הרץ המצלם של שוונג, עופר ביידה, סיים את מסלול ה- 50 ק"מ באולטרה מרתון של פרו ספורט, שהתקיים לפני כחודש, כעת הוא מסכם את החוויה גם בתמונות וגם עם סיפור אישי  

מאת:עופר ביידה

בפעם הרביעית עומד לצאת לדרך האולטרה מרתון של פרו ספורט ביוזמתה וניצוחה של קרן גולדבלט.  בפעם הראשונה (בה לא השתתפתי) המרחק הארוך היה 50 ק"מ + מע"מ של עוד כ-3 ק"מ. הפעם השנייה הייתה לפני שנתיים, במלאת 60 שנה למדינת ישראל, וכך היה זה גם המרחק הארוך שנבחר. באותה השנה היה מרחק ביניים של 30 ק"מ ומרחק קצר של 15 ק"מ.

המרוץ אז כמו גם עכשיו הוא מרוץ שטח באותו אזור גיאוגרפי – מגידו/יער הקיבוצים/רמות מנשה, המורכב ממספר מקטעים שבסיום כל אחד מהם חוזרים לנקודת ההתחלה, המהווה את נקודת הרענון – לכן רוב הרצים עושים זאת עם מנשא מים וג'לים/חטיפי ספורט. המקצה ל-30 ק"מ בו השתתפתי באותה השנה, היה מורכב משני קטעים של 15 ק"מ, שהיוו את ה30 ק"מ האחרונים של המקצה ל-60 ק"מ.

בשנה שעברה עלה המקצה הארוך ל-80 ק"מ, העובדה שהוא היה יום אחרי חצי מרתון ירושלים, ויום לפני מרוץ האביב ברמת השרון, הביאה אותי לוותר עליו, גם בגלל שהמרוצים הקצרים הוזנקו קרוב לצהרי היום.

השנה המקצה הארוך הפך כבר לתלת ספרתי – 100 ק"מ! ואליו נוספו שוב מקצים קצרים למרחק 15, 30 ו-50 ק"מ – כלומר מקצה אולטרה קצר. אני שוב מתלבט – למרות שמקצה ה-15 ק"מ (זינוק ב-12:30 בצהריים) לא צפוי להיות טיול אף הוא, אני לא רואה את עצמי מצליח לקום מוקדם בבוקר בשבילו…

המקצה ל-30 ק"מ מוזנק שעה וחצי קודם, זה שוב נראה לי מאוחר, או שאני לא רוצה לזכור, שבמקצה המקביל בו רצתי לפני שנתיים, הזינוק היה רק שעה מוקדם לשעת הזינוק המתוכננת השנה…

המקצה ל-100 ק"מ יוזנק בשעה 02:00 בבוקר, מעבר ליומרה של לנסות לסיים 100 ק"מ ללא אימונים, הרי שבריצות הלילה באזור סדום שקרן ארגנה (בשיתוף עם חברת "עז הרים", כמו גם מרוץ זה) בשנתיים האחרונות, "הצלחתי" ליפול מספר פעמיים, ולכן אופציה זאת נראית כמו רעיון גרוע במיוחד…

וכך, מספר ימים לפני התחרות אני נרשם למקצה ל-50 ק"מ – קרן שעתידה להשתתף במקצה ל-100 ק"מ, מברכת אותי בכך שהיא בטוחה שאיהנה, אני מקווה לסיים, קרן "קובעת" בצורה נחרצת שכך יהיה.

ביום חמישי בערב שלפני המרוץ, אני לא מתאפק ורושם בפרופיל שלי בפייסבוק את המשפט הסתמי משהו – מה 50 מה?

אורנה ביברמן מרצי השפלה (שנראית מצלמת בתמונה הבאה), שעתידה לרוץ אף היא את המקצה ל-50 ק"מ מבינה את הרמז, "ושולחת" אותי להעמיס פסטה בתור תחליף לאימונים…

התשובה שלי – בביטחון גמור – היא רשימת תיוג, שמראה את מוכנותי למשימה:
מנשא מים – יש
טבליות מלח Enervit – יש
Power Bar – יש
מצלמות – יש
סוללות – יש בטעינה
סוללה רזרבית לטלפון הנייד – יש, בשביל מה, זה רק 50 ק"מ ולא המקצה של ה-100…
נעלי ריצה שישרדו מעברי מים – לא ממש…
ברגע זה מופיעות בעיני רוחי המקפלות "מארץ נהדרת" ולוחשות לי את התשובה לפריט האחרון ברשימת התיוג : אימונים – אוקיי, יאללה, מממ ביי…

בחלוף כעשר שעות, התארגנות קצרה באוהל ההחלפה, כולל מילוי מים במנשא שלי, אני כבר כמעט מוכן לזינוק.

המוביל של המקצה ל-100 ק"מ, אילון ברכפלד, סיים לפני זמן לא רב את הקטע של 50 הקילומטרים הראשונים , ויצא כבר לקטע הבא של 20 ק"מ, שיהיה הקטע השלישי שלו, והראשון שלנו, רצי ה-50 ק"מ.

בתדריך אותו אני שומע ברמקול, כאשר אני עדיין בשלבי התארגנות באוהל ההחלפה, נאמר שרץ שלא יסיים את 20 הקילומטרים הראשונים עד השעה 15:00, לא יוכל להמשיך את הריצה, ובאופן דומה לגבי הקטע האחרון למי שיגיע אליו אחרי השעה 15:30.
כמובן שמגבלה זו אחידה לרצי כל המקצים שכוללים יותר מקטע אחד.

חזרנו לתמונה בקו הזינוק, לצידה של אורנה בתמונה – אנטוני וולר מהסוללים ירושלים וניב מרקמן.

לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

אורנה שמסיימת את תפקידה בצד אחד של המצלמה, מבקשת ממני להנציח את "השפצור" שלה לכריך…

יצאנו לדרך- אני לוחץ על כפתור ההפעלה בשעון הגארמין שלי, לאחר מספר שניות, אני רואה שהספרות לא זזות, ולוחץ עליו שוב.
בשלב זה אני לא מייחס לכך חשיבות, ורק הרבה אחרי סיום הריצה, אבין כנראה את הסיבה לכך…

תחילת הקטע הראשון שלנו, היא כמה מפתיע – בעלייה.

לפחות בשלב זה, השביל רחב ונוח, ספק אם זה יישאר כך עוד הרבה זמן.

כזכור קרן גולדבלט רצה כבר במקצה ל-100 ק"מ, בעלה מארק רץ במקצה ל-50 ק"מ.

כאשר הוא לידי הוא מציע לצלם אותי עם אחת המצלמות שלי (כמובן שהמצלמה הגדולה לא הצטרפה היום לריצה), אני מעביר לו את אחת מהן – הלא היא ה"קנון" אותה חנכתי בחצי מרתון עין גדי – סיכום שלי למרוץ זה עדיין לא הגיע…

מארק מצלם אותי רץ קדימה (לשמחתי נראה שהפעם מנשא המים מונח היטב, ואמלט מגורל מרוצים קודמים שלי איתו), בעוד חבריו נראים עומדים בהמשך התמונה ומחכים לו…

מארק עוד מספיק לעבור אותי ולצלם אותי "עושה כאילו" אני מצלם אותו עם המצלמה השנייה – ה"אולימפוס" הוותיקה, ששוב סירבה להיות מופעלת…

בשלב זה אני מחליט שהאולימפוס תוחזר לנדנה לבלי שוב, לפחות עד סיום מרוץ זה!

לפני בתמונה גם יוסי מלמן הוותיק, איש הברזל ומארגן תחרויות רבות כמו הישראמן שהתקיים לא מכבר.

בנוהל הרגיל, אני מנסה לצלם את מארק עם הקנון שחזרה לידיי, אבל לצערי "אנחנו לא חיות רק בני אדם" – קנון משום מה החליפו את מצב צילום ה"ספורט" במצלמה, במצב לצילום "חיות שעשועים וילדים", ולא תמיד התוצאה משביעת רצון…

בכל זאת ניתן לראות את מארק ויוסי בתמונה הבאה, כשלפניהם מושיק ברכני.

מעבר ראשון ובוודאי לא אחרון של "מנע בקר",

מקדים מפגש שלנו עם קהל היעד שלו…

האם היה זה השלב שבו אורנה ביברמן ניסתה לגייס אותי לתמונת מזכרת עם אחת מ"קהל היעד", אני כבר לא ממש זוכר.

אני כן זוכר שרפי דותן שרץ לידה בתמונה ואני ניהלנו שיחה לא קצרה על דא ועל הא, שהמצלמה כנראה שוב לא הצליחה ללוות.

בסיכום שלי למרתון טבריה האחרון, "הצמדתי" לתמונה שצילמתי אותו באותו המרוץ סיפור שלם, על הקשר שלו למרתון בהיותו פיזיולוג ותיק.

כאשר אני מספר לו על כך, הוא מבין מהר את הטעות ומעדכן אותי, שאומנם גם הוא בעל תואר דוקטור – אבל לא בפיזיולוגיה, והתארים הראשונים שלו הם בכלל בהנדסת אלקטרוניקה…
כמובן שמכאן קצרה הדרך לשיחה בנושא זה, שבו יש לי קצת יותר ידע ורקע מאשר בפיזיולוגיה.

"הבטחתי" ברשימת התיוג, מעברי מים, וזה הזמן של קרן ו"עז הרים" לקיים!

האם פרדי בן הרוש ואביפל (פנו) קוטר מופתעים יותר ממעבר המים, או שאולי מהעובדה שעצרתי כדי לצלם אותם, במקום "להסתער" קדימה…

אילנית חזן מדגימה שעומק מעבר המים (היו שניים כאלו במרחק קצר אחד מהשני), מבטל את "החשש" שלי ברשימת התיוג, בגלל הבלאי של נעלי הריצה שלי.
מצד שני הרעיון לרוץ עם מכנסי טייטס ארוכים, ולא לקפל אותם נראה קצת פחות טוב ברגע זה.

המים כבר מאחורינו,

וגם עוד "מנע בקר",

לא ימנע מאיתנו מלהגיע סוף סוף לכביש.

אני בטוח שחיכתה לנו פה עלייה, שגם אני וגם אילנית חזן איתה רצתי בשלב זה, הסכמנו שכדאי ללכת – כנראה שבכל זאת, בסמוך לכל עליה יש ירידה ו/או להיפך…

בחלוף לא יותר מחמש דקות, אנחנו נפרדים מהכביש, לטובת שבילי העפר והנוף המוכר.

בשנה שעברה אומנם לא רצתי במרוץ, אבל הגעתי לצלם (בשלב כלשהו, כאשר הצלחתי לשכנע את עצמי, לצאת מהבית), כדי להנציח את דובי דובר מאיילות בדרך לסיים את המקצה ל-80 ק"מ.

היום אנחנו נפגשים באותו המקצה, למרחק 50 ק"מ קצרים…

התחלנו כבר את השעה השנייה של המקצה שלנו, בינתיים אנחנו לא נזקקים לעזרתם של העצים,

בהחבאתה של השמש.

כרגיל במרוצים אלו, בכל רגע המסלול יכול לשנות כיוון,

חשוב לשים לב לשילוט – קטע זה הוא בצבע אדום (כמו מספרי המשתתף שלנו).

עוד כמה דקות חולפות ועוד שני רצים נגלים לעיניי – אביב לאופר ממועדון ארוחת הבוקר ואסף ליבנה.

די מהר אני מעכל שמספר המשתתף של אביב רומז שהוא כבר ב-50 הקילומטרים השניים שלו היום!
אסף שילווה אותו בהם, זינק איתו בתור משתתף רשום למקצה ל-50 ק"מ – כל הכבוד לשניהם.

לפתע אני מזהה תופעה מוזרה משהו, אם כי די מוכרת לי, אחד הרצים מסתובב ומצלם אותנו (אביב, אסף ועבדכם הנאמן)…
כמובן שאני לא עובר על זה לסדר היום, ומגיב עם תמונה שלי, של "הצלם" יהל דותן.

בניסיון להתחמק מבוהק השמיים, אני מצלם גם כן בכיוון ההפוך, את הדרך שעשיתי וחלק מהרצים מאחורי.

מילא עלייה, אבל למה אבנים?

אסף ואביב שוב משיגים אותי.

אביב ביחד עם שותפו לאתר האינטרנט שהועלה זמן לא רב קודם "מרחקים" הבטיחו לעדכן ב"חי" מהמרוץ,
בשבילי זה תירוץ טוב לשלוף את הפלאפון ולגלוש לפייסבוק, ובאותה הזדמנות לאחל למי שזה רלוונטי בשבילו:
enjoy the suffering…

גם אני כמו אמיר גלר מאיילות (לפני בתמונה), יודע שפה צריך להיזהר.

שוב רצים – הפעם אמיר גלר מקבל תמונת חזית, לידו רץ אייל שפי מ"דובוני היער" – אין ספק שאנחנו אכן ביער, בשלב זה של הריצה.

אמיר ואייל מתרחקים במעלה השביל הבוצי.

אני מזהה שוב דמות מוכרת מרחוק,

והפעם מצליח גם להשיג דמות זו – הלא הוא גלעד קראוז מסוואנה, שמתמודד גם הוא (כרגיל) עם האתגר האמיתי – המקצה ל-100 ק"מ.

גלעד שוב "בורח" לי לפני עיקול הדרכים הבא,

בו אני פוגש את יורם אבידן.

בפעם הראשונה היום אני פוגש ליד החץ האדום, גם חץ ירוק שמסמן את המסלול ל-15 הקילומטרים האחרונים במסלול היום.

אני מנסה לעודד את גלעד, שלפחות עכשיו אנחנו יודעים, לאן נגיע בעוד כמה שעות, בקילומטרים האחרונים של המרוץ.

מצד שני אני לא בטוח שזה כל כך מעודד…

נפרדנו מהמסלול הירוק לטובת המסלול האדום,

זמן טוב לפגוש שוב את אמיר גלר ואייל שפי.

מפגש עם רוכבי אופניים מסיח מעט את דעתנו, לפני שאנחנו חוזרים

אל התלם.

במחשבה שנייה האם לזה פיללנו???

אולי מהצד השני העלייה נראית פחות מפחידה?

כנראה שלא!!!
עכשיו ברור לנו שאנחנו במרוץ הנכון, הנחמה היחידה היא שגם קרן (מארגנת המרוץ) תצטרך לטפס את העלייה, ואצלה זה גם עם בונוס של 50 ק"מ יותר, מרצי המקצה שלי…

מרחוק כבר אפשר לראות את הארץ המובטחת,

אולה הדר (עם מספר המשתתף הירוק) מעודדת אותנו.
תודה רבה!

אני מסתפק בינתיים בעצירת הצטיידות/התארגנות באוהל ההחלפה, לפני היציאה לקטע הבא.

למרות שלא לקחתי מרחקי ביניים, אני זוכר שהגארמין שלי, הצביע על כך שעברנו בערך 600 מ' יותר, מהתכנון המקורי של 20 ק"מ.

נחזור רגע להחלטה שלי להירשם לריצה, הזמן אותו קיוויתי להשיג היה פחות משבע שעות, שזהו הזמן שבו יחל טקס הסיום – שעה שלוש אחר הצהרים.

תסריט אחד אותו ראיתי כאפשרות הוא, קטע ראשון – 20 ק"מ בקצב של 7 דקות לקילומטר, קטע שני 15 ק"מ בקצב של 8.5 דקות לקילומטר, וקטע אחרון – 15 ק"מ בקצב של 10 דקות לקילומטר.

ההאטה בקצב באה לקחת בחשבון, שככל שיותר זמן וקילומטרים יעברו, קרוב לוודאי שחוסר האימונים שלי, ייאלצו אותי ללכת חלק יותר גדול, מקטע זה של הריצה.

לפי תכנון זה קיוויתי לסיים את 20 הקילומטרים הראשונים ב-140 דקות, כלומר שעתיים ועשרים, אני מאוכזב מעט לגלות שהזמן איטי בעשרים דקות – האומנם? נחכה לסיום…

לעבודה, הוספת מים לשקית של מנשא המים, הוספת כמה חטיפי Power Bar במקום אלה שלעסתי וחיסלתי ב-20 הקילומטרים עד הלום, ושתיית משקה איזוטוני מהמיכל שסיפקו המארגנים.
גם טבלית מלח הצטרפה לתפריט, בעזרתה של מירב פרי, שבשלבי ההתארגנות שלה למקצה ה-30 ק"מ, "שלחתי" אותה לחפש טבלית אבודה, בכיס נסתר במנשא המים שלי…

התודה למירב (כמובן ע"י תמונה), תחכה למפגש בינינו במהלך הריצה.

יותר משמונה דקות חלפו, ואני עוזב את "שטח ההחלפה".
אני אומר שלום לדנה מורן (עם מספר המשתתף הצהוב שמסמן את המקצה ל-30 ק"מ) שוויתרה על מרתון ברצלונה, לטובת מרוץ פטריוטי ביערות ארץ ישראל, ויוצא לדרך.

בחלוף דקתיים, נראה שאנחנו שוב מטפסים קלות, בתחילת הקטע השני שאורכו 15 ק"מ.
מפגש שני שלי היום עם אביפל (פנו) קוטר, וגם אלון גלעד הפעם בתמונה.

אביב לאופר ממשיך את מסע ה-100 ק"מ שלו, בליווי חברים.

השלט מבשר שאנחנו ביער דניאל וחנה היל…

החץ הצהוב מאשר שאנחנו בנתיב הנכון, החץ הלבן שלידו מלמד כנראה שרצי המקצה ל-100 ק"מ ביקרו כאן כבר בשעות הלילה המאוחרות.

אין עם מי לדבר,

אז נהנה מהנוף הירוק.

קטע זה כולל ריצה בכיוון אחד,

לפני שאנחנו מסתובבים ורצים לכיוון ההפוך.

עם קצת עזרה מהמצלמה, אפשר לראות את הרצים, בצידו השני של שביל זה.

גם למועדון רצי תל אביב היו נציגים בתחרות זו, סיימון ריגלי לא יהיה האחרון מביניהם שאפגוש היום.

מדי פעם עזבנו את צילם המגונן של העצים,

לטובת השמים הפתוחים,

וחוזר חלילה…
ראובן מילמן שרץ במקצה ל-100 ק"מ, בוודאי היה מעדיף גם הוא את היער,

אבל לא לעולם חוסן.

החץ הצהוב שוב מכוון אותנו אל השביל הנכון,

זמן קצר לפני שהרץ הראשון עם מספר משתתף צהוב יחלוף על פני.
זהו דורון פייביש שמוביל בין רצי המקצה ל-30 ק"מ, ואף ינצח בסיום.

עוד רץ ממובילי המקצה ל-30 ק"מ מתקרב, זהו שאול אייזנברג ממשמר העמק.

לא מזמן הבטחתי שנפגוש נציג נוסף של מועדון רצי תל אביב, אז הנה הנציג הראשי – דניאל קרן.

דניאל רץ כל כך מהר, עד שהוא אפילו לא מאט בחלופו על "מנע הבקר" שבתמונה…

את שקד כנען אני דווקא כן מספיק לצלם מלפנים.

חזרה ליער – אני פוגש עוד ועוד רצי 30 ק"מ – למשל, יהלי חלילי ממשמר העמק, נדב זיגלמן מטים משגב ורז גרבר מטריאתלון משגב.

שרי בשי היא הרצה הבאה לחלוף על פני,

רק כאשר אני מבחין במספר המשתתף הלבן שעל גבה, אני מבין שהיא המובילה במקצה ל-100 ק"מ, ומביע בפניה את הערכתי.

שרי תהיה המנצחת במקצה הארוך, ותסיים במקום ה-5 מתוך 34 משתתפים שיסיימו מקצה זה.
בכל מקרה, מהר מאד גם היא מתרחקת במעלה היער…

עוד ועוד רצים ורצות מהמקצה ל-30 ק"מ מגיעים אלי בשלב זה – למשל יותם קריב מאנדיור,

או ורד ואודי אופיר ממועדון ארוחת הבוקר.

כרגיל, קצב הריצה שלי (אם בכלל), תלוי בשאלה אם אנחנו בעלייה,

או בירידה…

אולי אם אמשיך ללכת (עדיף לרוץ) בעקבות החץ בדרך הלבנים הצהובות (טוב אז במקרה הזה רק החץ צהוב…), אגיע למקום מעניין, או אמצא איזה אוצר?

כנראה שקוסמים יש רק באגדות ואאלץ להסתפק במפגש עם עוד רצים "רגילים", כמו שרון ברגר מסונטו עולם המים ודודי ברסלר…

אני תמיד שמח לפגוש רצים שלא פגשתי כבר בהרבה מרוצים, למשל לילה פרנקל וגולן אוליאל.

זה תמיד כיף לרוץ בחברותא, עוד יותר במרוץ מאתגר כזה!
גיל טלמון וערן יצחקי בוודאי היו חותמים גם הם על עובדה זו.

עדי נאמן ורן צחור, שניהם מאיילות, החליפו גם הם היום, את מרוצי הכביש בשבילי היער.

לא תמיד יכולות הקואורדינציה שלי ויכולות הצילום של המצלמה השתלבו יפה, אז במקרה של נורית קוינט ואהרלה ברנע ממשגב, נסתפק בתמונה שלהם משאירים אותי מאחור…

מדי פעם הסתפקתי בתמונות של הדרך שמחכה לי – לפעמים ללא רצים ורצות,

ולפעמים עם.

לעיתים השביל צר ואין ברירה אלא לרוץ בטור עורפי, כמו שעושה אורלי מרן רוזנברג.

אבי איתן נראה מרוצה,

האם זה יישאר כך גם בתמונה הבאה?
בסיום הקטע הקודם, שכזכור הסתיים בעלייה לא קלה, חשבתי שיותר גרוע לא יכול להיות,

כנראה שטעיתי…

למה לסבול אם אני יכול להסתובב ולצלם אחרים שסובלים, ועוד עושים זאת תוך הפגנת שמחה לא מבוטלת.
לפעמים מצלמה יכולה לעזור, לא פחות ממשקה איזוטוני או ג'ל…

איתי לוי "מדגים" איך רצים בעליה.

על מה בדיוק דיברתי עם רוני בירם מאיילות אני כבר לא זוכר (אפילו שעבר "רק" חודש מאז המרוץ), אבל בטח המילה "עלייה" כיכבה בשיחה קצרה זו.

יהודה מגן שנראה מאחור, וכמוני רץ כבר 20 ק"מ לפני קטע זה, בוודאי גם לא מבין למה זה מגיע לנו…

גם מרגרט בן שושן מאנדיור נכנסת לתמונה,

לפני שהיא ממשיכה הלאה במעלה השביל.

האם אפשר לראות כבר את קצה העלייה?

לזמן קצר חשבתי שכן,

אבל כנראה שעדיין לא.

עוד קרוב לשלוש דקות חולפות, ואפשר כבר לראות את האוהל בקצה התמונה.

לפני מספר דקות שמעתי מרחוק, משפט שנשמע כמו – "צאו לדרך", הגארמין שלי הצביע באותו הרגע שחלפו כבר 4:50 שעות, כלומר השעה 12:50.
 מה שאומר, שזה לא יכול להיות המקצה הקצר ל-15 ק"מ, שיצא לדרך.
אלא אם הם יצאו באיחור של 20 דקות – האומנם?

שוב התשובה לכך תגיע רק בדיעבד בסיום…

יעל דהן מעודדת גם אותי, ובשלב זה אני פחות שם לב שלידה עומד גם החבר טל סלע, כבר עם המדליה.
כלומר הוא סיים (ראשון) לפני מספר דקות 50 ק"מ, בעוד לי נשארו עוד 15 ק"מ לרוץ…

סוף קטע שני.

את גלעד קראוז פגשנו כזכור בדרך – 85 ק"מ כבר מאחריו!
החברה דגנית מקא – רוכבת אופניים תחרותית, שיודעת משהו על תחרויות סבולת – עוזרת לו בשלבי ההתאוששות, לפני היציאה לקטע האחרון.

בשלב הזה אני נזכר שחוץ מלצלםרצים אחרים מתרעננים, גם אני צריך לרוץ עוד 15 ק"מ…

כמו בסיום הקטע הקודם – הוספת מים למנשא (אני תוהה כמה כדאי למלא בשביל החלק האחרון, ככל שאמלא יותר אצטרך גם לסחוב את זה), טבלית מלח, שתיית משקה איזוטוני, חטיף אנרגיה נוסף כבר נשלף ואפשר לצאת לדרך.

רגע אחד, לאן כולם בורחים?

עם קצת מאמץ אני משיג את מירב פרי, בשביל התמונה המובטחת, על עזרתה עם שליפת טבלית מלח, בסיום הקטע הקודם.

זה שביקשתי שלא תברחו, לא אומר שהתכוונתי לביים תמונה כל כך הזויה (לפחות מבחינתי אחרי קרוב ל-36 ק"מ)…

חוזרים לריצה.

עוד "מנע בקר" (מאחור בתמונה) לא ישבור את מירב פרי, גלית הלר-שחר, מאיה קוגן אליאס, או אפילו אותי,

אבל עוד עלייה, אולי כן…

מיכאלה פולנסקי שמשתתפת כמוני במקצה ל-50 ק"מ, לא מוותרת על החיוך, למרות הייאוש שהעלייה הזאת נוסכת בנו.

אבל יחד עם יעקב לוקסמבורג שגם הוא בתמונה,

כולנו שמחים לגלות שאנחנו כבר קרובים לקצה העלייה.

מיכאלה עוד מנסה לברר מה כתוב על שלטים בצידו של המסלול, לפני שהיא חוזרת לדרך המלך.

זה לא היה מתוכנן שאפגוש את גלעד, כל כך הרבה פעמים לאורך הריצה, אבל ככה יצא…
בוודאי שלכל אחד ואחת מרצי המקצה ל-100 ק"מ מגיע "בוק".

לתמונה זו הצטרפה, נועה בן ארצי שתסיים בהצלחה את המקצה ל-30 ק"מ.

גם הם ממשיכים ומתרחקים אל עבר האופק.

נראה שאנחנו שוב במגמת ירידה, זמן טוב להגיד שלום לצביקה יהלום מרצי רעננה.
בשנה שעברה צביקה רץ וסיים את המקצה ל-50 ק"מ, השנה הוא מתכונן לעוד מרתון בחו"ל, כך שהוא "מסתפק" ב-30 ק"מ.

כרגיל אני מנצל את הירידה למקצה שיפורים לרצים/ות שעדיין לא עשיתי להם "בוק"…
במקרה הזה, נועה בן ארצי "זוכה" לתמונה נוספת.

טל גולדשטיין מאנדיור ונאוה סתיו לוי מ-runway עוד נכללים בתמונות הריצה בירידה,

לפני שאני נפרד ממנה לטובת עלייה,

סלעים,

וגם קצת בוץ…

לרמי זיצק יש כנראה עוד הרבה כוח,

אז למה לא לנצל אותו לריצה.

לפחות עד שנפגוש שוב פעם בוץ…

אפשר לחזור לרוץ.

יונה בינשטוק משתתף במרוצים רבים, וגם הפעם כמו בדרך כלל הוא עושה זאת בהליכה.
15 ק"מ בתוואי כזה, בהחלט לא קל גם להלכים.

זה נכון גם לגבי חברו למרוצים של יונה, נתן קווה.

אחרי מעבר עוד "מנע בקר",

יש זמן לשתות, כמו שעושה גם אורי גרוס.

האם אפשר להגדיר קטע זה כתחילתה של עוד עלייה מופלאה?

נחכה ונראה.

בינתיים אני מברך לשלום את גילה מרגלית, שמתמודדת עם המקצה ל-15 ק"מ,
כמובן שמרוץ בתנאים כאלו, קשה בהרבה מעוד מרוץ כביש.

נראה שהתשובה לגבי מופלאותה של העלייה, נענתה בחיוב…

על מה חשב אורי גרוס ברגע זה, ועל מה אני חשבתי כשצילמתי תמונה זו – מי יודע…

הרבה לפני כל הקדימונים של "מה אתה היית עושה?" אני נתקל בסוגיה שמתאימה אולי לגרסה הספורטיבית לתוכניתו "האלמותית" של חיים הכט.

אחד מהרצים שרץ כמוני במקצה ל-50 ק"מ, מספר לי שהוא וחברו לריצה (באותו המקצה) כנראה לא לקחו מספיק מים ביציאתם לקטע זה (השלישי שלנו), ונגמרו להם המים.

החבר, כמו שאני גם מצליח לראות, כנראה כבר לא מרגיש כל כך טוב, האם יש לי מספיק מים כדי לתת להם קצת?

בעוד אני מתלבט, החבר כבר ממשיך במעלה העלייה, וגם הרץ שביקש מים, ממשיך אחריו בניסיון למצוא מישהו שיעזור להם עם קצת מים.

הדקות חולפות, ואני שוב משיג אותם ושואל האם הצליחו במשימה, ומבין מהתשובה שלא כל כך.

עצירה, המנשא שלי יורד אחר כבוד מהגב, ואני ממלא לשניהם קצת מים מהמנשא שלי בבקבוקים איתם הם רצים.

כמובן שהם עוזרים לי להחזיר את המנשא למקומו – אפשר להמשיך לרוץ!

איז'ו שלהב מרצי רעננה, בוודאי שמח לתמונה שאני מצליח לא למחוק בטעות,כמו התמונות האבודות ממרוץ הלילה המדברי לפני שנה… 

את גלעד קראוז פגשתי כבר הרבה פעמים היום (אבל עדיין לא בפעם האחרונה בסיכום זה), אבל אריאל מיארה, עכשיו ב"הופעת בכורה" בסיכום, גם אם זה רק תמונה מאחור.

השביל מתפצל לאחר ה"מנע בקר", אבל בטח יש שם חץ ירוק שיראה לי את הדרך. 

בינתיים אני יכול לצלם גם את גיל יניב מאנדיור. 

העובדה היא, שבסופו של דבר כן פספסתי חץ ירוק אחד,

עד שראיתי שגיל רץ לכיוון אחר מהכיוון אליו התכוונתי לרוץ… 

בחלוף כשתי דקות אני "מזהה" תיבות חשודות בהמשך צידה הימני של התמונה. 

אני נזכר בסיפור הידוע, של אחד המנצחים בעבר הרחוק בהקפת התבור, "שהותקף" ע"י עדת דבורים תוך כדי הריצה.
זיעה קרה בניחוח נופת צופים אופפת אותי,

אבל כוורות הדבורים כבר מאחורי, ועוד ירידה מלפני, אז זה הזמן להגביר קצב.

אני שוב "מצמצם פערים" מול גיל יניב,

ועובר שוב גם את נאוה סתיו לוי.

כנראה שאלמנט התחרותיות שלי בשלב זה , בדרך לגבור על "תפקיד" הצלם…

רחל לאופר מ-RoadRunner, "מתכבדת" בתמונה האחרונה,

לפני שאני מרחיב צעדים, אל עבר המרחב הפתוח…

כזכור הבטחתי לגלעד קראוז, (מוקדם יותר בסיכום זה) שנשוב למפגש בין חץ אדום לחץ ירוק בקטע האחרון, חלפו יותר מ-4.5 שעות וזה אכן קורה.

האם לשם שינוי, קטע זה יסתיים במגמת ירידה, במקום העליות של שני הקטעים הקודמים?

אני רוצה לקוות שכן…

עוד רצה נגלית מלפני,

הניסיון שלי לצלם את אפרת (גזית) תוך כדי ריצה, לא מתממש, מאחר והיא עוצרת, ומעדכנת אותי שהיא מחכה למיכאלה (פולנסקי).
לזה קוראים חברות לריצה!

אני ממשיך ליהנות מהריצה בירידה.

ואף "מנע בקר" לא ישנה את דעתי!

עוד מאמץ כדי לעבור את עמיתי למקצה, אחריהם אני רץ בדקות האחרונות – משה פז ומרדכי הררי – כמובן רק בשביל התמונה…

גיל יניב בוודאי עוד לא "חושד" שאני מנסה לנצל את הירידה כדי לעבור אותו,

אבל בינתיים זה לא כל כך הולך…

החיצים הירוקים מורים לנו לשנות כיוון,

וגיל ממשיך "לברוח" לי, וכבר בקושי נראה באופק!

פנינו שמאלה.

האם העובדה שאני בוחר לצלם לאחור, היא מאמץ להתחמק מההכרה ב"עובדה הכואבת", שלא ויתרו לנו על עלייה, גם בסופו של קטע זה???

אבנר פנחס מאיילות, חגית הראל ואפרת לרנר, בוודאי לא יתלוננו על כך (הפנייה לא העלייה)…

אין ברירה אלא להתמודד עם העלייה.

"היריב הדמיוני" (הדמיון שלי כמובן) גיל יניב כבר לא נראה באופק, וגם הגארמין מראה שכבר חלפו כמעט עשרים דקות , מעבר לזמן של שבע שעות, שקיוויתי להשאיר מאחור.
לפיכך אני הולך כבר כמה דקות, ללא ניסיון אמיתי לרוץ.

עוד ועוד מעודדים מחכים במעלה העלייה,

שמסתיימת בסופו של דבר זמן קצר,

לפני הגיעי לקו הסיום!!!

פחות מחצי דקה עוברת ואני כבר עובר מתפקיד "רץ" לתפקיד "צלם".

הבטחתי שנפגוש את גלעד קראוז לפחות עוד פעם אחת (או יותר) בסיכום זה, אז הנה הוא מסיים את 100 הקילומטרים, ו"נופל" היישר לזרועותיה של החברה דגנית.

אני ממשיך לאוהל ההחלפה כדי להתרענן ולהתארגן לקראת טקס הסיום (רק בתור צלם כמובן).

אבל לפני זה זמן טוב לסכם את הריצה:

הגארמין טוען שסיימתי 51.100 ק"מ ב-7:22:30 שעות, בשלב זה אין לי סיבה לא להאמין לו…

יותר מאוחר אני שואל את דובב מזור מרילטיימינג, אם אני בין האחרונים ומציין את הזמן שלי, משום מה לוקח לו זמן למצוא אותי (אני עדיין לא מבין את הרמז), אבל אז הוא "מרגיע" אותי שסיימו עוד יותר מ-20 רצים ורצות אחרי…

רק כאשר אני מסתכל בבית בתוצאות ורואה שהזמן הרשמי שלי הוא 7:02:35 שעות, אני מתחיל לחשוד, וקורא לגארמין לבירור:

הגארמין טוען שזינקתי בשעה 7:38 בבוקר, בעוד שעת הזינוק האמיתית הייתה בערך בשעה 8:00, כעשרים דקות מאוחר יותר.

