"ההנצחה לא חייבת לבוא ממקום של עצב"

כיצד משפחות המארגנות תחרויות המנציחות את יקיריהם, מתייחסות לפרשת אייל וייס ז"ל ששמו הוסר משם התחרות בטריאתלון ת"א, לאחר שהרוחות קצת שככו
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

טריאתלון תל אביב האחרון תפס כותרות עוד לפני שהתחיל, ומהסיבות הלא נכונות. מקורבים למשפחת וייס, שהנציחה את אייל ז"ל כבר מטריאתלון תל אביב בשנת 2002, שיתפו את התקשורת בתחושות שלהם בעקבות ההחלטה של איגוד הטריאתלון להסיר את שמו משם התחרות. הדבר הזה גרם מצד אחד למחאה רבתי בפייסבוק ולמחאה של טריאתלטים מעטים שהתחרו עם סרט שחור על הזרוע. מצד שני, לא נשמעו קולות משתתפים המודיעים על ביטול ההשתתפות שלהם בטריאתלון.

כאן נשאלת השאלה כיצד משפחות המארגנות תחרויות המנציחות את יקיריהם, מתייחסות לעניין אייל וייס ז"ל וטריאתלון ת"א וכיצד הם רואים את הדברים לאחר שהרוחות קצת שככו ורגע לקראת טריאתלון הנשים בהרצליה המנציח את שמה של תמר דבוסקין ז"ל.

 

האם אפשר לערבב שכול ושמחה?

טריאתלון הנשים שיתקיים בשבת ומרוץ אייל שמתקיים מדי חודש נובמבר הם מפעלי הנצחה,
שמצד אחד עושים טוב למשפחות המעורבות ומצד שני מספקות חוויה אדירה
למשתתפים, בעיקר בגלל שהארגון נעשה מכל הלב. 

סוזי ודני דבוסקין. "אנחנו פעילים כי אנחנו רוצים להנציח את שמה" צילום: אורי העליון

סוזי דבוסקין תארגן בשבת יחד עם בעלה דני את טריאתלון הנשים ה-21. החל משנתו הרביעית נקרא הטריאתלון על שמה של בתם תמר ז"ל, שנהרגה בתאונת דרכים במהלך אימון אופניים. המטרה של משפחת דבוסקין היא שכל אחת מהמשתתפות "תפגוש" את תמר, בין אם זה במהלך הטריאתלון, לפניו או אחריו. מבחינתה של סוזי דבוסקין, הערבוב בין השכול לשמחה הוא מבורך: "זה בוודאי לא מטרד. אנחנו פעילים כי אנחנו רוצים להנציח את שמה. זה נכון שיש הרבה דברים בארגון שגורמים לכאב ראש, אבל זה לא העיקר. העיקר מבחינתי הוא הקשר עם המשתתפות. טריאתלון הנשים הוא גם שונה מכל דבר אחר בגלל המעורבות שלנו. אנחנו מביאים את תמר כבחורה חיה ואני דואגת שהמשתתפות יכירו אותה. זה חשוב, חיובי, ונותן המון. באופן אישי אני מרגישה שכל אשה שעושה את הטריאתלון הזה, יש בה משהו מהמהות של תמר. אנחנו עושים את כל המאמצים להביא את תמר לציבור הרחב".

 
ואגב, זו גם הסיבה שבני הזוג דבוסקין "מפנקים" את הנרשמות באקסטרות שאי אפשר
למצוא במקומות אחרים כמו הרצאות, אימונים ללא תשלום, תדרוכים מפורטים וכל
מה שצריך כדי שאשה שניגשת לטריאתלון הראשון שלה, תצלח אותו עם חיוך גדול
וגם עם ידע כללי על הספורטאית שהמפעל נושא את שמה.

עוד כתבות בנושא
 
"לא תמיד הכסף הוא הכי חשוב"

זהבה שמואלי, מאמנת ריצה וספורטאית עבר, מארגנת מדי שנה את מרוץ אייל ברמת השרון לזכרו של בנה שנפטר מדום לב. בתור דמות ספורטיבית ידועה ומוכרת, לא היה לה קל להיחשף לסאגה שכללה את משפחת וייס ואיגוד הטריאתלון: "זה לא היה מכובד,כי מה שחשוב קודם כל זה רגשות המשפחה, ומדובר במשפחה שבנתה את טריאתלון תל אביב. פתאום קטעו להם את זה, וזה מאוד מפיל אמוציונאלית ורגשית כי לא תמיד הכסף הוא הכי חשוב".


שמואלי ארגנה את מרוץ האביב ברמת השרון לפני הטרגדיה המשפחתית שעברה ואחריה החליטה להקים את מרוץ אייל כמרוץ שני ברמת השרון.
זה התחיל כמרוץ בתאריך שלא נחשב אז ליותר מדי אטרקטיבי, במסלול לא הכי קל ובעיר שכבר יש בה אירוע ריצה. למרות הכל, מרוץ אייל הפך לאחד מאירועי הספורט היותר גדולים ומוכרים בספורט העממי וגם אצל הרצים המקצוענים למרחקים ארוכים. לאורך כל הדרך, שמואלי תמיד התעקשה שמפעל ההנצחה הזה יהיה הכי מכובד שאפשר עבור בנה, שגם אהב מאוד ריצה.

