טריאתלון, כביש או טווינר

טריאתלטים מתייסרים בשאלה האם לקנות אופני טריאתלון של סרוולו או אורבאה;  האם לקנות את הספשלייזד החדשים או אופני עילית מותאמים אישית. אבל אתה, כמו אלה ששואלים שאלות אלה, אולי מזנק מוקדם מדי. האם בכלל אתה צריך לשקול קניית אופני טריאתלון?
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp


טריאתלטים מתייסרים בשאלה האם לקנות אופני טריאתלון של סרוולו או אורבאה;  האם לקנות את הספשלייזד החדשים או אופני עילית מותאמים אישית. אבל אתה, כמו אלה ששואלים שאלות אלה, אולי מזנק מוקדם מדי. האם בכלל אתה צריך לשקול קניית אופני טריאתלון?

מאת:דן אמפילד, תרגום: תומר גמינדר


מעט כל מה שניכתב ב-Slowtwitch על כיוון אופניים מתייחס לאופני טריאתלון. אבל לא כל אופניים שרוכבים עליהן, או צריכים לרכב עליהן, בטריאתלון, הן "אופני טריאתלון".

אבל רגע! ברור שאופני הרים הם המתאימים ביותר למרוץ אופני הרים, אופני קרוס למרוץ סייקלוקרוס, לא תשתתף במרוץ כביש עם כל דבר פרט לאופני כביש לכן, אם זה טריאתלון, האם אתה לא צריך להיות על אופני טריאתלון? אולי, ואולי לא.

ישנן שתי שאלות שננסה לענות עליהן כאן: כיצד תדע האם עדיף לך להצטייד לתחרות טריאתלון באופני טריאתלון או אופני כביש? ומה לגבי התנוחה שקיבלה את השם "מולטי ספורט", או תנוחת ה"טווינר", שילוב של כביש וטריאתלון?

"אופני טריאתלון", לפי הגדרת חברי Slowtwitch, הם אופניים שניבנו סביב רעיון הארובאר, כלומר, זו שילדה ובסופו של דבר אופניים שלמים, שתוכננו עם ארובאר בבסיסם. ב"ארובאר" אני מתייחס למתקן הכולל את המקומות להשענת הזרועות (armrests) וההארכות.

התפיסה הבסיסית שלנו היא שארובאר הוא יותר מסתם עזר או רכיב: במקום זאת, אירובאר הופך את האופניים לסוג של אופני שכיבה, מכיוון שאתה משעין את חצי הגוף העליון דרך השלד על החלק הקדמי של האופניים.


גלעד רותם בתנוחת רכיבה אשר לא כל אחד יוכל או צריך לאמץ



ניתן לדמות את ההבדל להבדל בין שכיבה על שולחן מסאז'ים עם הפנים למטה למול החזקת הגוף בתנוחת פוש-אפ, למעלה, עם המרפקים נעולים. כן, זו אנאלוגיה בוטה ובוודאי מגזימה ב"מנוחה" שמציעים אופני טריאתלון כנגד ה"מתח" השרירי בחלק הגוף העליון בזמן רכיבה על אופני כביש.

בכל מיקרה, אנו מאמינים כי יכולת זו "להשעין" את חלק הגוף העליון
על חלקם הקדמי של האופניים ולהעביר את המשקל דרך השלד לחלק הקדמי ולחלק האחורי של האופניים, בניגוד לחלק האחורי בלבד באופני כביש טיפוסיים, משפיע על כמעט כל היבט בתכנון אופניים הבנויים לרכיבה בתנוחה זו.

רכיבה על האופניים בנוחות, כמי שכיבה על שולחן מסאז'ים, נשמעת מאוד מלבבת, הלא כן? אבל תחשבו מה המשמעות של רכיבה על אופניים שטוחים יותר "בנוחות" לאורך זמן רב: אתם עשויים לרכב במשך זמן רב כאשר משקל גופכם נשען לא על השומן של אחוריכם, אלא על חלק אחר באנטומיה שמותאם פחות להעברת משקל ואתם עשויים לרכב עם הראש שלכם מתוח קדימה במשך זמן רב  (אתם מסתכלים למטה בזמן מסאז'; תארו לעצמכם את הלחץ על הצוואר אם הייתם צריכים להסתכל ישר קדימה במשך שעה שלמה של מסאז'). מסיבות אלה, רכיבה על אופני טריאתלון עשויה לא להיות אופטימאלית עבורכם, יתכן (אלוהים ישמור) שעדיף לכם לרכב טריאתלון על אופני כביש.