זמני צילום התמונות מאשרים שאכן סיימתי את הריצה מזינוק לסיום ב-7:02 שעות לערך.

עכשיו הרמזים שהופיעו במהלך הריצה מתחברים יחד:

1. הלחיצה הכפולה על כפתור הגארמין בזינוק – כנראה שהפעלתי את הגארמין בטעות, בעודי מתארגן באוהל ההחלפה כעשרים דקות לפני הזינוק, המרחק לא הושפע במיוחד מכך, אבל הזמן רץ…

2. אכן סיימתי את הקטע הראשון ב-2:20 שעות כמו שקיוויתי, כלומר בקצב של כ-7 דקות לקילומטר.

3. רצי המקצה ל-15 ק"מ זינקו בזמן בערך בשעה 12:30, ורק הגארמין שלי הטעה אותי לחשוב שהיה זה באיחור של 20 דקות…

4. אולי אם הייתי רץ חלק מהעלייה האחרונה הייתי מסיים בפחות מהיעד המקורי שלי של 7 שעות, מצד שני, מאחר והמרחק היה ארוך בלפחות כמה מאות מטרים טובים (גם לפי רצים אחרים), אז למעשה עמדתי גם בתקווה זו.

אפשר לעבור לטקס הסיום, את מנצחי ומנצחות המקצה ל-15 ק"מ לא הספקתי לצלם, אז נעבור למנצחי המקצה ל-30 ק"מ.

דורון פייביש, אייל זמיר ודניאל קרן, עלו על הפודיום.

הפסקה קצרה לטובת תמונה לשני משתתפים שלא צילמתי היום – אמיר כהן ואורנה דרימן, שהשתתפו במקצה ל-30 ק"מ.
את אמיר לא ראיתי במהלך הריצה, ואילו אורנה חלפה על פני ואמרה שלום, בדיוק כאשר עצרתי, כדי לתת לרצים עליהם סיפרתי קודם, קצת מים.

נעבור למנצחות המקצה ל-30 ק"מ – אורנה בלאו, ורד אופיר וענת כהן.

שמועה גונבה לאוזניי, שאורנה מתכננת להשתתף מחר במרוץ כפר סבא (10 ק"מ), בתור ריצת שחרור.
למרות שבאותו רגע זה לא נראה לגמרי סביר – סביר להניח שגם אני "אשתחרר" מה-50 ק"מ של היום, בעזרת 10 ק"מ מחר בכפר סבא…

נעבור למנצחי המקצה ל-50 ק"מ – את טל סלע כזכור, פגשנו כאשר הוא כבר נח ליד חברתו יעל, כאשר אני מסיים רק 35 ק"מ.
אחריו סיימו, אמיר בכר ועמית גור.

הזכרנו את יעל (שמשתתפת גם היא בתחרויות ריצה), עכשיו היא גם בתפקיד צלמת.

מנצחות המקצה ל-50 ק"מ – קרן מרץ שמצדיקה מילולית את שם המשפחה שלה, בכמות תחרויות הסבולת שהיא מתכוונת לכבוש – חצי מרתון ירושלים כבר מאחוריה בזמן כתיבת שורות אלו, וזה רק ההתחלה…
אחריה סיימו יעל גרונלנד, ועדי מלמד.

את המנצחת במקצה ל-100 ק"מ שרי בשי, פגשנו כבר במהלך הריצה.
בזמן קיום הטקס, עדיין לא סיימו עוד נשים (כמו למשל מארגנת המרוץ קרן גולדבלט), ולכן בשלב זה היא לבד על הפודיום.

קרן ועדי בתמונה משותפת של "אלופות הצפון" מאזור חיפה.

נסיים את הטקסים בשלב זה עם מנצחי המקצה ל-100 ק"מ – אילון ברכפלד ששומר גם השנה על תוארו כמנצח המקצה הארוך באולטרה מרתון של פרו ספורט.

אילון סיים שנה קודם גם את מרתון הקומראדס המפורסם בדרום אפריקה (אולטרה מרתון באורך של יותר מ-80 ק"מ, שנערך שנה אחת בעלייה ובשנה שאחריה בירידה) ב-8:00 שעות.
אפשר להניח שלמרות שהקומראדס מלא עליות וירידות בשני כיווני המסלול, זה ממש לא כמו לרוץ בשטח, כמו במרוץ של היום…

במקומות השני והשלישי סיימו עמית צייזל ואמיר מלאך.

אמיר כהן כמו תמיד מתעד בווידיאו את המנצחים והאווירה.

יובל גולן מנהל מחלקת הספורט במועצה המקומית מגידו, שכמובן עזרה רבות בקיום האירוע, מודה למארגנים ולרצים ולרצות.
הוא גם מזמין את כולם למרוץ דליה המסורתי, שייערך בחודש מאי.

את רפי דותן פגשנו בתחילת הריצה, עת סיפרתי איך בסיכום מרתון טבריה "הפכתי" אותו לפיזיולוג.

לקראת סיום הקטע השני, פגשתי אותו (ללא תיעוד צילומי), והוא סיפר לי שהוא סובל מפציעה, שקרוב לוודאי הייתה צריכה למנוע ממנו בכלל להתחיל את הריצה, אני מציע לו לוותר על הקטע השלישי.

התמונה הבאה מלמדת, שהוא כנראה לא שמע לעצתי וסיים את חמישים הקילומטרים – כל הכבוד על הנחישות, גם אם אני יודע מניסיון (גם קרוב וכואב ), שזה לא תמיד (בלשון המעטה) ההחלטה הנכונה .

הרבה אנשים כבר מכירים את המדבקות של club 42.2 שרצי ורצות מרתון רבים מדביקים על השמשה האחורית של כלי רכבם (לא כולל כותב שורות אלו).
הנה הגרסה למסיימי המקצה ל-100 ק"מ (שכנראה היה ארוך במקצת אף הוא) – אביב לאופר וקובי אורן מציגים אותה לראווה, כאשר בתמונה עוד שני מסיימים – גלעד קראוז וגוון קניג.

