שיאים לא נועדו להחזיק לנצח. לפחות כך נהוג לחשוב. אבל באתלטיקה הישראלית יש לא מעט שיאי ישראל שנראים כמעט חסינים בפני הזמן. חלקן נקבעו בעידן אחר לגמרי, על ידי אתלטים יוצאי דופן. לעיתים גם כאלה שהגיעו לארץ אחרי קריירה מעבר לים.
לכתבות נוספות בנושא:
מברלין עד ולנסיה: רשימת 10 המרתונים ה"קלים" בעולם.
נפילה חופשית: אלוף מרתון ניו יורק הושעה עד 2031 – "השתמש שוב ושוב".
מדהים: הפייסר המשיך עד הסיום וכמעט ניצח את חצי מרתון ברלין.
בשנה האחרונה, מאז הכתבה האחרונה בנושא, ראינו עד כמה קשה לשבור שיאים היסטוריים. מתוך רשימה ארוכה של שיאי נוער עתיקים, רק אחד נשבר (200 מטר U23 של מרסי אפריפה, שהיה שייך לאסתר רוט שחמורוב). כעת, לפניכם סקירה נוספת. של השיאים הוותיקים ביותר – אלה שנקבעו עד שנת 2000 – והערכת הסיכוי לראות אותם נשברים בקרוב.
שיאי ישראל – גברים
1,000 מטר – רוני מעוז (1983), 2:21.38 דקות
שיא נדיר יחסית, בעיקר בגלל שכמעט ולא רצים את המרחק הזה. נועם ממו מסוגל תאורטית לשבור אותו די בקלות, אם רק יבחר לרוץ אותו.
קפיצה לגובה – קונסטנטין מטוסביץ' (2000), 2.36 מ'
אחד השיאים האיכותיים ביותר של אתלט שעשה את רוב הקריירה לפני שעלה לארץ. ליונתן קפיטולניק (23) עם 2.31 מטר סיכוי תאורטי. אם לא, אז ייתכן שלא יישבר בעשור הקרוב.
קפיצה משולשת – רוגל נחום (1992), 17.20 מ'
שיא שנראה מחוץ להישג יד לפי שעה. אין כרגע אופק לשבירה בעשור הקרוב, אך נחכה לכישרון המתאים שיעשה זאת.
זריקת דיסקוס – איגור אברונין (1991), 62.24 מ'
אתלט ברמה אולימפית שהגיע לארץ בסוף הקריירה. לא נראה כרגע באופק אתלט שיוכל לשבור את השיא.
יידוי פטיש – איגור גלר (1995), 65.70 מ'
אתלט שרוב הקריירה שלו הייתה בברית המועצות. למרות שזה השיא הפחות איכותי מהשיאים ברשימה, הוא נותר בלתי מושג. איגור קניאזב בן ה-22 עם 61.09 השנה הוא היחיד שנראה שיוכל לשבור אותו בקרוב.
שליחים 4X100 – נבחרת ישראל (1999), 38.81 שניות
דווקא כאן יש אופטימיות. יש כרגע דור מוכשר שעם הרבה עבודה על החלפות ייתכן שיוכל תוך שנה-שנתיים לשבור את השיא האיכותי.
שיאי ישראל – נשים
400 מטר משוכות – אירנה לנסקי (2000), 56.09 שניות
עוד שיא של אתלטית שהחלה את הקריירה בחו"ל. כרגע אין אתלטיות שמציבות איום ממשי לשבירתו.
שיאי ישראל עד גיל 23 – גברים
קפיצה במוט – דני קרסנוב (1992), 5.60 מ'
טום לנגי כבר הגיע ל-5.30 מטר בגיל 19 בשנה שעבר. בקצב ההתקדמות הזה – מדובר בשיא עם פוטנציאל שבירה בעתיד הלא רחוק.
קפיצה לרוחק – רוגל נחום (1989), 7.73 מ'
כבר השנה ראינו את השיא כמעט ונשבר על ידי שני אתלטים שונים. עדן סלע (7.71) ואלעד עדיקא (7.64) קרובים מאוד. שניהם עדיין בגיל המתאים, כך שייתכן שמדובר בשיא שיישבר כבר השנה.
קפיצה משולשת – רוגל נחום (1989), 16.77 מ'
בדומה לשיא הבוגרים – גם כאן לא נראית שבירה באופק.
הטלת כידון – ואדים בביקין (1992), 77.30 מ'
אתלט שהחל את הקריירה בברית המועצות והושעה במהלך הקריירה עקב שימוש בחומרים אסורים. לפחות כרגע, לא נראה שהשיא הזה יישבר בשנים הקרובות.
עד גיל 23 – נשים
400 מטר – אורית קולודני (1987), 54.15 שניות
כאן מדובר בשיא שבהחלט יכול להישבר, וישנן כבר כעת שלוש מועמדות לעשות זאת – שני זכאי (54.33), מרסי אפריפה (54.91) ודרלין אסנטה (54.86). הבעיה – זה לא המקצוע המרכזי של אף אחת מהן.
1,500 מטר – ענת מאירי (1980), 4:15.01 דקות
ענת מאירי הייתה כשרון ברמה עולמית שקבעה את השיא כבר בגיל 19. לאילה הריס בת ה-20, עם 4:24 דקות כשיא אישי, יש בהחלט סיכוי לשבור את השיא בשנתיים הקרובות.
3,000 מטר – ענת מאירי (1979), 9:22.15 דקות
שיא שמאירי קבעה כשהייתה בת 18 בלבד. להריס שיא אישי של 9:26 דקות והיא עם סיכוי מצוין לשבור את השיא כבר השנה.
100 מטר משוכות – אסתר שחמורוב (1972), 13.17 שניות
אחד השיאים האגדיים של האתלטיקה הישראלית. לא צפוי להישבר בקרוב.
400 מטר משוכות – אולגה דוגדקו (1998), 58.22 שניות
אתלטית שפעילה עד היום בקפיצה במוט. תחגוג השנה 50. גל נתנאל קבעה בשנה שעברה 59.23 בגיל 18. מאמנה בן יעקבי מגדיר את שבירת השיא כאחד היעדים לשנה זו.
קרב 7 – מרינה ליפיס (1997), 5,446 נקודות
ענף ללא עומק מספק כרגע בזירה המקומית. לא צפוי שינוי בשנים הקרובות.
סיכום
הסקירה הזו ממחישה תמונה מורכבת: מצד אחד, יש שיאים שנראים בלתי ניתנים לשבירה. עדות לדור יוצא דופן של אתלטים, בשילוב מקצועות שפשוט אין בהם עומק או איכות מספקת כיום. מצד שני, יש נקודות אור, בעיקר בדור הצעיר, שמתחיל לצמצם פערים במקצועות מסוימים. אילו שיאים יישברו כבר השנה?























