נואה ליילס שב אל פסגת הספרינטים העולמית, עם זכייה רביעית ברציפות באליפות העולם ב-200 מטר. ביום שאחרי, הוא נשמע רגוע, כמעט מפויס. בניגוד לימים בהם נאלץ להיאבק בדיכאון ולספוג אכזבות כמו בטוקיו 2021. אבל מאחורי החיוך מסתתרת גם דאגה: ליילס אמנם בשיא הקריירה, אך חושב רחוק. גם על פרישה מתוכננת, וגם על שאלות קיומיות לגבי עתיד הענף.
לכתבות נוספות בנושא:
הזמר הארי סטיילס רץ במרתון ברלין תחת שם בדוי, וקבע שיא אישי אדיר
"כולם יכולים לשים רצים אחרים לפניי, זה רק מדרבן אותי": איימרו עלמיה בראיון מיוחד
שליטה אמריקאית: ארה"ב סוגרת אליפות עולם גדולה עם חגיגת זהב בטוקיו
"יש לי מתווה ברור לאיך אני רוצה ששנת הסיום שלי תיראה", הוא מספר בראיון ל-Guardian הבריטי. "הסתכלתי די רחוק לעתיד". התכנון – המשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 2028 יהיו האחרונים שלו. בריסביין 2032 כבר לא בתכנית: "השנה האחרונה שלי תהיה איפשהו בין 2028 ל-2032. עם תחרויות במדינות שמעולם לא התחריתי בהן, ועוד כמה קרוב לבית. הסיום יהיה בתחרות משלי – שבה אוכל לעשות כל מה שארצה".
"אני כבר בצד השני של הגבעה"
בגיל 28, ליילס מודע לשעון המתקתק. "אוה, אני מתחיל להזדקן, לא?" הוא צוחק. "בשנה שעברה בפריז, כשהפכתי מבן 26 לבן 27, אמרתי לעצמי: 'אוקיי, אני כבר על הצד השני של הגבעה'". ובכל זאת, הוא מתעקש להפוך את הגיל למנוף ולא למגבלה: "אם אוציא את המקסימום מכל שנה, חודש ויום שנותר לי בספורט, לא אתחרט לעולם".
נואה ליילס בפריז | צילום: Shutterstock
ליילס מודע לכך שהצעירים דופקים על הדלת. בטוקיו הוא היה השני המבוגר בגמר ה-200 מטר, אחרי ז'ארנל יוז. מולו כבר ניצבים אובליק סביל (24), קישיין תומפסון (24), בראיין לוול (21) ולטסייל טבוגו – האלוף האולימפי המכהן – בן 22 בלבד.
השם שמסקרן יותר מכולם הוא גוט גוט, האוסטרלי בן ה-17 שנכנס להיסטוריה כספרינטר הצעיר ביותר ב-200 מ' באליפות. ליילס מכיר אותו היטב דרך החיבור המשותף לאדידס: "הוא צעיר מאוד ומוכשר מאוד, אבל בספורט הזה ראינו לא מעט כישרונות שלא הצליחו להגיע לקצה העליון. הכול תלוי בדרך שיבחר, בצוות שילך איתו ובכמה עבודה ישקיע – לא רק מבחינה אתלטית, אלא גם מבחינה עסקית. צריך להבין שאתה איש עסקים כבר בגיל צעיר".
"יש אנשים שאוהבים אותי, ויש כאלה שפחות"
ליילס יודע מניסיון כמה קשה לגדול מהר מדי. "זה החלק הקשה ביותר כשאתה כישרון צעיר – אתה חייב להתבגר מהר יותר מכולם. מהרגע שאתה חותם על חוזה ועולה על המסלול, אתה כבר לא 'נער'. אתה איש עסקים".
זהו שיעור שהוא עצמו יישם היטב. ליילס נחשב לאחד הכוחות השיווקיים הבולטים באתלטיקה, והקו שהוא נוקט ברור – להיות אותנטי: "אין אצלי הפרדה בין האני האמיתי לשואו-מן. זו אותה דמות. בגלל זה יש אנשים שאוהבים אותי – ויש כאלה שפחות".
נואה ליילס ולטסיל טבוגו במסיבת העיתונאים | צילום מסך
חשש לעתיד הענף
אבל מאחורי החיוך יש גם ביקורת חריפה: "העתיד של הספרינטים לוט בערפל כרגע. יש כל כך הרבה כישרון, כל כך הרבה מקום לצמיחה וכל כך הרבה אישיויות, אבל אני מרגיש שבמצב הנוכחי, אף אחד לא יודע לאיזה כיוון ללכת", אומר הספרינטר.
ליילס מזכיר ניסיונות שונים להצעיד את האתלטיקה קדימה. לדוגמה, הסדרה התיעודית בנטפליקס Sprint. סדרה שזכתה לחשיפה, אך לא יצרה מהפכה בסגנון Drive to Survive של הפורמולה 1; היוזמה של מייקל ג'ונסון (Grand Slam Track) שנפלה כלכלית; וגם תחרויות חדשות שמנסות להיבנות מול לוח השנה הבינלאומי. "זה לא רק מי יהיה הגדול הבא על המסלול – זה נוגע לכל מה שקשור לאתלטיקה".
"זה רק ספורט – צריך ליהנות"
מעבר לכל, ליילס קורא לספורטאים להיות עצמם, גם במחיר של ביקורת. "מישהו ביקש ממני לתת עצה ללטסיל טבוגו ואמרתי: 'תהיה פשוט אתה עצמך'. אנחנו רוצים להיות שואו-מנים ולתת הופעות גדולות, אבל גם רוצים להישאר מי שאנחנו. לפעמים לא נותנים לנו את זה, בגלל הפחד ממה יגידו. אבל צריך לזכור – זה רק ספורט. אף אחד לא מת בסוף היום. בואו ניהנה מהרגעים האלה".
