אחרי חודשים של ניסויים ודיונים, איגוד האתלטיקה העולמי הודיע כי הוא מוותר על הרעיון להחליף את קרש הקפיצה המסורתי בקפיצה לרוחק ב"אזור קפיצה" רחב. המהלך נועד לצמצם את שיעור הפסילות הגבוה ולהפוך את התחרות לקצבית ואטרקטיבית יותר עבור הקהל, אך ספג התנגדות כמעט מוחלטת מצד הקופצים הבכירים.
לכתבות נוספות בנושא:
מונדו דופלנטיס וסידני מקלכלין הוכתרו כאתלטי השנה בעולם.
שינוי כיוון: יונתן קפיטולניק מצטרף לליגת המכללות וחתם באוניברסיטת אילינוי.
עצר את המרוץ וסייע ליריבו שנפל: הפרס הבינ"ל בו זכה ואן דה ולדה.
לפי השינוי שתוכנן – אין יותר קרש קפיצה כפי שהכרנו, שכל מעבר שלו ולו במילימטר פסול. במקומו תוכנן "אזור קפיצה" ברוחב של מטר. במקום למדוד מהקרש עצמו, הקפיצות יימדדו מחלקה הקדמי של כף הרגל הקופצת בתוך אותו אזור, ועד למקום שבו הוא נוחת בבור.
מנכ"ל האיגוד, ג'ון רידג'ון, הסביר כי על אף שהניסויים הצביעו על שיפור משמעותי, ההחלטה נבעה בראש ובראשונה מהעמדה הנחרצת של הספורטאים: "הרעיון עבד היטב במבחנים, אבל אתה לא רוצה לצאת למלחמה מול קבוצת האנשים החשובה ביותר בענף. אם הקופצים לא רוצים את זה – לא נעשה את זה".
רומי טמיר | צילום: Maxim Dupliy
"בדיחת אחד באפריל?"
התגובות מכיוון הספורטאים היו חד משמעיות ולעיתים חריפות. האלוף האולימפי מיליטיאדיס טנטוגלו כינה את השינוי "זבל מוחלט" והדגיש כי הוא מבטל חלק מרכזי מהמיומנות הטכנית בענף. אגדת האתלטיקה קרל לואיס, בעל ארבע מדליות זהב אולימפיות בקפיצה לרוחק, ביטל את הרפורמה כ"בדיחת אחד באפריל". מבחינתם, הקרש הוא חלק מהעומק המקצועי של הענף, ובלעדיו הקפיצה לרוחק מאבדת מהמסורת ומהאופי שלה.
גם בישראל היו מי שביקרו את המהלך. בראיון לשוונג בעבר שיאן ישראל והמנהל המקצועי של איגוד האתלטיקה רוגל נחום אמר: "זה מקצוע חדש, לא אותו דבר, אי אפשר יהיה להשוות תוצאות בכלל בין החוק הישן לחדש… זה מאבד משהו מהערך שלו, לי קשה להתרגל לרעיון. מדובר בשינוי במהות המקצוע שנקרא קפיצה לרחוק".
גם אלוף ישראל ישי איפראימוב יצא נגד המהלך בשעתו: "אני נגד השינוי בחוקה. הדבר גורם למקצוע להיות פחות מאתגר ובעל תנאים מקלים. אם היום אנחנו נדרשים לרמת דיוק גבוהה תוך מאמץ פיזי קשה, לאחר השינוי גורם הדיוק נעלם וחלק מרכזי מההתמודדות עם הקושי כבר איננו. זה גם מאבד את המשמעות ההיסטורית והייחודית".
לא מתעקשים
לפי האיגוד העולמי, מבחן המציאות הצביע לכיוון הפוך: בניסויים שנערכו בשתי תחרויות, שיעור הקפיצות הפסולות (או כאלו שלא הצליחו לייצר קפיצה) ירד משמעותית – מיותר משליש מהקפיצות ל-13 אחוזים בלבד. הקהל הגיב בהתלהבות, קצב התחרות השתפר, והצופים כמעט שלא חוו את רצף האכזבות הנובע מפסילות חוזרות.
אלא שבעיני רידג’ון, אפילו הצלחה כזו אינה מצדיקה שינוי שמתקבל בדי זלזול על ידי אלו שמבצעים את הקפיצות בפועל: "גם אם מצאנו פתרון לבעיה, אם הספורטאים מסרבים – אנחנו לא מתעקשים".
מילטיאדיס טנטוגלו | צילום: Erik van Leeuwen, Wikimedia
לדבריו, חלק מהביקורת הציבורית פספסה את העובדה שהארגון בחן מספר צעדים לשיפור התחרות, ולא רק את רפורמת אזור הקפיצה. באיגוד העולמי שוקדים על האצת תפעול התחרות, כולל פישוט תהליך החלקת הבור בין ניסיונות, וכן פרויקט טכנולוגי עם חברת Seiko שנועד לקצר את זמן קבלת התוצאה ל-5 שניות בלבד, במקום כ-20 כיום. רידג'ון הדגיש כי "הקפיצה לרוחק היא אחד הענפים הדינמיים והמרגשים באתלטיקה, וחובתנו לשאול איך אפשר להפוך משהו טוב – לטוב יותר".
לסיום הבהיר מנכ"ל הארגון כי הוא אינו מתחרט על הבדיקה עצמה: "היו מאשימים אותנו בשאננות אם לא היינו מחפשים דרכים לשפר את הענף. אבל ההחלטה נשארת בידיהם של הספורטאים – והקשבנו להם".