ההחלטה הראשונה שעליך לעשות, אפילו כאשר ברור שהאופניים מיועדים לטריאתלון, היא האם אופני טריאתלון הן האופניים הטובים ביותר עבורך. זה לא פשוט וקל. הגורם הקובע הברור ביותר הוא האם אתה יכול, והאם באמת תרכב, בתנוחה אירודינאמית את כל קטע הרכיבה בתחרות?

התשובה לשאלה זו איננה קלה בהכרח. אפילו אם אתה רוצה לרכב באופן זה, ומתכוון לכך, יתכן שלא תדע עד שיתאימו אותך כראוי, על גבי ציוד שמתאים לך בדיוק.

אני יודע שזה דומה ללשאול אותך אם אתה יכול לרכב 6 שעות בנוחות על סוס. קשה לדעת זאת מבלי שלפני כן יציידו אותך באוכף; ועל גבי אוכף שמתאים לאנטומיה שלך; ברכיבה על סוס שמתאים לך; ושיהיו לך מספיק שעות אוכף כדי לשפוט. כיצד תדע אם אתה יכול לרכב 6 שעות בנוחות על סוס מבלי לחצות את ההר של השקעה בסוסים, אוכפים ואימון? למרות מכשולים אלה, ישנם רמזים שעליהם ניתן להסתמך.

סימנים שאופני כביש מתאימים לך

אופני טריאתלון נחותים ברגע שאתה יוצא ממצב אווירודינאמי. כאשר אתה בולם, פונה, יורד, מאיץ או עושה כל דבר אחר עם הידיים שלך על ידיות הרדיפה (pursuit bars), עדיף היה לך שהיית על אופני כביש באותו רגע. הסיבה שטובי הטריאתלטים משתמשים באופני טריאתלון היא שרגעים אלו הם קצרים יחסית כאחוז מסך כל הרכיבה.

לכן, הדבר הראשון והכנה ביותר שאתה יכול לומר על החלטה זו בין אופני כביש לאופני טריאתלון הוא זה: אם אתה יודע, ללא התחשבות בכל דבר שאתה עשוי ללמוד כאן או במקום אחר, שאתה נידון לבלות שליש, או חצי, או שני שליש מהק"מ התחרותיים שלך מחוץ לתנוחה אווירודינאמית על ידיות הרדיפה, כנראה שתהיה מהיר יותר ויהיה לך יותר נוח על אופני כביש המכוונים כאופני כביש, אפילו שאתה מתחרה בטריאתלון.
האם אתה איטי? והאם אתה איטי יחסית, או באופן מוחלט? ככל שאתה איטי יותר, פוחת המשקל על הפדלים, ועולה המשקל על האוכף, וסביר שתסבול מיותר כאבים בתנוחה האווירודינאמית. אין שום חטא ברכיבה על אופני כביש, מכוונים כאופני כביש, בטריאתלון. אופני כביש הם מהירים, אפילו אלו ללא אירובאר. הם מהירים כמעט כמו אופני טריאתלון. לכן רכיבה על אופני כביש, גיאומטרית כביש, בתצורת כביש, עם ידיות, שיפטרים ומעצורים על כידון כביש, היא לא בחירה רעה. היא בוודאי עדיפה על רכיבה על אופני טריאתלון, עם הר של ספייסרים על סטם קטנטן, ובחוסר נוחות.
האם אתה נושא 15 ק"ג או יותר של משקל עודף? אופני טריאתלון נמצאים אולי בעתידך, אבל לא בהווה שלך. המשקל העודף על האזורים העדינים שלך, והמחסור בגמישות וב"מקום" בחלק העליון של סיבוב הפדל, משמעותם שתהיה איטי יותר עתה על אופני טריאתלון מאשר על אופני כביש שתבחר (אפילו בטריאתלון ללא דראפטינג). יתר על כן, אופני הטריאתלון שתקנה עכשיו יהיו כנראה שונים מאופני הטריאתלון שתקנה כשתגיע למשקל האידיאלי שלך.
האם השליטה שלך באופניים גרועה? אם אתה לא הולך להשתפר מהותית בשליטה באופניים, ואתה ניכנס ויוצא מהתנוחה האווירודינאמית, ואתה לא יציב ואיטי, אז כנראה תהיה איטי יותר על אופני טריאתלון מאופני כביש, ואתה סכנה לעצמך ולסובבים אותך.

אין שום חטא בלמצוא את עצמך באחת הקטגוריות שלמעלה.
למעשה, אם אופני כביש הם האופניים הטובים ביותר עבורך, אין שום ספק שתמצא את עצמך עוקף הרבה רוכבים על אופני טריאתלון במרוצים. זאת מכיוון שאתה על האופניים המתאימים לך ביותר, ואתה רוכב כנגד כאלה שבחרו באופניים שהם לא הטובים ביותר עבורם.

מה לגבי התקנת אירובאר על גבי אופני כביש? אם אתה בקטגוריות שהוזכרו למעלה עצתי היא אל תעשה זאת. אם לא תרכב על אופני טריאתלון בנוחות וביטחון במצב אווירודינאמי, כנראה לא תרכב על שום אופניים באופן זה. אלה הרוכבים עם אירובאר על אופני כביש בדרך כלל עדיף להם לרכב עם אירובאר קצר המועדף על ידי רוכבי ה-ITU. אבל יש לי "חוקים" והם נסובים באופן כללי סביב לא לקלקל את תנוחות הרכיבה הטובות על אופני הכביש שלך.

תנוחת ה"טווינר"

כאשר התחלתי לראשונה לרכב עם אירובאר, מייד אחרי שהם הופיעו לפני כ-20 שנה, פשוט זרקתי אותו על אופני הכביש שלי. זה מה שכולנו עשינו. לא היו אופני טריאתלון. אבל שני דברים היו ברורים לרובינו: תנוחת הרכיבה שמצאנו את עצמינו רוכבים בה הייתה מתוחה מדי; החלק הקדמי שלנו היה נמוך ולא נוח והגביל את הירכיים, כלומר היה קשה לייצר כוח בחלק העליון של תנועת הפדל.

לכן, קיצרתי את הסטם והעליתי את הארובאר. בשלב זה של האבולוציה של תנוחת הרכיבה שלי, ישבתי מאחורה בזווית ישיבת "הכביש" שלי, והאוכף ותושבות הידיים של הארובאר היו בערך באותו גובה. נראיתי כמו מפרש, אבל יכולתי לרכב על האופניים בנוחות יחסית.

בביו-כרונולוגיה האישית שלי, הנרטיב הזה הוביל אותך לאורך כ-6 חודשים מאביב 1987 לסתיו 1987. בנקודה זו קניתי אופני כביש, ישבתי בזווית של רכיבת כביש, אבל עם אירובאר מלא. אני נמצא באמצע האבולוציה מכביש לטריאתלון. אני האיש של החוליה החסרה.

הרבה מאלו המכוונים רוכבי טריאתלון היום הפסיקו ללמוד ולהתקדם בנקודה זו. זו ההתאמה שהם עושים לרוכבים. האם זה מצב הגיוני? בואו ונניח לרגע שכן, ובהנחה זו, מה היא גיאומטריית האופניים המתאימה ביותר לתנוחת "טווינר" זו?

ישנם שני סוגי גיאומטריה המייצגים סוג של שילוב
ואלה הם אופני כביש כפי שתיארתי למעלה, ואופני הטריאתלון שניבנו עם זווית מושב נמוכה והד טיוב גבוה. אם אתה יצרן אופניים ואתה מעצב את גיאומטריית האופניים שלך בצורה זו, אתה מייצר משהו דומה מאוד לאופני כביש.