מרוץ אייל תמיד היה מרוץ אייל ולא מרוץ איקס על שם אייל שמואלי, וזה עדיין לא הפריע לחברות מסחריות גדולות מאוד לקחת בו חלק פעיל. "אני תמיד הצבתי את התנאים שלי, ואחד מהם היה שם המרוץ, שזה יהיה רק מרוץ אייל. חברות מסחריות שנכנסות לאירועים רואות מול העיניים את המוצר ולא שום דבר אחר, אבל מי שמארגן צריך לעשות את הדברים כמו שהוא חושב. היו הרבה משאים ומתנים, והציעו לי הרבה דברים שסירבתי להם. בסופו של דבר תמיד אפשר לעשות עבודת שיווק נכונה, גם אם המטרה היא להנציח מישהו".

"היו ניסיונות של חברות מסחריות 'להשתלט' על שם המרוץ". זהבה שמואלי (משמאל) והמשפחה


שמואלי מספרת שגם במקרה שלה היו ניסיונות של חברות מסחריות "להשתלט" על שם המרוץ אבל היא לא ויתרה: "הציעו לי דברים כאלה יותר מפעם אחת, כמובן שזה היה יכול להפוך את הארגון ליותר קל, אבל אני לא מסתפקת בזה. יש המון סוגים של הנצחה, אבל כשאני רואה את האנשים שמגיעים בבוקר למרוץ עם כל האנרגיות, וכשאני מסתובבת בפארק ובים ורואה אנשים רצים עם החולצות של מרוץ אייל, אני יודעת שהם היו שם ושהם חלק מההנצחה, שלא חייבת לבוא ממקום של עצב". 

 
דבר אחד בטוח – בהרבה מקומות בעולם יש קשר בין הנצחה לבין אירועי ספורט, אפילו כשמדובר באירועי הספורט הגדולים ביותר. באתלטיקה הקלה, שלושה מבין 14 התחרויות שמתקיימות מדי שנה בסבב ליגת היהלום נקראו על שם ספורטאי, אם זה ה"פרפונטיין קלאסיק" בארצות הברית על שמו של הרץ סטיב פרפונטיין, וה"גולדן גאלה" ברומא שמהשנה שעברה נקראת על שמו של פייטרו מנאה, שיאן העולם לשעבר בריצת 200 מטרים. הדוגמה הטובה ביותר היא תחרות ליגת היהלום בבריסל שנקראת "ממוריאל ואן דאם", והחלה למעשה ב-1977 כמפעל הנצחה לזכרו של איבו ואן דאם, רץ בלגי למרחקים בינוניים שזכה בשתי מדליות כסף אולימפיות במשחקי מונטריאול 1976. בכל המקרים האלה, שום דבר לא מונע מהספונסרים הגדולים להגיע, בטח שלא מהאתלטים הטובים בעולם. 
 

וזה קורה גם במרתונים עולמיים. כך מרתון אוקלהומה סיטי בארצות הברית הוא דוגמה מצויינת. ב-1995 גבה פיגוע רצחני בעיר 168 קורבנות, ומדובר בטראומה לכל תושב  שהיה שם בתקופה הזאת. מרתוניסטים מקומיים שמכירים את הנושא מקרוב החליטו שדרך מצויינת להתמודד ולהנציח היא מרתון הנצחה. כך נולד לו מרתון ההנצחה של אוקלהומה סיטי, שנפתח מדי שנה ב-168 שניות של דומיה, ונמשך מיד בחגיגת ריצה ענקית, חגיגה שהביאה לקו הזינוק רק לפני חודש 26 אלף משתתפים במזג אוויר סוער במיוחד.

כמובן שזה לא מפריע ל-10 נותני חסות להשקיע באירוע המיוחד הזה. וכן, הנצחה אפשר למצוא גם בטריאתלונים בארצות שמאוד אוהבות את הספורט הזה. באוסטרליה למשל, מקיימים את טריאתלון גולד קואסט שהוא אירוע גדול מאוד לזכרו של לוק הארופ, טריאתלט מקומי שנהרג בתאונת דרכים תוך כדי רכיבה על אופניים. התחרות הזאת נושאת את שמו של הארופ המנוח, ולא נראה שלמישהו באוסטרליה יש בעיה עם זה. גם שם כנראה, אפשר למצוא את הייחוד שיש רק באירועי הנצחה, שבכל מקום בעולם מוכיחים את עצמם ככאלה שאסור לפספס, ויש סיבות טובות לכך. 

 


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"לא משנה כמה איטי אתה, אתה עדיין עוקף את כל אלה שעל הספה", אנונימי


מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג