"התרגשתי מאוד בזמן שחיכיתי לאבא שלי בשדה התעופה אבל גם דאגתי קצת. זאת הייתה הטיסה הראשונה שלו והאנגלית שלו היא מאוד (מאוד) בסיסית, אבל כשראיתי אותו צועד עם המזוודות, כמעט שבכיתי מרוב שמחה והתרגשות." ג'ינג'י פוגש את אבא ג'ינג'י

מאת:רועי ג'ינג'י סדן

אני יודע שזה ישמע לכם מוזר, לדעת שהתפוח נפל ממש רחוק מעץ, אבל אבא שלי אף פעם לא יצא מישראל. כל הזמן הוא אמר לי, "רועי, אני אבוא לפגוש אותך כאן ושם…" אבל הוא אף פעם לא בא. אז אתם יכולים לתאר לכם כמה הייתי מופתע כשהוא אמר לי שהוא קנה כרטיס לתורכיה ויבוא לפגוש אותי בקרוב.
בגלל שעבדתי הרבה (וטוב) עם השגרירות הישראלית באיסטנבול, לא התפניתי להכין את עצמי, רגשית, לפגישה עם אבא שלי. רק יום לפני שהוא נחת הבנתי מה הולך לקרות ביום שלמחרת. הרבה אנשים באו וגם יבואו לפגוש אותי במשך המסע אבל הפגישה הזו היא שונה. היא הרבה יותר גדולה.

ניר, סטודנט לתקשורת בישראל, מתכוון להכין סרט דוקומנטרי עליי ועל המסע שאני עובר, אז הוא גם הגיע מישראל לצלם את הפגישה הזו. הכול קרה כל כך מהר.

התרגשתי מאוד בזמן שחיכיתי לאבא שלי בשדה התעופה אבל גם דאגתי קצת. זאת הייתה הטיסה הראשונה של אבא שלי והאנגלית שלו היא מאוד (מאוד) בסיסית, אבל כשראיתי אותו צועד עם המזוודות, כמעט שבכיתי מרוב שמחה והתרגשות. למען האמת, זה לא היה כל כך ממזמן כשנפגשנו לאחרונה (5 חודשים), בזמן הביקור הקצר והעמוס שלי בישראל, אבל הפעם יהיה לי יותר זמן ממש לדבר ולהיות איתו.

באופן כללי,  אף פעם לא הייתי ממש קרוב עם אבא שלי. כשהייתי צעיר הוא עבד הרבה וקשה ואני הייתי בקבוצת הכדורסל, הצבא והמסעות בעולם, אז אני לא יודע מתי הייתה הפעם האחרונה שביליתי איתו כמעט 24 שעות ביממה למשך 5 ימים, לא דאגתי מזה בכלל, ידעתי שזאת תהייה חוויה מצוינת בשבילנו.
בא שלי אהב את איסטנבול מהצעד הראשון שלו, או אולי מהטעימה הראשונה שלו בעיר. אבא שלי אוהב את האוכל שלו ואיסטנבול, עם כל המאכלים המשוגעים והמגוון הענק, הייתה עיר מושלמת בשבילו. הוא הלך באיסטנבול, כמו שילד הולך לראשונה בחנות ממתקים. שמחתי מאוד לקחת איתו חלק באושר הזה. זאת הייתה פעם ראשונה שלו ברכבת התחתית ופעם ראשונה שלקח סירה גדולה אל אי שאין בו כמעט מכוניות אלא רק אופניים וסוסים (אי הנסיכה). עשינו רכיבה קצרה עם אופני טנדם ורכבנו על סוסים מסביב לאי, רק אני, אבא שלי וניר עם המצלמה.

שמחתי שאבא שלי היה פתוח עם המצלמה וחלק איתה את הרגשות והתחושות שלו. הוא הלך כמו כוכב ברחובות של איסטנבול – הייתם צריכים לראות אותו!
הלכנו לשתות תה טורקי במקום מקומי. כשהמקומיים ראו את המצלמה, וראו שהייתי בטלוויזיה התורכית, הפכנו להיות האטרקציה התיירותית של המקום. אבא שיחק שש-בש עם המקומיים וזה היה מדהים לראות איך אדם אחד שלא יודע טורקית ואדם אחר שלא יודע אנגלית יכולים לשבת ביחד, לשחק במשך שעות וליהנות מכל משחק. התגאיתי באבא כאשר ניצח במשחק ועוד במרס טורקי! ואחר כך לקחנו את הסירה בחזרה אל עבר העיר העמוסה של איסטנבול. שם הוא הלך כל כך הרבה, כמו שהוא לא הלך בחיים שלו, אבל הוא רצה לראות עוד ועוד…

הוא ראה את כל המקומות הטובים שיש לאיסטנבול להציע: המסגד הכחול, haya sofia, ואת השווקים הגדולים. אני הייתי איתו אבל הייתי עסוק בלהכיר אותו טוב יותר ולשאול אותו את השאלות שעדיין לא שאלתי והכי חשוב, לצחוק איתו  ביחד על העולם. ראיתי את הדברים שבהם אנחנו דומים (הוא גם נראה טוב וגם מצחיק…). המסע הזה שלו עשה אותו פתוח יותר לרעיונות גדולים. בלילה האחרון שלנו הלכנו לחמאם טורקי וזה היה ממש מצחיק לראות שם את ה'בוראטים המקומיים'. זה היה לילה משגע בשבילנו. שמחתי מאוד לראות ולהרגיש שלאבא שלי יש חלק חשוב במסע שלי. החלק של להיות אבא שלי. המסע הזה שלי הוא מסע שאבא שלי תמיד דחף אותי לעשות ולא ניסה לעצור אותי. עכשיו הוא כאן איתי. הרגשתי שזה היה הפרס שלי על שסיימתי את הפרק של אירופה.

במסע שלי אני מנסה ככל יכולתי להביא את העולם אל העולם ועכשיו אבא שלי הצליח לבוא ולחלום את המציאות שלי. כל פגישה בחיים שלי (עכשיו, בזמן המסע) חייבת להסתיים. גם אבא שלי היה צריך ללכת. היה קשה להיפרד אבל הפרידות הן כבר חלק ממני וחלק מהמסע. התפוח נפל רחוק מאוד מהעץ אבל, זה לא תפוח רקוב. לפעמים, אם אתה באמת מאמין בדרך שלך, אז העץ יכול לבוא ולפגוש אותך.

אבא, אני אוהב אותך.
רועי ג'ינג'י סדן.
מתחיל לרכב באסיה!

תרגם: ירון כרמי 
לבלוג של ג'ינג'י בשוונג
לבלוג של ג'ינג'י