כאשר מסתכלים בטבלאות ה"stack and reach" שלנו,
אופני טריאתלון בעלי טווח (reach) קצר ובליטה (stack) גבוהה בנויים באופן זה, כלומר, הן "צרים וגבוהים" (כפי שנראה בגרפיקה למעלה) ולא "ארוכים ונמוכים" (כפי שנראה בגרפיקה למטה).
האם אני ארכב מהר יותר על אופניים שהורכבו באופן זה, כפי שהארובאר הורכב על האופניים שלי ב-1987 או על אופני הכביש שלי, שכוונו כאופני כביש, ללא כל אירובאר (או אולי עם אירובאר קצר)?



במסלול שטוח וללא תוואי מיוחד, אני חושד שזה יהיה כישלון. תנוחות הגוף דומות, עם אותה זווית של הגוף מול הרוח, ואותה ביומכניקה. הערך של אופני כביש טהורים הוא במגוון תנוחות הרכיבה הזמינות (ידיים ישרות, זרועות מקבילות לקרקע, גוף מחוץ למושב, כידון למעלה, כידון למטה). מנגד יש מעט יתרון אווירודינאמי לתנוחת הטווינר, בתנאי שהתנוחה צרה.

אחורה לשנת 1987: בזמן שרכבתי על האופניים חודש אחרי חודש גיליתי שאני רוצה באופן אינסטינקטיבי שני דברים. תנוחה נמוכה יותר על אופניים שטוחים יותר, בשילוב עם היכולת לרכב עם הגוף שלי קדימה יותר. זו האבולוציה שרבים מהטריאתלטים באותו זמן נתקלו בה.

לאחר עוד שישה חודשים של הזזת הסטם, האוכף והארובאר, נעשה לי ברור שדרוש תכנון מחודש של השלדה. 12 חודשים אלו, מאמצע 87 ועד אמצע 88 הם התקופה שבה בוצע ה-R&D (אפשר לומר) ל"אופני טריאתלון".

סימנים שאתה רוכב לאופני טריאתלון

אתה מועמד לאופני טריאתלון אם אתה עובר את אותה התפתחות שאני עברתי לפני שני עשורים. אתה כל הזמן מחפש חלק קדמי קצר יותר באופניים, אתה עובר קדימה לשפיץ של האוכף והיית שמח להתקדם עוד ואתה רוצה שהידיות יהיו נמוכות יותר (בזמן שאתה מזיז קדימה את האוכף). הגוף שלך אומר לך מה שהגוף שלי אמר לי ומה שהגופים של עשרות מקצוענים בשנות ה-80 אמרו להם.
אם אתה רזה ובכושר ויש לך קואורדינאציה סבירה אתה חלק משני השליש בעולם הטריאתלון שיהיו מהירים יותר על אופני טריאתלון (מתוכננים, בנויים ומותאמים כיאות) מאשר על אופני כביש.
המהירות היא הכול בשבילך ואתה מוכן לעבור את התהליך של לימוד הדרך לייצר יותר מהירות. עבור הרבה אנשים, מהירות היא לא העיקר. רק חשוב לזכור שלא קל להרוויח מהירות כתוצאה מהמעבר לאופני טריאתלון. מכיוון שרוכבים עם זווית מושב תלולה יותר וגב שטוח יותר, הבחירה של אוכף, אירובאר, שילדה, לבוש האימון והרכיבה שלך, הטכניקה שלך, הקדנס שלך, כולם מצטמצמים בשימושיות, ויכולת הבחירה שלך במה אתה משתמש וכיצד אתה רוכב מצטמצמת. בזמן שיש אולי 50 אוכפים שונים שיתאימו לאופני הכביש שלך, רק 1 או 2 יעבדו במצב הטריאתלון תלול הזוית. אתה תצטרך לחפור אותם. אתה צריך להיות מוכן להתחייב לתהליך זה.

עניינים לא סגורים

בכוונה הייתי עמום על השימושיות של תנוחת ה"טווינר". כמובן שאתם יכולים לראות שאני באופן אישי לא אוהב אותה, מכיוון שהיא הייתה שלב מוקדם בהתפתחות שלי, למה שבסופו של התהליך, רכבתי איתו בסיפוק רב. הייתי עשוי לשייך זאת לתכונות שלי, אלמלא התנוחה שגיליתי לבד לא הייתה מתגלה על ידי רבים מהמקצוענים מאז ועד היום.

