מי אמר שכושר זה עניין של גיל? מיינרד וויליאמס, רץ למרחקים ארוכים בן 78 מניו זילנד, הפך לאדם המבוגר ביותר שביצע ניסיון שיא בפלאנק בטן (plank) באופן רשמי, ובדרך גם קבע רף מרשים במיוחד. בעוד שכדי לשבור את השיא נדרש ממנו להחזיק את התנוחה רק לשלוש דקות, וויליאמס התמיד למשך לא פחות מ-30 דקות ו-55 שניות.
"אמרו לי שאני משוגע – ואני גאה בזה"
וויליאמס, יליד נובמבר 1946, אמנם כבר לא ילד, אבל שגרת הכושר שלו הייתה יכולה להשאיר מאחור רבים שצעירים ממנו בעשורים. לאחר שהשתתף בתחרות פלאנקים במכון הכושר המקומי שלו לפני כשנה, הוא אימץ את התרגיל לשגרת האימונים שלו. המטרה: להפחית פציעות ולשמר מסת שריר – בעיקר מול אתגרי הגיל.
לכתבות נוספות בנושא:
המלך של שרירי הליבה: שישה תרגילי פלאנק שאתם פשוט חייבים לעשות
הכירו את פלאנק קופנהאגן: התרגיל שגם החזקים ביותר יתקשו בו
7,079 עליות מתח ביממה: אוסטרלית בת 34 שברה שיא יוצא דופן
"כרץ למרחקים ארוכים, אני רגיל לאתגר את עצמי – מנטלית ופיזית," הוא מספר. "אנחנו מגלים שהיכולות שלנו הרבה יותר גדולות ממה שאנחנו חושבים", סיפר בראיון לאתר שיאי גינס.
שיטת אימון מדודה – כולל פלאנקים עם משקולות
וויליאמס מתייחס לכושר שלו בצורה שיטתית, כמעט מדעית. עם תזונה מוקפדת, שינה איכותית וניטור קבוע של הנתונים מהשעון החכם שלו, הוא מקפיד שלא להתאמן יתר על המידה. לקראת הניסיון לשבירת שיא הפלאנק, אימוניו כללו גם אימוני כוח, קרדיו, פלאנקים עם משקולות ואפילו צילום עצמי מול מראה כדי לנתח את הטכניקה.
מיינרד וויליאמס בניסיון שבירת השיא | צילום: שיאי גינס
הוא לא מתכחש לקשיים: "בהתחלה הגוף רעד בפלאנקים הארוכים, אבל עם הזמן זה השתפר. גיליתי שמוזיקה דרך מכשיר השמיעה שלי עוזרת להסיח את הדעת מהכאב. ברגע האמת, הייתי רגוע ובטוח – והעידוד של הקבוצה הקטנה שסבבה אותי עזר לי להחזיק עד הסוף".
חלום שהפך לאתגר – ולשיא
הרעיון לשבור שיא עולמי נולד אחרי התחרות ההיא בחדר הכושר. וויליאמס החל לבדוק מהו השיא בקרב בני גילו -וגילה שלנשים דווקא יש ייצוג: אנני ג'ודיס, בת 80, החזיקה אז פלאנק במשך כארבע דקות. לגברים, לעומת זאת, לא היה שיא רשמי. וכך יצא לדרך האתגר.
בסופו של דבר, בגיל 78 ו־135 יום, מיינרד וויליאמס הפך לשיאן גינס הרשמי לפלאנק הארוך ביותר לגברים בגילו – כשהוא מחזיק את התנוחה לזמן הארוך פי עשר יותר ממה שנדרש.
היום, כששמו רשום בספר השיאים, וויליאמס לא מתכוון לעצור. "לא קל לדחוף את עצמך לקצה", הוא מודה, "אבל זה הופך לקל יותר עם הזמן – ובעיקר שווה את ההרגשה שאחרי. כל אחד מאיתנו מסוגל ליותר ממה שהוא חושב".
