כבר 11 שנים ששני בלוך-דוידוב רוכבת במרחבים הירוקים שבין הערים אדינבורו וגלזגו שבסקוטלנד. בין אם לבד או כחלק מאיגוד האופניים הסקוטי, שם היא עובדת כדי לגלות ולפתח את הדור הבא של הרוכבות הבריטיות.
"היופי הוא שמדובר במדינה קטנה שנמצאת תחת איגוד האופניים הבריטי, הנחשב לחזק ולבעל משאבים רבים", מספרת בלוך-דוידוב בשיחה מהעיירה בת'גייט (Bathgate) בסקוטלנד. "ויש המון מאמנים ומאמנות ובמידה ויש רוכבת שמשיגה תוצאות והישגים לאורך השנה, היא תגיע לאיגוד הבריטי במנצ'סטר כדי לבחון האם היא חזקה מספיק להתאמן שם".
לכתבות נוספות בנושא:
- "הגיע הזמן שלו לטור דה פראנס": בישראל מתמוגגים מההישג של נדב רייסברג.
- היסטוריה ישראלית: נדב רייסברג זכה בחולצה הירוקה בדופינה!
- אירוע האופניים הגדול בישראל חוזר: ההרשמה לסובב כנרת 2026 יצאה לדרך.
"אנחנו עובדים כאן בסולם ברור ולא זורקים ישר למים העמוקים", ממשיכה בלוך-דוידוב. "הכל קורה לאט כדי שהרוכבות לא יעברו את ההלם שאני עברתי, שעלול לגרום לך לא לרצות להשתתף עוד בתחרויות. פה עושים את זה מאוד יפה ומסודר ולכן התחברתי לשיטה. איך לקחת ילדה בת 16 ולבנות אותה בארבע שנים כדי שתהיה בשלה להשתתף בתחרויות הגדולות ולא ליפול בגלל הצד המנטלי".
שני בלוך דוידוב במשחקים האולימפיים | צילום: Cristiana Giustino, Wikimedia
שני בלוך: מסע מישראל לסקוטלנד
שני בלוך-דוידוב, 47, היא הרוכבת הישראלית הראשונה שהשתתפה במשחקים האולימפיים בריו 2016. להצלחה הזו היא הגיעה דווקא אחרי שעברה עם שי בן זוגה ושלוש הבנות שלהם לסקוטלנד, לסביבה חדשה שלא הכירה ולמקום שבו האופניים היו עבורה מקום של שקט אחרי תקופה שלא רכבה באופן קבוע.
"לא תכננתי לרכוב בסקוטלנד", היא מודה. "התאמנתי עם צחי בויגן ובנינו תוכנית שמשלבת משפחה ורכיבות בימי שבת. נכנסתי לכושר ואיתו חזר הרצון להתחרות. ברגע ששי אמר לי ב-2015 שהוא סגר חוזה עם אוניברסיטה באדינבורו ושאנחנו עושים רילוקשיין, החלטתי שאני צריכה לרכוב. ידעתי שזה יאזן אותי. מכאן יחד עם צחי וניב ליבנר בנינו תוכנית איך להגיע לריו".
בלוך-דוידוב היא גם הישראלית הראשונה שהשתתפה בטור דה פראנס, אותו סיימה במקום ה-18 בשנת 2002. היא השתתפה גם בג'ירו האיטלקי ובאליפות העולם, עד לפרישתה ב-2004. אחרי עשר שנים של הפסקה מרכיבה היא קיבלה את ההצעה לחזור ולהתחרות. לבסוף, הפכה לישראלית הראשונה בהיסטוריה בענף שהעפילה למשחקים האולימפיים.
"ארבע השנים הראשונות על האופניים לא עשו לי טוב", מגלה בלוך-דוידוב. "ההחלטה אם לפרוש או לא בזמנו באה מהמשפחה. אחר כך רכבתי עשר שנים בהפסקות אבל בלי להתחרות. התקופה הזו הייתה תקופה אחרת, בלי שכיוונו אותי יותר מדי במטרות, בפיזיולוגיה ובפסיכולוגיה. הייתי עוף מוזר שחי בחו"ל כי טסתי להתאמן באיטליה, ורק שם התחלתי ללמוד איך לעשות את הדברים נכון מבחינה טכנית".
שני בלוך דוידוב רוכבת | צילום: פרטי
את חושבת שהיה כאן גם עניין של מגדר בהתייחסות השונה כלפיך?
"בזמנו התאמנתי רק תחת מאמנים. גברים. טובים יותר ופחות. רכבתי עם בנות אבל התרבות, הגיל וגם המוטיבציה להצליח שמו אותך במקום שעדיף לא לספר אם קשה או כואב לך. או אם את מרגישה חלשה פתאום, כי תמיד הרגשתי שאם אומר שאני חלשה לא יתנו לי להתחרות. גם כאישה, וגם בפן הפסיכולוגי, תמיד רציתי להביא תוצאות".
ומה עברת באיטליה בכל הקשור לאימון?
"עבור המאמנים שם הייתי סוס עבודה. הם היו בהלם איך אני יכולה להתקדם בצורה כזו בשנה אחת ולא ליפול בתוצאות. הם כיווני אותי והתייחסו אליי כעילוי כשאני רק בת 20 ולא יודעת הרבה על הענף. באתי מעולם הטריאתלון במקור. מה שנתן לי המון כלים. ועברתי למדינה שחיה את עולם הרכיבה ומצאתי את עצמי בדירה עם בנות נוספות שזה מה שהן עושות. שבאו בשביל לחיות שם. גם זה עשה לי הלם תרבות".
שני בלוך-דוידוב תגיע לישראל כדי לקחת חלק כמרצה ראשית בהשתלמות מקצועית למדריכים ולמאמנים. מדובר בכנס Lead The Way (רוכבות קדימה) אותו מארגנים איגוד האופניים ומכון סילבן אדאמס למדעי הספורט באוניברסיטת תל אביב. הכנס ייערך בתאריכים 21-22.6. היא תדבר שם על המסע שלה למשחקים האולימפיים בריו 2016, על האתגרים, המשברים והתובנות.
"ענף הרכיבה בישראל השתנה מאוד, בעיקר עבור הרוכבות", אומרת בלוך-דוידוב. "הספורטאיות מקבלות היום הרבה יותר מבעבר בכל הקשור לרופאים, פסיכולוגים, פיזיולוגיים ועוד. גם המדע התקדם מאוד ויש הרבה יותר תשובות לשאלות כמה אפשר לדחוף בחורה בת 20 להישגים. אני נכנסתי לענף אחרי עשור של הפסקה. ידעתי שזה יפתח דלתות לנשים שהיו איתי בנבחרת".
איך את רואה את עתיד הענף בישראל?
"אני מקווה שהבנות הצעירות יקבלו את הכלים להתמודד עם הרמה הנדרשת מהן. כדי להגיע למקום שבו הן צריכות להיות. היום יש כלים, מאמנים, תמיכה של מכון סילבן אדאמס בין היתר, ואת כל האפשרויות כדי לאתר את הרוכבת הבאה שתיקח את ההובלה. צריכים גם סוג של מנהיגות ברכיבת אופניים. יש לנו את הספורטאים המתאימים, פשוט צריך לתת להם את התמיכה הנכונה כדי שהראש שלהם יתמקד במה שהוא צריך להתמקד".
