מי שנמאס לו מהאופניים העירוניים ה"פושטיים" שלו ישמח לגלות את אופני Charge. האופניים, הפופלריים מאוד באנגליה, הגיעו עכשיו לישראל והם מציעים אופציה איכותית ויפה, במחיר שפוי בהחלט, שתשדרג את הנסיעה שלכם בעיר
מאת:מאיה גייר
האופניים שלי הם האופניים העירוניים הכי סטנדרטיים ו"פושטיים" שאתם יכולים לדמיין – כדי לא להעליב, בואו נקרא להם כרגע "האלה עם הסל מקדימה". הם כל כך נפוצים שהם זכו להגדרה הכה קולעת של חברה – "המאזדה 3 של האופניים". מעבר לעובדה שהם לא מדהימים מבחינת חוויית הרכיבה שהם מציעים, שלא במפתיע – בכל זאת אופניים בלי הילוכים ששוקלים, בלי עין הרע, לא מעט (דיאטה קלה, אי אפשר להכחיש, היתה עושה להם ממש טוב) – הם עושים את העבודה ואין לי תלונות. אבל אין ספק שהיה נחמד אם כשהייתי רואה אותם, הייתי יכולה להתגאות קצת יותר, לדעת שאלה האופניים שלי ולא שלי ושל חצי מבנות תל אביב, לרכב עם פאסון. בקיצור, יש לי אחלה סוס עבודה אך בלילה בלילה אני חולמת על סוס אציל.
במסגרת החיפושים אחרי הפרטנרים החדשים (אולי, זוגיות של שנים זה לא דבר שגומרים ברגע) גיליתי את אופני Charge. האופניים הללו הגיעו לישראל ממש לאחרונה והם מיובאים על ידי חברת או.אר.סייקלינג במיוחד עבור בבוטיק האופניים One Bike Studio בתל אביב (רחוב פרישמן 75), המקום היחיד בו הם נמכרים כיום בארץ. מדובר באופניים עירוניים מאנגליה, שם הם זוכים להצלחה גדולה מאוד. המותג, למתעניינים, נרכש לפני שנתיים על ידי קבוצת SCG הגדולה, דבר שהוביל לשדרוג משמעותי של תהליכי הייצור ובקרת האיכות שלהם.
Plug – דגם הגברים של אופני Charge
האופניים נמכרים בשלושה דגמים לגברים: Plug – סינגל ספיד, Plug3 – שלושה הילוכים ו-Plug Prestige – הגירסה המשודרגת של האופניים. וחשוב מכך, לאור ההיצע הדל שיש לאופניים בעיצוב מיוחד לנשים, הוא שיש להם גם דגם נשי בשם Hob שמגיע בגירסת סינגל ספיד או בגירסת שלושה הילוכים (Hob3). המחיר נע בין 2,500 ל-3,500 ש"ח – יקר יחסית למי שמסתפק במאזדה 3 של האופניים, אבל ממש לא נורא בסך הכל וביחס לדגמים אחרים בשוק והשקעה ראויה למי שהאופניים הם כלי התחבורה המרכזי שלו ביומיום.
"חיפשתי חברה עם ליין עירוני ולא עם דגם בודד, מכיוון זה מציע לצרכן אפשרות בחירה בין אופציות שונות", מסביר יובל דוידוב, הבעלים של One Bike Studio, את הבחירה לייבא את אופני Charge, "מבחינת איכות מוצר הם ממלאים חור בשוק הישראלי, שקיימים בו או אופניים בסיסיות מאוד או אופניים שישרתו רק את מי שמוכן להשקיע הון תועפות. אלה אופני Mid-Range באיכות טובה. בנוסף, השוק מאוד דל בדגמי נשים, אני לא יודע למה, אז גם העובדה שיש להם דגם לנשים קרצה לי. אלה אופניים לא מתחכמים יותר מדי, קלים לתחזוקה אבל הם זריזים ומגניבים מבחינת המראה."
יצאתי לרכיבת מבחן על ה-Hob3. עניין המבנה בלט מהרגע הראשון: מי שרגילה (הטקסט כתוב בלשון נקבה אבל הוא פונה גם לגברים) לרכוב על אופניים שהכידון בהם גבוה מן המושב, בתנוחה שמאפשרת גב זקוף למדי, תצטרך להסתגל לרכיבה על האופניים הללו, בהן הכידון נמוך ומחייב רכינה קדימה. זה לא כל כך נוח בהתחלה אבל בהחלט מסתגלים לעניין ובהתחשב בטענת המומחים שזו הדרך "הנכונה", לפחות בכל מה שקשור ליעילות ומהירות הרכיבה, אז אולי כדאי להתרגל.
ההילוכים, כאמור – שלושה בסך הכל, מאפשרים משחק בסיסי למדי עם הקצב והתנגדות הרכיבה. זה כמובן נחמד שהאופציה לשנות קיימת (במיוחד עבור מי שהתרגלה לרכוב ללא הילוכים) אבל בעיר כמו תל אביב זה לא קריטי במיוחד (אולי חוץ מאשר בעלייה של שדרות בן ציון, ימח שמה), כך שגם הדגם בגירסת הסינגל ספיד עשוי לספק אתכן.
דוידוב צדק, ה-Charge באמת זריזים. לא שאין צורך בדיווש, אבל יחסית למאמץ המושקע הקצב באמת מהיר. העובדה שהם עברו את הדיאטה שהאופניים שלי לא עברו ומשקלם קל בהרבה עושה הבדל משמעותי והוא לגמרי מורגש.
ולבסוף, בגזרת הפוזה, אין מה להגיד – אפשר להשוויץ. יש אולי סוסים אציליים מן ה-Charge, אבל יחסית למאזדה שלי מדובר לכל הפחות באלפא רומיאו. עם סטייל מינימליסטי שלא מתאמץ יותר מדי, אך עם ייחודיות שאי אפשר לפספס, האופניים הללו בהחלט מספקים את הפאסון שהיה חסר לי בסיבוב בעיר.
לסיכום, אם אתם רוצים אופניים עירוניים שיאפשרו לכם גם רכיבה איכותית וגם את הגאווה ששמורה לבנות שקונות בחנות מעצב ולא ב-H&M (תבקשו מהחברות שלכם שיסבירו לכם את המטאפורה הזו אם לא הבנתם), ומוכנים להשקיע את האקסטרה כסף שזה דורש, ה-Charge הם אחלה אופציה.
חוץ מזה, כדאי שתדעו שמלבד אופני ה-Charge ומספר מותגים נוספים (Brompton, Hooligan ו-Pitango) שנמכרים במקום, ייחודו של One Bike Studio הזה, הקיים מזה כ-8 חודשים, הוא בכך שדוידוב גם בונה ומשפץ אופניים בהתאמה אישית. תוכלו למצוא בבוטיק האופניים הזה מגוון רחב מאוד של אביזרים לרוכב העירוני – 15 סוגי כידונים למשל – שיאפשר לכל מי שרוצה שהאופניים שלו יהיו ייחודיים ומשודרגים קצת או הרבה יותר. "רק רוכבים עירוניים חושבים שחייבים להיתקע עם מה ששלחו לך מהמפעל. זה לא נכון, קיבלת משהו אבל אתה עדיין יכול לשפר אותו", אומר דוידוב, "אתה עדיין יכול להפוך את האופניים האלה לאופניים המיוחדות שלך."
מאיה גייר – עורכת תוכן בשוונג, עושה ספורט כדי לא להשתגע מכל מה שמעצבן במדינה הזאת. וגם כדי להיות רזה.
