בשבועות האחרונים הרגשתי חשק ודחף פנימי להשתתף בתחרות איש ברזל בחו"ל, אבל בשל אילוצים אישיים ומעט מאוד אימונים בחצי השנה האחרונה – לא הייתי בטוח שאצליח לסיים. ראיתי שפתחו תחרות חדשה באנגליה, איירונמן לידס, יחסית קרוב ללונדון, שגם נערכת שבוע לפני שהייתי אמור להשתתף באירוע ברווט לונדון-אדינבורו-לונדון (LEL).

לכתבות נוספות בנושא:
3 חודשים אחרי התאונה הקשה: היידן וויילד השלים קאמבק הירואי וניצח ב-T100 בלונדון
אחרי 3 שנות הפסקה: מרוץ האופניים גראן פונדו אילת חוזר
גם השופטים לא עצרו אותו: חגי ענבי ניצח את קבוצת הגיל באיירונמן ויטוריה

הצעתי למשפחתי לטוס שבוע קודם, להשתתף באיירונמן לידס, להכיר את האזור, הם יחזרו – ואני אמשיך לרכיבה בברווט. המשפחה שלי תמיד זורמת, במיוחד כשמדובר על טיול בחו"ל. אשתי תומכת בהרפתקאות שלי, וזה מאפשר לי לעשות את מה שאני אוהב.

ההגעה ללידס והכנות לאיש הברזל
רכשתי כרטיס השתתפות באיירונמן לידס דרך חברת נרוונה בשבוע האחרון לפני האירוע, וקנינו כרטיסי טיסה עם קונקשן בכרתים. הטיסה נדחתה מספר פעמים, ובקושי הספקנו את טיסת ההמשך.

יום אחרי ההגעה הרכבתי את האופניים, אבל המעביר והגלגל האחורי לא התיישבו כמו שצריך. נסעתי למתחם התחרות כדי לתקן את התקלה ולקבל את ערכת המשתתף, ואז גיליתי בעיה רצינית – אי אפשר לקבל ערכה בלי ביטוח, והאנגלים לא מנפיקים ביטוח לתיירים. בדרך כלל, באיירונמן אפשר לשלם במקום על ביטוח יומי, אבל כאן, בשבת בצהריים, לא היה לי איך להשיג ביטוח ספורט.

נזכרתי שבצ'אלנג' ישראמן אני עושה ביטוח דרך יעל מחברת "אנשים". שלחתי לה הודעה, ותוך דקות היא הנפיקה לי ביטוח באנגלית, בדיוק בפורמט שהאנגלים דרשו. זה הציל לי את ההשתתפות. תודה יעל – תמיד יש אנשים מדהימים בכל מקום.

התחרות –  גשם, עליות ובורות בכביש
הזינוק היה באגם קטן ושקט – שתי הקפות שחייה בלי יציאה מהמים. במהלך השחייה התחיל גשם, שהפך את מסלול הרכיבה לרטוב ומחליק.

מארק רזניקוב באיירונמן לידס | צילום: פרטי

אחרי שטחי החלפה מעט ארוכים יצאתי לרכיבה – שלוש הקפות של 60 ק"מ, עם טיפוס מצטבר של כ-2,500 מטר. זה קצת פחות מאשר בצ'אלנג' ישראמן, אבל המסלול היה טכני וקשה מאוד, במיוחד על כבישים רטובים ומלאי בורות. רוכב אחד לפניי החליק והתרסק – בהמשך התברר ששבר כמה צלעות – וזה גרם לי להיות עוד יותר מרוכז וזהיר.

סיימתי את הרכיבה ויצאתי לריצה, אחרי החלפה די מהירה. המסלול היה ברובו בעליות וירידות. בחצי השנה האחרונה רצתי אולי שלוש פעמים, כשהמרחק הארוך ביותר היה 18 ק"מ, אז ידעתי שאין לי למה לצפות. באתי בגישה שמרנית – ליהנות, לשמור על עצמי, ולהתכונן לברווט. סיימתי על 12:09:44 שעות, מקום 30 מתוך 147 בקטגוריה (49-45) ויצאתי מרוצה

מארק רזניקוב בסיום איירונמן לידס | צילום: פרטי

החלק המשמעותי עבורי בריצה היה דווקא החולצה איתה רצתי. החבר הכי טוב של ביתי האמצעית, נהרג יחד עם משפחתו מפגיעת טיל בביתם ביום האחרון של התקיפה האיראנית – רב"ט איתן זקס ז"ל. רצתי עם חולצה ועליה תמונתו והמשפט שהיה מזוהה איתו: "הכל יהיה בסדר, וגם אם לא, נגרום לזה להיות בסדר"

הפתעה בטקס הסלוטים
למחרת השתתפתי בטקס חלוקת הסלוטים לאליפות העולם בניס. לידס מחלקת כ-130 סלוטים, מתוכם 85 לגברים. לא ציפיתי לכלום – והופתעתי לקבל סלוט! אני מאמין שרוב הישראלים שרוכבים טוב בעליות (כמו בישראמן) ורוצים להגיע לאליפות העולם – כדאי להם לשקול את לידס כיעד בשנים הקרובות.

מארק רזניקוב עם הסלוט | צילום: פרטי

שבוע משפחתי – ואז ל-LEL
אחרי שבוע טיול משפחתי בלידס, מנצ'סטר וליברפול, הם חזרו לישראל – ואני המשכתי צפונה לברווט LEL: לונדון-אדינבורו-לונדון. מדובר ב-1,540 ק"מ רכיבה, עם טיפוס מצטבר של כ-13,500 מטר, באירוע המתקיים אחת לארבע שנים.