בהתאמה, הראייה שלי שתנוחת הטווינר גורמת לאיבוד כוח ואיטית. להביא את תנוחת הטווינר לטריאתלון זה כמו להביא סכין לקרב אקדחים.

אבל לאלו שאינם מוכנים, מאיזושהי סיבה, לזכות בכל היתרון של הארובאר והתנוחה האווירודינאמית, מה התנוחה הטובה ביותר? תנוחת הטווינר האווירודינאמית או תנוחת הכביש הסטנדרטית? אני בעד תנוחת הכביש, מכמה סיבות, ובראשן …
אין שום אירובאר המיוצר היום הניתן להרכבה על אופני כביש, עם האוכף, כידון כביש ושיפטרים כולם בתצורת הכביש הנכונה שלהם, אשר ממקמת את הכידון ביחס המרחבי המתאים קדימה/אחורה תוך השארת מרווח קטן מספיק לרוכב מקדימה.

במילים אחרות, אם אתה פשוט מרכיב את הארובאר על אופני כביש מכוונים כיאות, אתה נימתח יותר מדי. אם תקטין את המרווח מקדימה, הרסת את נקודות המגע באופני הכביש. החלופה היא להחליף את חזית האופניים לחזית טריאתלון על אופני הטווינר שלך. זה עובד פחות או יותר. אבל אני לא מתרשם. הייתי מעדיף אופני כביש ראויים תחתי.

אחרי שאמרתי זאת, אני לא אשכנע רבים מהרוכבים ומתאימי האופניים ועדיין רבים יישמו את תנוחת הטווינר. ביודעי זאת, אני מציע שני דברים שחשוב לזכור לגבי תנוחת הטווינר.

ראשית, אם אתם חייבים להשתמש בה, אל תעשו זאת עם סרוולו P3. אופני טריאתלון "ארוכים ונמוכים" פשוט לא מתאימות לטווינר. עדיף להשתמש באופני כביש סטנדרטיים; החריגים לכך הם אופני טריאתלון צרים וגבוהים. (יש  מיזוג של תכנון אופניים, אשר בו אופני טריאתלון צרים וגבוהים "נראים" גיאומטרית כמו אופני כביש, כפי שמייצג הריבוע הצהוב בתרשים המצורף.



שנית, כפי שניזכר שלוש פסקאות למעלה,
כידון טריאתלון מלא על אופני כביש מכוונים היטב עם שיפטרי STI מבטיח כי או שתנוחת הטריאתלון שלך תהיה גרועה, או תנוחת הכביש תהיה גרועה.

כידון טריאתלון מלא מגיע עם ידיות מרדף, שיפטרים בקצה הארובאר ומנופי בלימה נתקעים. אם אתה חייב לשים אירובאר על חזית כביש (כידון כביש, STI וכו') אז אירובאר קצר ישלים אותו בצורה הטובה ביותר. הייתי מרגיש יותר בנוח לומר זאת, ולעזוב זאת בכך, אם היה אירובאר קצר טוב. באופן מצער, אין כזה. כאשר יהיה כזה, אכתוב עליו, ועד אז כולנו נצטרך להסתפק באירובאר קצר פחות-ממושלם על אופני הכביש שלנו, או ללא אירובאר בכלל.

סיכום

כפי שבוודאי ניחשתם, אני כופר בתנוחת הטווינר. היא לא מתאימה לי והיא לא מתאימה למרבית אופני הטריאתלון, אבל היא עשויה להתאים תחת תנאים מסוימים, על אופניים מסוימים, לאנשים מסוימים, עם כל ההגדרות וההקלות שלמעלה.

הדבר האמיתי ביותר שאני יכול לומר הוא שיש "תנוחת טריאתלון" שמייצרת ונותנת את כל היתרונות של הארובאר וכאשר אתם קוראים על "התאמת אופני טריאתלון" בדפים של Slowtwitch זו התנוחה עליה אנו כותבים. אמת, תנוחת טריאתלון זו קיימת בתחום של זוויות מושב שטוחות עד תלולות, אבל בהקשר של אופני טריאתלון בשטוח כוונתנו ל-77 מעלות, ובתלול ל-81, כאשר 79 נמצא בדיוק באמצע.

