלי סמים, תמיד אבוא לראות ולעודד את הרוכבים".
טור 2007 הסתיים.