נרשמתי להגרלה בינואר 2025 וזכיתי, יחד עם עוד מספר רוכבים ישראלים ותיקים למרחקים ארוכים. הזינוק מתקיים משני מקומות באנגליה, בקבוצות של 50-30 רוכבים כל רבע שעה, ושעת הזינוק מוגרלת. אני ואסף צפתי – שותף לרוב הברווטים שלי וגם האיש שחשף אותי לעולם הזה – קיבלנו את השעה שרצינו: 7:45 בבוקר, יום ראשון 3 באוגוסט.

מארק רזניקוב לפני ההזנקה ל-LEL | צילום: פרטי

הימים הראשונים – תקלות טכניות וסופה בדרך
המטרה שלנו הייתה לרכוב ביומיים הראשונים בלי שינה – רק לעבור בקונטרולים, לחתום, לאכול ולהמשיך – ולהגיע בערב/לילה של היום השני לאדינבורו, 723 ק"מ מהזינוק.

היום הראשון עבר מהר יחסית, עם גשם קל פה ושם. בלילה הראשון התחיל מבול, והפנס הראשי שלי כבה. עברתי לפנס חלופי ששימש גם לטעינת המכשירים שלי, ואז כאילו אין מספיק תקלות – מכשיר הניווט הפסיק לתפקד. נותרו עוד כ־50 ק"מ לנקודת הבקרה הבא – באמצע לילה באנגליה, בלי ניווט.

למזלי פגשתי רוכב גרמני, והצטרפתי אליו עד לנקודת הבקרה ברדינגטון, אליה הגעתי בסביבות שש בבוקר. שם טענתי מכשירים, איפסתי את הניווט והחלפתי בגדים – מתוך מחשבה שמזג האוויר משתפר. כשאסף הגיע, הוא צחק ואמר שלא כדאי להחליף – מיד חזר גשם חזק.

מארק רזניקוב ב-LEL | צילום: פרטי

יצאנו לקונטרול הבא, מקטע של 113 ק"מ עם טיפוס של כ-1,200–1,300 מטר, ברובו חשוף לרוחות וגשם עז. התקרבנו לסקוטלנד – ואל תוך הסופה "פלוריס". נזכרתי כמה אנחנו מתלוננים על מזג האוויר בישראמן, זה אפילו לא מתקרב. דיברתי עם עצמי סינית, ניסיתי לנתק כאב, רגש, מספרים, רק לסובב את הגלגל. מספר פעמים כמעט התהפכתי עם אופני הנג"ש, מקטעים שנאלצתי ללכת בעלייה ובקושי הצלחתי להחזיק בכידון.

עצירת המרוץ והחזרה דרומה
בכוחות אחרונים הצלחתי להגיע לקראת השעה 14:00 לנקודת הבקרה השביעית (כשברגליים בנקודה הזו היו כ-583 ק"מ של רכיבה רצופות בכ-31 שעות). שם הודיעו על עצירת המרוץ עד 15:30, ואז עד 19:00, ולבסוף – עד הבוקר. הורו לכל הרוכבים להישאר בנקודות הבקרה בגלל הסופה.

אחרי עצירה של כ-16 שעות, הוחלט לאפשר לרוכבים לחזור דרומה – הרחק מהסופה. ביום השלישי לאחר שעברנו מעל 900 ק"מ "התעוררו" לי הרגליים – התחלתי לעבוד חזק ברכיבת נג"ש והרגשתי שנוצר מאחוריי פלוטון של הרבה רוכבים במשך כ-30-40 ק"מ. השלמנו כ-270 ק"מ ביום הזה, ועצרנו לישון.

בסוף המקטע בנקודת הבקרה ניגש אליי בחור דרום קוריאני שאל אותי האם זה אני שהובלתי את הפלטון ואפשרתי לו לסיים את המקטע. כשעניתי שכן הוא בכה, חיבק אותי והביא לי חטיף קוריאני כאות תודה. מודה שגם אני התרגשתי. ביום רביעי רכבנו עוד מעל 300 ק"מ, ובסך הכול – למרות שהמרוץ קוצר – סיימנו עם כ-1,170 ק"מ בארבעה ימי רכיבה.

מארק רזניקוב ואסף צפתי ב-LEL | צילום: פרטי

המארגנים אפשרו לכל מי שחזר דרך נקודות הבקרה להיחשב כפינישר. זה היה מקצה מאתגר מאוד – לא רק באורך ובטיפוס, אלא בעיקר בתנאי מזג האוויר.

מחשבות לסיום
ברווטים תופסים תאוצה בעולם, אבל בישראל הם פחות מוכרים. היתרון שלהם – שאתה יכול לרכוב בקצב שלך, במסגרת הזמן, ולהכיר מדינות, נופים ורוכבים מכל העולם, בלי לחשוב על תוצאה סופית. העולם נועד בשבילנו – צאו החוצה, אם זה להרפתקה, טיול משפחתי, רכיבה או ריצה.

ולבסוף – תודה ענקית לאשתי אירנה, אהובתי, שתמיד מאמינה בי ומלווה אותי בהגשמת החלומות הכי משוגעים. זכיתי. אסיים בסלוגן של נורסמן – This is not for you! טוב, אולי בשבילי דווקא כן.