מאת:אלכס וולפסון
ראשונים מהשחייה יצאו ביחד אבנר שמרון וליאור זך, שחייה שארכה כ- 51 דקות. מסתבר שהיה שווה לצאת ראשונים מהשחייה. כמה דקות לאחר מכן נפתחו שערי שמיים ופינקו את המתחרים בגשם.
אבנר יצא ראשון משטח ההחלפה אבל לאחר זמן קצר נתפס על ידי ליאור שלקח את ההובלה. מה שנראה בהתחלה כרוח גבית שהופכת את הרוכבים ל"טייסים" הפכה לרוח פנים ולרוח צד מסוכנת שמטיחה ברוכבים ומקשה את השליטה באופניים, צריך לציין, שרוב המתחרים רכבו על אופני נגד השעון, ולהיות על האירובאר בזמן שמכים בך רוחות מכל עבר זה לא הדבר הכי חביב , הדבר גורם להיות מחוץ לאירובאר ולרוכב לבזבז הרבה יותר אנרגיה, ובסופו של דבר משבש את כל התוכניות.
לקראת סוף הרכיבה הצליח קונרד לצמצם את ההפסדים ולקחת לליאור את ההובלה. קונרד ירד ראשון מהאופניים בפער של דקות ספורות מליאור ויצא במהירות הבזק לריצה שהעיר אילת לא ראתה הרבה זמן. בזמן שקונרד מוביל בחזית הריצה, הרוחות מאחור במסלול האופניים התחזקו יותר, אף אחד לא התאמן לקראת רכיבה של 180 ק"מ ב- 45 מעלות לקרקע. לא כולם הצליחו להחזיק מעמד וחלקם עפו מהאופניים. הרבה מבעלי הגלגלים ה"עמוקים" סבלו קשות והשליטה על האופניים הייתה כמעט לבלתי אפשרית.
כל זה כנראה לא הפריע יותר מדי לוואדים סורייב, בעבודה יפה הוא הצליח לצמצם על אבנר שניהל תחרות מדהימה בפני עצמה ואט אט החל להוות איום על ליאור. בינתיים בצורה חדה וברורה מלפנים שעט קונרד ואן אלמן ונראה כלא ניתן לעצירה.
המבט של השווצרי על קו הסיום אמר הכול, הבנאדם היה שבור, מנופץ, בקושי עומד על הרגליים, מאוחר יותר טען שזאת התחרות הכי קשה שעשה אי פעם ומזמן הוא לא סבל כמו שהוא סבל ביום הזה.
השעון המשיך לתקתק ורבים וטובים המשיכו להאבק עם המזג האוויר האימתני, שלבסוף אילץ את מארגני התחרות להוריד אנשים ממסלול האופניים בגלל בטיחות. שלשה מתחרים נאלצו לפרוש עקב התנאים הקשים. אחרים המשיכו גם אחרי שהרוח העיפה אותם לקרקע התאוששו והמשיכו עם התחרות למרות החבלות הקשות והשברים רצו אל תוך הלילה עד שחצו את קו הסיום באחת התחרויות הקשות בעולם.
עצם סיום התחרות בתנאים כה קשים לא ברור מאליו. ציפיתי להרבה מהתחרות והישראמן סיפקה את הסחורה, התנאים הקשים והמאבק בין המתחרים הפכו את התחרות למרתקת. "המטרה הייתה ליצור יתרון מנטאלי על המתחרים שיעשו חישובי זמנים ויבינו שהם נמצאים בפער גדול יחסית. רכבתי חזק וניסיתי לשרוד כמה שיותר לפני שהחברה האירופאים ובמיוחד קונרד מתחילים לאסוף אותי. הרוחות נשבו בעוצמה אבל התאמנתי לא מעט בתנאים די דומים. ידעתי שכולם סובלים כמוני. עד כמה שזה נשמע מוזר חיכיתי לעליות הקשות לקראת מחסום נטפים כי שם לפחות הרוח הייתה מתונה יחסית. אחרי חמש ורבע שעות קונרד עקף אותי ופתח פער של כמה דקות. יצאתי לריצה עם ספק גדול לגבי היכולת שלי לשרוד אותה. כשהגעתי למטה וראיתי את סופות האבק הבנתי שלא הולך להיות קל," אומר ליאור זך אחרי המרוץ.
במקצה לחצי המרחק במקום הראשון Mario Gartner מאוסטריה בתוצאה מצויינת של 5:12 שעות,שני Sergey Pavlov מרוסיה ב 5:14 שעות ושלישי וראשון בין הישראלים גונן הרפז שמדהים את כולם ומסיים בזמן של 05:17:23 בזמן שמצליח לעקוף את אמיר בכר המאד מנוסה שמגיע דקות ספורות אחריו.
"זו הרגשה אדירה בעיניי לרוץ כשברקע הים והרי אדום כשהרי אילת מקיפים אותי.הקושי האמיתי שלי התחיל בק"מ האחרונים של הריצה,הייתי מחוסר אנרגיה,אני יודע שלא אכלתי מספיק(מכל תחרות אפשר ללמוד)ושמחתי על כך שלא ראיתי מאחורי אף אחד,כך שהגעתי לקו הסיום נינוח ומאושר," אומר הרפז בסיום.
נינה פקרמן מפתיעה ומסיימת ב 5:24, ראשונה בין הנשים וראשונה כללית בריצה. עוד הישג מדהים הוא של ארז פאלק שמסיים בזמן יפה מאד אחריהם, מתחרה צעיר שהחל להתאמן רק לא מזמן וכבר הספיק לסיים מרתון ראשון ב- 2:45 בטבריה, שם שאין לי ספק שעוד תשמעו הרבה.
צילום: מוטי קמחי
