אם יש דבר שכל אדם העוסק בספורט בכלל ובריצה בפרט היה רוצה – זו היכולת לחזור מראש פציעות ופגיעות בעקבות הפעילות הגופנית הספציפית בה הוא עוסק. מכיוון שאם אנחנו לא מנטליסט כזה או אחר (וצר לי אולי לשבור לחלקכם מיתוס – אבל גם להם אין…), אין לנו יכולות נבואה ולכן הרצון ליצירת מבחנים וכלי אבחון כאלה ואחרים שישפכו אור על הסיכוי להיפצע הוא רצון גדול ואמיתי.

לכתבות נוספות בנושא:
מפריכים את המיתוס: האם ריצה פוגעת בברכיים?
איך תנהלו את ההתאוששות שלכם כדי להפיק יותר באימון הבא ולמנוע פציעות?
לרוץ פחות, להשיג יותר: כמה ק"מ באמת צריך כדי לשמור על גוף צעיר ומהיר?

רצים נתקלים רבות במהלך הריצות שלהם בפציעות שונות, בעיקר בגפיים התחתונות (באזור כפות הרגליים, הקרסול, השוק, מפרקי הברך והירך ואף האגן והגב התחתון) ובעיקר פציעות ריצה מסוג שימוש יתר.

בדיקות גנריות שנעשה בהם שימוש כיום במכוני פיזיותרפיה, אורתופדיה ומרכזי שיקום לא תמיד מצליחים לתת תמונה מהימנה ואיכותית לגבי הסיכוי לנבא פוטנציאל פציעה כזו או אחרת ו/או לתת הערכת סיכונים לפציעות בקרב רצים.

אחד המבחנים היעילים בהקשר למערכת סיכונים בריצה ויכולת ניבוי פוטנציאל פציעה גבוה יותר בקרב רצים הוא 'סולם ההערכה לריצה' או בשמו הלועזי: 'The Running Readiness Scale'. מבחן זה נוצר ובנה במיוחד לאוכלוסיית רצים. המבחן בודק ומתרשם מתנועות מפתח שנמצאו קשורות לעלייה בסיכון לפציעות ריצה.

כלי ניבוי אמיתי

אך מה מבדיל מבחן זה אל מול מבחני הערכות אחרים שכבר קיימים ולא נותנים הבנה מספיק מעמיקה ותמונה קלינית מספיק טובה לסכנות והסיכוי לחוות פציעה כזו או אחרת בריצה הבאה שלנו? בדיוק את הדבר הזה רצו לבדוק קבוצת מחקר בראשות חוקר בשם לואדקה.

לואדקה וקבוצת המחקר שלו (.Luedke et al ) בדקו במחקר עדכני מהשנה האם מבחן ה-Running Readiness Scale, או בקיצור ה RRS, יכול להוות כלי ניבוי איכותי ויעיל לפציעות ריצה בגפיים התחתונות בעונת אימונים.

במחקר לואדקה וקבוצתו עקבו אחרי 113 ספורטאים מהתאחדות הסטודנטים האמריקאית הארצית (NCAA). הספורטאים במחקר נדרשו לבצע 5 משימות תנועה בטרום עונה. על התנועות הללו הספורטאים יקבלו ציון בצורת ניקוד של 0-5 שהתבסס על הצלחה ואי הצלחה במשימות התנועה שהספורטאים הנבדקים נדרשו לבצע. החוקרים עקבו ויתרו פציעות שהספורטאים חוו לאורך טרום העונה ולאורך עונת האימונים שלהם.

פציעות בגפיים התחתונות . צילום: Shutterstock

תוצאות המחקר

הספורטאים שהשיגו ניקוד של 3 ומטה במשימות התנועה שלהם, היו מועדים יותר לפציעות ברמה של פי חמישה לעומת אלו שהשיגו ציונים גבוהים יותר. אלו שנכשלו ספציפית במשימות התנועה של קפיצה קדימה על שתי רגליים Double leg hop) test) וסקוואט בהישענות סטטית על קיר או Wall Sit, הראו את סיכוי הגבוה ביותר לפציעות מבין חמש משימות התנועה. שתי משימות התנועה הללו נמצאו ככלי ניבוי וחיזוי יעילים להיערכות פציעות ריצה אצל מי שמבצע משימות אלו בציון נמוך.

היכולת שלנו לנבא פציעות היא עדיין יומרה בעולמות הכושר הגופני, הספורט, הפיזיותרפיה והשיקום במגוון רחב של פציעות. לגבי הסיכוי לחזות פציעות ריצה בדגש על הגפיים התחתונות אצל רצים – מבחן 'ה-'The Running Readiness Scale', עזר לזהות אתלטים ורצים ברמת סיכון יותר מוגברת לפציעות.

שימוש במבחן ה RRS יכול להיות כלי עזר איכותי לפיזיותרפיסטים, רופאים ומאמנים לזיהוי והפחתה בסיכויים לפציעות ריצה, כאשר מבין כל משימות התנועה המרכיבות מבחן זה – למבחן הקפיצה על שתי רגליים הסקוואט מול הקיר היו את היכולת הטובה והחזקה ביותר להוות כלי מעיד לפציעות שכאלה בקרב רצים.

ובנימה אישית 

ישנם המון מבחנים המתיימרים לשפוך אור על פציעות שונות במפרקים, שרירים, גידים ואזורים אנטומיים שונים בגופינו. הרצון להגיע לאבחנה מדויקת וספציפית לאבר או רקמה מסוימים הוא רצון הגיוני וברור, אך לצעירנו רבות לא מתיישב עם המציאות וגוף המחקר העדכני, שמראה שרבים מהמבחנים הפרובוקטיביים ובאבחונים הקיימים לזיהוי יותר מדויק של פציעות כתף, גב, ירך, ברך וקרסול לא תמיד מספיק טובים או בעלי רגישות זיהוי (סנסטיביות וספציפיות) מספיק גבוהים.

לכן חשוב לנו להשתמש במבחנים עם הרגישות זיהוי הגבוהה ביותר, לבדוק אלו מבנים מאפשרים לנו להעלות את הסבירות "לקלוע בול" ולזהות בסבירות גבוהה יותר פציעה פוטנציאלית כזו או אחרת. ובמקרים מסוימים ובאם ניתן – להשתמש במקבץ של כמה טסטים וכלי אבחון כדי להגיע למסקנה נחרצת, ברורה ומהימנה יותר לגבי מצבו של המטופל והסיכוי שלו לחוות פציעה באזור או באזורים האנטומיים – אותם אנו כפיזיותרפיסטים או אנדי מקצוע אחרים בודקים ובכך לייצר את האבחון וגם השיקום הטובים ביותר.