עוד רץ שהרוויח את הזכות למדבקה כזו, הוא גבי אור מאיילות יעדים, שנכנס אל שער הסיום.

ראובן מילמן שעומד בראש קבוצת יעדים, וסיים בעצמו את 100 הקילומטרים זה מכבר, ממהר לברכו.

מיד אחריו מסיים מארק גולדבלט (בעלה של מארגנת המרוץ קרן), את המקצה ל-50 ק"מ.

נועה מ"עז הרים" ששותפה בארגון המרוץ, מתכבדת להעניק לו את מדליית הסיום.

איכשהו אני מצליח לפספס את חציית הקו של אור עזרתי.

אור משתף אותנו כבר מספר שנים בטור שלו "במהירות האור" באתר "שוונג", בחוויותיו מהאימונים למרתונים בהם רץ (כולל פאריז וטבריה), תחרויות ריצה אחרות, צליחת הכנרת וכמובן בהכנה לתחרות זו.

הוא מסיים את המרוץ למרות שתעה בדרך, ביחד עם שותפתו לריצה היום טלי בן ארצי.

עוד על חוויותיהם אפשר היה לקרוא במוסף השבת של העיתון "הארץ", שיצא לאור בשנים עשר למרץ 2010.

אם אין תמונת ניצחון, נסתפק בתמונת אווירה עם אהובתו, ש"מככבת" אף היא בטור "מהירות האור" .

תלם יהב מפרו ספורט מסיים אף הוא את ה-100 ק"מ.

חגי פנקר ממשטרת ישראל מסיים את המקצה ל-30 קילומטר,

בדרך לבת הזוג מישל, שסיפרה לי קודם, שהוא התחיל המרוץ באיחור גדול.
על זה נאמר – סוף טוב הכול טוב!

והנה מגיעה מי שבגללה או בזכותה (תלוי באיזה שלב של הריצה, תשאל את הרצים והרצות), אנחנו כאן.
קרן גולדבלט מפרו ספורט מסיימת את ה-100 ק"מ.

להפתעתנו, אפילו קרן שואלת, מה זה העליות האלו???
כנראה ש"עז הרים" שתכננו את המסלול, חשבו שאנחנו אוהבים עליות, לפחות כמו עיזים…

נועה מ"עז הרים" מעניקה לקרן את חולצת ה-Finisher למסיימי המקצה ל-100 ק"מ.

וקרן מציגה אותה לראווה.

קרן שסיימה במקום השלישי בין הנשים, בתמונה משותפת עם טלי בן ארצי שסיימה במקום השני.

קרן מודה ל"בועז גורן" מעז הרים על העזרה בארגון – גם על העליות???

אם בתודות עסקינן, אז כמובן שגם לקרן מגיעה תודה!

גלעד קראוז, אותו פגשנו הרבה בסיכום זה, מוכיח שזה מגיע לו, גם בכך שביחד עם עוד מספר רצי אולטרה, ארגן טקס הענקת גביע הוקרה לקרן,

מ"רצי האולטרא של ישראל" ל"אלופת מרוצי האולטרא".

עוד רצי 100 ק"מ מגיעים לשער הסיום – למשל אורי גרסי מגליל עליון,

ואייל פינק מאנדיור.

פרופ' שאול לדני ההלך המפורסם, מסיים את המקצה ל-50 ק"מ – משימה לא טריוויאלית בתוואי כזה – כל הכבוד!

עפר דמרי מסיים אף הוא את המקצה ל-100 ק"מ.

תמונת אווירה אחרונה, לפני שאני מחליט לסיים את היום הארוך, לפני המשימה הבאה, הנסיעה חזרה…

סיכום:

1. כרגיל האירועים שקרן ופרו ספורט (ובשנים האחרונות בשיתוף עם "עז הרים") מארגנים, מספקים לנו חוויות שונות מרוב המרוצים בארץ.

2. בסיכום שלי ממרוץ האולטרה לפני שנתיים כתבתי, שאני מצטער שלא רצתי את המקצה ל-60 ק"מ, אבל לא מתחרט, כי אז הייתי מצטער…

אם נשאל שאלה דומה היום, אז שוב התשובה תהיה דומה.

מלבד העובדה שזה יומרני (שלא לומר טיפשי ואולי אף מסוכן) לרצות לסיים 100 ק"מ ללא אימונים (כ-15 משתתפים לא סיימו את הריצה מסיבות שונות), הרי שהעובדה שהמקצה ל-100 ק"מ שהוזנק בשתיים בבוקר, תבע לפחות "קורבן" אחד – רץ ששבר את הקרסול, וההיסטוריה של הנפילות שלי במרוצים של קרן, רומזת שאני הייתי עלול להתווסף לסטטיסטיקה זו, אם הייתי בוחר באפשרות זו.

3. בעת כתיבת סיכום זה, אני גם נזכר שבמהלך קטע הריצה האחרון, אחד הרצים שהגיע אלי, אמר לי שאני נראה קצת חיוור, ושואל אם אני צריך כדורי מלח?

כנראה ששתי טבליות המלח שלקחתי, אחרי שהוא הוציא אותן לבקשתי ממנשא המים שלי – עזרו, כי בפעם הבאה שנפגשנו, הוא כבר אמר לי שאני נראה יותר רענן.

האם היה זה לפני שאני עזרתי עם מים לרצים אחרים או אחרי, אני כבר לא זוכר, אבל מה שחשוב (במיוחד במרוץ אתגרי כזה) הוא העזרה הההדית של הרצים והרצות זה לזה.

4. מחר ריצת שחרור של 10 ק"מ, במסגרת מרוץ כפר סבא!

5. סוף.

קישורים קשורים
תמונות אולטרה מרתון פרו ספורט, כולל כל התמונות מכתבה זוכאן

סרטון שהכנתי מהתמונות שצילמתי במהלך המרוץ כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר