כשאנחנו שומעים את המונח "חוסן מנטלי", אנחנו נוטים לדמיין ספורטאי עילית שממשיכים לרוץ גם כשהגוף כואב, שנשארים דרוכים תחת לחץ, שמצליחים להתאושש מכישלון ולהתייצב מחדש על קו הזינוק. אבל מניסיוני – חוסן מנטלי הוא ממש לא נחלתם הבלעדית של האלופים. להפך. אני רואה שוב ושוב איך דווקא אצל בני נוער, חובבי ספורט, ואפילו ילדים בתחילת דרכם – זו היכולת שתקבע לאן הם יגיעו.
לכתבות נוספות בנושא:
מחקר חדש: שחייה במים פתוחים משפרת את בריאות הנפש יותר משחייה בבריכה
השפעת הספורט על בריאות הנפש: החשיבות הקריטית של פעילות גופנית סדירה
ציפיות לשלמות והקושי להתמיד: על החיבור בין הפיזי למנטלי לביצועי "שיא"
אני אמא לשני ספורטאים צעירים – ניב בן 11 שמשחק כדורסל במועדון עוצמה מודיעין, ונעומי, קפטנית בקבוצת כדורגל בנות של עירוני מודיעין. כספורטאית בעצמי שמתעסקת בכדורשת למעלה מעשור וכאמא שחיה את עולם הספורט מבפנים, אני פוגשת יום-יום את האתגרים המנטליים שמביא איתו הספורט: הלחץ להוכיח את עצמך, הפחד מכישלון, הביקורת העצמית והמאבק מול קולות פנימיים שלא מרפים. אני מלווה מקרוב ספורטאים צעירים בהתמודדות עם האתגרים המנטליים שמביא איתו הספורט: הלחץ להוכיח את עצמם, הפחד מכישלון, הביקורת העצמית והמאבק מול קולות פנימיים שלא מרפים.
ילדים ונוער מתאמנים היום פעמיים ביום, משתתפים בתחרויות, עומדים בציפיות של מאמנים, הורים ולעיתים גם של עצמם. הם לומדים לרוץ, לשחות, לדווש – אבל אף אחד לא מלמד אותם איך להתמודד עם אכזבה, איך להכיל כישלון, איך לא להישבר כשלא הולך.
צילום: Shutterstock
לדבר את השיח הפנימי
אחד המרכיבים הקריטיים ביצירת חוסן מנטלי הוא היכולת לזהות את השיח הפנימי שמתנהל בראש של הספורטאי. כמעט כל מתאמן צעיר שומע לפעמים קולות כמו "אני לא מספיק טוב", "מה יגידו עליי", או "למה אני בכלל עושה את זה לעצמי". בגיל ההתבגרות, כשזהות עצמית עוד מתעצבת, לקולות האלה יש עוצמה אדירה.
במקום לברוח מהם או לנסות להשתיק אותם, אני מאמינה שצריך לפתח איתם מערכת יחסים חדשה. השיח הזה לא ייעלם, אבל אפשר ללמוד לזהות אותו, לשים אותו בפרופורציה, ולבחור לא לפעול מתוכו. זה הבדל קטן בתודעה – עם השפעה עצומה על הביצועים ועל תחושת הערך העצמי.
לנצח לא רק בתוצאה
בשונה מהגישה שמתמקדת רק במדליות ובשיאים, אני רואה בחוסן יעד בפני עצמו. כשפונים אליי הורים ואומרים לי, "הילד שלי כל הזמן נשבר באימונים", לא נשאל מה הייתה התוצאה – נשאל מה קרה לו בראש כשהוא נשבר. האם הוא ידע לזהות את זה? האם היו לו כלים להחזיר לעצמו שליטה?
התחרות, במיוחד אצל ספורטאים צעירים, היא לעיתים ההזדמנות הראשונה שלהם להתמודד עם כישלון אמיתי. והפעם הראשונה שאתה מפסיד – יכולה לעצב לך תפיסת ערך לכל החיים. לכן חשוב שמישהו ילווה את הרגע הזה עם הכלים הנכונים.
צילום: Pixabay
איך אפשר לעזור לספורטאים צעירים לפתח חוסן מנטלי?
פיתוח חוסן מנטלי אצל ילדים ובני נוער דורש בעיקר נוכחות, הקשבה והכוונה. הנה כמה כלים שאני ממליצה להורים ומאמנים ליישם כבר מהיום:
1. לזהות שיח שלילי: כשילד אומר משפט כמו "אני גרוע בזה" או "אני אף פעם לא מצליח", זו הזדמנות לעצור ולשוחח. במקום לנחם – תשאלו שאלות: "מה גרם לך לחשוב כך?", "קרה משהו שהקפיץ את התחושה הזו"?
2. לבנות עוגנים מנטליים: מילה אחת, תנועה קטנה או משפט מחזק יכולים להפוך לעוגן רגשי בזמן תחרות או אימון קשה. תנו לילד לבחור בעצמו את העוגן שלו – משהו שיזכיר לו מי הוא, גם כשהוא מתערער.
3. לשדר מסר של למידה ולא של תוצאה: גם אם יש אכזבה מתוצאה, חשוב להעביר את המסר שהתהליך חשוב יותר. לשאול "מה למדת"? ולא רק "איך היה"?
4. להיות שם ברגעים הקשים: דווקא כשילד נשבר או פורש – לא למהר לנסות לפתור את הבעיה, אלא לשהות איתו ברגש, להקשיב, ולהראות שזה לא סוף העולם. לפעמים זו ההזדמנות הכי משמעותית לגדילה.
המשברים הם לא הבעיה – הם ההזדמנות ללמידה.
לא רק לספורטאים
אולי הדבר החשוב ביותר שלמדתי לאורך השנים הוא שחוסן מנטלי הוא לא רק עבור מי שמתחרה. אני רואה שוב ושוב איך הכלים האלה משפיעים על הלימודים, על חיי החברה, על הדרך שבה הילד תופס את עצמו בעולם. כשספורטאי צעיר בונה חוסן – הוא סוחב את זה איתו לחיים.
וכמו כל שריר – ככל שמתחילים לאמן אותו מוקדם יותר, כך הוא הופך לחלק טבעי מהתנועה. לא רק לדעת לשחות נגד הזרם, אלא גם לא לפחד ממנו מלכתחילה.
הכותבת: מרינה גלמן | מאמנת מנטלית לספורטאים ולבני נוער.
מרינה גלמן | צילום: עידן מרזוק, יח"צ FlyTorro
