עוד לא הספקנו להיפרד מהרוכב שניאור חשין ז"ל, והנה שולח אלינו ג'ינג'י, די במקרה, שנמצא אי שם באזרבייג'ן, סיפור קורע לב על חבר קרוב שפגש על אם הדרך, רוכב גרמני, שגם הוא רכב בעולם ונהרג בתאונת דרכים שלושה ימים לאחר ששניהם נפרדו
מאת:רועי ג'ינג'י סדן
את הפוסט הזה אני כותב במיוחד לכם.
זה לא פוסט על רכיבה אלא על החיים.
בערך לפני שבועיים, בטרבזון שבמזרח טורקיה, פגשתי בחור מגרמניה בשם מאלטה. הוא רוכב אופניים נלהב כמוני, שרכב מברלין לדרום מזרח אסיה. היה לנו קשר טוב כבר מהדקה הראשונה. מאלטה נראה כמוני, עם זקן אדמוני שנותן לו מראה ג'ינג'י מיוחד, אפילו נראינו כמו שני אחים שרוכבים וצוחקים על החיים בדרכים. וכמו שני רוכבים שמתקדמים לבדם בעולם, דיברנו על אופניים, על נשים ועל הדרך הכי טובה לבשל את האורז שלך (כל מה שחשוב לנו באמת…).
"Don't worry, Be happy"
שוחחנו המון ודיברנו על מקומות טובים לביקור ומקומות רעים לרכיבה בעולם. הוא סיפר לי שהוא אולי ירכב גם באפגניסטן. "ומה עם הטאליבן?" שאלתי אותו, "זה בסדר," הוא ענה לי, "אני חושב שאם הם יחטפו אותי הם בטח ישחררו אותי תוך 3 או 4 ימים אז זאת לא בעיה…" הראיתי לו את האתר שלי והוא ביקש ממני עצות לשיפור האתר שלו. אמרתי לו שלפי דעתי, אנשים כמונו, שעושים מה שהם עושים ולא חולקים את זה עם העולם, זה יהיה אנוכי.
תוכניות לעתיד
היו לנו כמה ימי מנוחה, והכנו את עצמנו בשביל העתיד לבוא. מאלטה היה מאושר מאוד ללכת ולרכוב באיראן ואז למרכז אסיה. אני שמחתי להמשיך אל גאורגיה ואל אזרבייג'ן. מבחינה מנטאלית לא הייתי בשיא כוחי ומאלטה הצליח לתת לי עידוד להמשיך הלאה. צריך לזכור, שבעולם שלי אני צריך להשתמש בכל מה שאני יכול כדי לאסוף בדרך כוחות חדשים. אם זה מההרים והמדבריות ברכיבה הקשה והמאתגרת או מהחברים שאני פוגש בדרך אלו עם הלב הרך והחם. מאלטה היה אחד כזה, הוא בחור עם ניסיון שיודע את החיים על הדרך אם אופניים מבפנים ומבחוץ. רכבנו ביחד למשך יום אחד לפני שנפרדנו ואמרנו שניפגש שוב על הדרך בטג'יקיסטן או בסין.היום בו רכבנו היה רע מאוד לרכיבה. הדרך הייתה משעממת וירד גשם כל היום אבל בכל זאת כל אחד מאיתנו המשיך לחייך ולספר בדיחות, אפילו הבאתי לו את הרשימה שלי של השירים הגרועים ביותר שאפשר לחשוב עליהם בדרך, אלו שאי אפשר להוציא אותם אחר כך מהראש.
אמרתי למאלטה שאני חושב שהוא משוגע שהוא רוכב בלי קסדה ושהקסדה הצילה את החיים שלי בבוליביה אבל הוא אמר לי שאם משהו יקרה אז זה אמור לקרות ושהקסדה לא תציל אותו אם תפגע בו משאית. לפני שנפרדו כל אחד לדרכו התחבקנו (חיבוק כזה שנותנים לחבר טוב, חבר מהצבא). שרנו ביחד את אחד השירים האהובים עליי בכל הזמנים – "Don't worry, Be happy".
הבשורה המרה מכול
אני המשכתי לרכוב על דרך שלא ידועה לי, יחד עם המפה שמאלטה הביא לי על גאורגיה. וכך לפני כשבוע, חבר של מאלטה יצר איתי קשר דרך האינטרנט ושאל אותי אם אני מכיר את מאלטה. הוא אמר שיש לו חדשות חשובות לספר לי. היה זה שלושה ימים אחרי שנפרדנו מאלטה נהרג בתאונת דרכים עם משאית במזרח טורקיה.
חברים, העולם שר לנו שיר בצורה מוזרה.
היו לי דמעות בעניים (ועדיין יש לי בזמן שאני כותב שורות אלו). מאלטה היה בן 43, ונראה צעיר יותר ממני, בלי אישה וילדים ועם לב מלא וגדול, וראש עם ניסיון חיים רב. מאז, אני כל הזמן שואל את עצמי אם ככה אני רוצה להגיד שלום מהעולם. בבית חולים, בלי חברים או משפחה להיפרד מהם לפני שאני עובר לגן העדן השני של חיי?
אבל אם מאלטה היה בחיים עכשיו, הוא היה אומר לי שככה זה עובד בחיים שלנו וצריך לשלם כדי לשחק. לפעמים המחיר כבד מדי. אז אני רוצה לומר לך, מאלטה חברי, ואני מקווה שיש לך חיבור לאינטרנט שם למעלה, אני עדיין ממשיך לרכוב עם המפה של גאורגיה שנתת לי ושהיא תשמור עליי מללכת לאיבוד, אפילו כשאני כבר אהיה בסין, אולי ניפגש שם שוב, ואם לא שם אז במקומות אחרים וטובים. כבוד היה לי לתת לך את החיבוק החברי והאמיתי האחרון של החיים ולא אשכח את זה. בהצלחה ברכיבה למעלה בגן עדן ובבקשה, שים קסדה בגלל שבעולם הזה אי אפשר לדעת מה יפגע בך.
תנוח בשלם אחי.
אוהב את כולכם,
רועי ג'ינג'י סדן.
באקו.
אזרבייג'ן.
אסיה.
העולם.
תרגם: ירון כרמי
לבלוג של ג'ינג'יבשוונג
לבלוג של ג'ינג'י
————————————————————————————————————————-
