בשבוע שעבר פרסם איגוד האתלטיקה העולמי את המועמדות והמועמדים הסופיים לתארי "אתלטי השנה". בחירות שכאלו תמיד מעוררות מחלוקות בקרב חובבי האתלטיקה, אולם נדמה שהשנה הן קולניות מתמיד. בעיקר סביב אלו שנשארו בחוץ ולא עלו לשלב הסופי.

לדוגמה – פמקה בול וסידני מקלכלין לברוני עלו לשלב הגמר במקצועות המסלול, בעוד מליסה ג'פרסון וודן, פיית' קיפייגון וביאטריס צ'בט נותרו בחוץ. גם בגברים יש תהיה מדוע נואה ליילס עלה לגמר במקצועות המסלול ולא קורדל טינץ'. לדעתי האישית גם לא ברור מדוע מתיה פורלאני עלה לגמר במקצועות הטכניים יחד עם מונדו דופלנטיס ולא אית'ן קצברג.

בעקבות הדיונים הללו, החלטתי, מבלי לקבוע דירוג, להציג את מי שלדעתי היו הכוכבות והכוכבים הגדולים של השנה. כדי להגדיר מי הם הכוכבים הגדולים של 2025 קבעתי שרק מי שעומד בשלושה תנאים יוגדר כך:

• זכה בזהב באליפות העולם בטוקיו.
• שלט במקצועו ברוב התחרויות.
• קבע תוצאה ברמה של טופ 10 של כל הזמנים.

אציג כאן את מי שעמוד בתנאים הללו, ועוד כמה אתלטים שעמדו בחלקם. מסתבר, אגב, שהרבה יותר נשים עמדו בהגדרה הזו מאשר גברים.

מונדו דופלנטיס קופץ במוט. עליו אין עוררין | צילום: Frankie Fouganthin, Wikimedia

שיאני עולם:

מונדו דופלנטיס – קפיצה במוט (שבדיה) 

הוכיח השנה סופית שהוא הגדול מכולם במקצועו. לראשונה מאז ששבר את שיא העולם ב-2020 הוא הצליח לשפר אותו 4 פעמים בשנה אחת ל-6.30 מטר. עצם העובדה שהוא מוביל ב-22 ס"מ על השני בעולם השנה – עמנואל קראליס (הרביעי בכל הזמנים) מעידה עד כמה הוא רחוק מכל מה שניתן לדמיין.

פיית קיפייגון – 1,500 מ' (קניה)

אחרי שהייתה לאישה הראשונה שירדה מ-3:50 דקות (והיחידה עד היום), היא הפכה לראשונה שיורדת מ-3:49 דקות. היא ניצחה בטוקיו וסיימה הפעם רק שנייה ב-5,000 מ'. היא השליטה הבלתי מעורערת ב-1,500 מאז 2016, לקחה 3 מדליות זהב אולימפיות וזו מדליית הזהב הרביעית שלה באליפות עולם. ללא ספק הגדולה בהיסטוריה במקצועה. יש לציין שהיא התחרתה רק פעמיים השנה במקצוע הזה.

ביאטריס צ'בט – 5,000 מ' (קניה)

אחרי שבשנה שעברה הייתה לאישה הראשונה שירדה מ-29 דקות ב-10,000 מ' ולראשונה שירדה מ-14 דקות ב-5 ק"מ כביש – היא הפכה לראשונה שירדה מ-14 דקות ב-5,000 מ' על המסלול. צ'בט לקחה את הדאבל ב-5,000 מ' וב-10,000 מ' בטוקיו, ובכך שחזרה את הישגה המדהים מהשנה שעברה במשחקים האולימפיים בפריז. היא ניצחה בכל 4 הריצות שלה ב-5,000 מ' השנה. ולמי ששכח, היא רק בת 25, ויהיה מסקרן לראות אם תתפתה בקרוב לנסות את המרתון.

ביאטריס צ'בט בליגת היהלום ברבאט | צילום: Diamond League

מקצועות נוספים (לפי סדר המקצועות באתר העולמי, לא לפי רמת ההישג)

מליסה ג'פרסון-וודן – 100 ו-200 מטר (ארה"ב)

זכתה בזהב בטוקיו ב-100 וב-200 מ'. ב-100 מ' היא ניצחה בכל 12 הריצות שלה השנה, כאשר ירדה 6 פעמים מ-10.80. רק שתי רצות ענק ג'מייקניות עשו מקבץ גדול יותר של סאב 10.80 בשנה אחת – איליין תומפסון הרה בשנת 2021 ושלי אן פרייז'ר-פרייס ב-2022. שתיהן 8 פעמים בשנה.

ב-200 מ' היא ניצחה 4 פעמים והפסידה פעם אחת בחודש מאי. שיאה ב-100 מ' – 10.61 מדרג אותה רביעית בכל הזמנים וב-200 מ' – 21.68 היא במקום השמיני בכל הזמנים. להערכתי, אילו הייתה לה יריבה מתאימה, הייתה יכולה לרוץ מהר יותר את המרחק הכפול. היא רק בת 24 ויכולה אולי להתפתח לאחת הגדולות בעולם, אם תצליח להתמיד.

סידני מקלוכלין לברוני – 400 מ' (ארה"ב)

לכאורה קבעה את התוצאה השנייה בכל הזמנים ב 400 מ', אבל לכולם ברור שזה שיא העולם האמיתי. כהרגל,ה רצה רק 5 פעמים בעונה, וניצחה בכולן. ניצחה בטוקיו ומשכה את מריליידי פאולינו לרדת גם היא מ-48 שניות. נקווה שתתמיד במקצוע הזה עד שתשבור את השיא ה"מלוכלך".

סידני מקלכלין | צילום: Shutterstock

פמקה בול – 400 מ' משוכות (הולנד)

קצת התלבטתי האם לשים אותה כאן, כי לא קבעה שיא אישי ומשום שיריבתה הגדולה ויתרה השנה על המקצוע. אבל עדיין ראינו תוצאה יפה מאד שאף אחת חוץ ממנה וממקלכלין לברוני לא קבעה טובה ממנה. ניצחה בכל 9 התחרויות שלה והוסיפה גם כסף במרוץ השליחים המעורב וארד במרוץ השליחות בטוקיו.

ולרי אולמן – זריקת דיסקוס (ארה"ב)

ניצחה בכל התחרויות, קבעה 73.52 בסיוע הרוח של רמונה – מקום שישי בכל הזמנים, כשכל המקדימות אותה הן משנות ה-80. אם מסתכלים על תוצאות שלא ברמונה, היא קבעה 71.45, התוצאה הטובה ביותר מאז שנות ה-80 מחוץ לרמונה, למעט התוצאה שלה מ-2022 – 71.46 מטר. בגיל 30 היא זכתה סוף סוף במדליית הזהב העולמית, אחרי שתי מדליות זהב אולימפיות.

קמרין רוג'רס – יידוי פטיש (קנדה)

אלופת עולם, שיפרה את שיאה בכשני מטר ל-80.51 מטר, שנייה בכל הזמנים. 9 ניצחונות ופעם אחת מקום שני בתחרות זניחה. שליטה מוחלטת במקצוע, עם אליפות שנייה ברציפות וזהב אולימפי והיא רק בת 26.

ואלרי אולמן | צילום: jenaragon94, Wikimedia

אנה הול – קרב 7 (ארה"ב)

אלופת עולם, קבעה השנה 7,032 נק', שניה בכח הזמנים יחד עם קרולינה קלופט.

עמנואל וואניוני – 800 מ' (קניה)

שלט ברוב התחרויות עם 6 ניצחונות (כולל טוקיו, גמר ליגת היהלום וציריך), וסיים 3 פעמים במקומות 3-2, מהן פעמיים באפריל-מאי. אמנם הוא לא שיפר את שיאו האישי, אבל תוצאת השנה שלו – 1:41.44 דקות, היא עדיין ברמת מקום חמישי בכל הזמנים ורחוקה רק 33 מאיות משיאו. כמעט בכל התחרויות הוא הוביל מהסיבוב הראשון, לרוב עם סאב 50. יתכן שהסיבה שלא הצליח לשפר את שיאו נעוצה בכך שיריביו לא הצליחו לשחזר את יכולתם המופלאה מהשנה שעברה.

קורדל טינץ' – 110 משוכות (ארה"ב)

הוא שלט במקצוע עם 10 ניצחונות ב-14 תחרויות. בתחילת העונה קבע 12.87 שניות, תוצאה שהציבה אותו במקום הרביעי בכל הזמנים. במקצוע זה יש כמה דוגמאות לאתלטים שקבעו בהבלחה אחת סאב 13 ולא חזרו עליה, והבולט שבהם הוא כמובן דבון אלן שקבע 12.84 לפני 3 שנים. טינץ' לא רק שלט בהמשך ברוב התחרויות כשהוא מנצל את העונה החלשה של גרנט הולוואיי, אלא שבחודש קסום אחד הוא ירד עוד 3 פעמים מ 13 ש', כולל בציריך ובטוקיו ושם את עצמו כמועמד לרשימת הגדולים במקצוע.

עמנואל וואניוני מוביל | צילום: Erik van Leeuwen, Wikimedia

רק 4 אתלטים קבעו יותר מ 4 פעמים בעונה סאב 13:

• אריאס מריט בעונתו המופלאה בה קבע את שיאו העולמי (12.81) ב-2012 עם 8 פעמים (כשבשנה שאחריה התגלתה מחלה שחייבה אותו לעבור ניתוח ומאז לא חזר לשיאו)
• דיירון רוברטס – 7 פעמים ב 2008
• גרנט הולוואיי – 6 פעמים בשנה שעברה
• דייויד אוליבר – 5 פעמים ב-2010.

טינץ' רק בן 25 ויהיה מעניין האם יצליח להתקדם ולבסס את מקומו כיורשו של הולוואיי ואולי אפילו לקבוע שיא עולמי.

אית'ן קצברג – יידוי פטיש (קנדה)

בגיל 23 הוא כבר שליט בלעדי של המקצוע. היו לו השנה 8 ניצחונות לעומת 3 הפסדים, מהם שניים בחודש שלפני טוקיו. אבל כהרגלו הוא ידע להתעלות וקבע שיא אישי – 84.70, החמישי בכל הזמנים. בגילו הצעיר יש לו כבר שתי אליפויות עולם וזהב אולימפי.