הטוב ביותר, לכן, לך כמשתמש לשאול את עצמך האם אתה מועמד לסוג זה של "תנוחת טריאתלון" המתאימה לרעיונות והניסיון שלנו. אם אתה מועמד כזה, אז אתה יכול לעבור את הדלתות של Cervelo tri, Felt tri וכך הלאה.

אם אתה לא מועמד, אין בכך כל בושה. פשוט לא תהיה מרוצה עם מרבית אופני הטריאתלון הנמכרים ואם אתה נחוש לקנות אופני טריאתלון עדיף לך שתקנה זוג שתואם את סגנון הרכיבה שלך (צר וגבוה, עם זווית מושב רדודה יותר וחלק קדמי גבוה יותר, ביחד עם תצורת טריאתלון מלאה, במשהו קרוב לתנוחת הטווינר המתוארת ב-Slowtwitch).

או (ואולי עדיף) פשוט תרכב באופני כביש סטנדרטיים. לעזאזל, אופן הרכיבה החביב עלי ביותר ביומיום הוא אופני רכיבת כביש. אופניים אלה מעולים, ועשויים להיות האופניים עליהם תתחרה באושר, בכוח ובנוחות בטריאתלון.

הערה שלי (ת.ג.) – כותב המאמר מניח,
מבלי לומר זאת באופן מפורש, שאופני הטריאתלון מתווספים לזוג האופניים הקיים. מאחר ורובינו רוכבים גם בקבוצות עם רוכבים נוספים ומאחר שהארובאר פוגע ביציבות הרוכב ומאריך את זמני התגובה, לא מקובל לרכב בקבוצה עם אירובאר. מרבית קבוצות הרכיבה אוסרות על רכיבה עם אירובאר בקבוצה, ולעיתים מחייבות את הסרתו מהאופניים בטרם הרכיבה. לכן שיקול נוסף, בפרט אם מדובר בזוג האופניים היחיד שלך, הוא האם אתה מתכוון לרכב ולהתאמן בקבוצה, מאחר ולאימונים אלו תזדקק לאופני כביש סטנדרטיים.

דן אמפילד
המוציא לאור של Slowtwitch: נולד בקליפורניה ב-1957, בוגר אוניברסיטת נוודה שברינו בביולוגיה. אמפילד התחרה בתחרות איש הברזל הראשונה שנערכה בהוואי באי הגדול בהוואי בשנת 1981. הוא תכנן את חליפת השחייה הראשונה לטריאתלון וייסד את יצרן חליפות השחייה "קיוונטאנה רו" (Quintana Roo) בשנת- 1987. בשנת- 1989 אמפילד היה הראשון בתכנון נוסף, האופניים הראשונים ש"נבנו מהארובאר אחורה". אופני ה"קווינטאנה רו סופרפורם"(Quintana Roo Superform) עם גלגלי 650c וזווית מושב של 80 מעלות. הוא מכר את Quintana Roo  לחברת "סאקוני" בשנת- 1995 והמשיך להריץ את חטיבת האופניים של "סאקוני" למשך ארבע שנים. בשנת- 1999 הוא פרש והקים את Slowtwitch.
בשנת- 2003 אמפילד פיתח את שיטת F.I.S.T. לכיוון אופניים לטריאתלטים. הוא מעביר קורסי וסדנאות כושר ברחבי ארה"ב ואירופה, וממשיך לכתוב ל-slowtwitch. אמפילד ממשיך לשחות, לרכב ולרוץ ומתחרה מספר פעמים בשנה. הוא חי עם אשתו טנייה, הכלבים והסוסים על 32 דונם בהרי סאן גבריאל בדרום קליפורניה.

תומר גמינדר– המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי.

מדור המתורגמים של שווג כאן


קישורים: אופניים, טריאתלון, ריצה



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"כשמישהו אומר לי שאני לא יכולה לעשות זאת, אני פשוט לא מקשיבה לו", פלורנס גריפית ג'וניור



הטוויטר שלנו

ערוץ הוידאו של שוונג