ברלין 2011: מבט בוחן על שיא העולם של מקאו

פטריק מקאו (Patrick Makau) שבר את שיאו בן שלוש השנים של היילה גבריסלאסי (Haile Gebrselassie) בריצה סנסציונית בברלין ועצר את השעון על 2:03:38 שעות. במאמר זה ננסה לנתח את הריצה שלב אחרי שלב להשוותה לשיא של גב שניקבע ב- 2008 בברלין גם כן. ניתן לראות את המקור וכתבות רבות נוספות ב: sportsscientists
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

פטריק מקאו (Patrick Makau) שבר את
שיאו בן שלוש השנים של היילה גבריסלאסי (Haile Gebrselassie) בריצה
סנסציונית בברלין ועצר את השעון על 2:03:38 שעות. במאמר זה ננסה לנתח את
הריצה שלב אחרי שלב להשוותה לשיא של גב שניקבע ב- 2008 בברלין גם כן. ניתן
לראות את המקור וכתבות רבות נוספות ב:
sportsscientists

מאת:דר' רוס טאקר, תרגום: תומר גמינדר


הגרף למטה משווה את זמני הביניים, של מקאו, כל 5 ק"מ בקביעת השיא של 2:03:38 שעות, לאלה של השיא הקודם 2:03:59 שעות. זוהי השוואה אידיאלית מכיוון ששני השיאים נקבעו באותו מרוץ ובתנאים מאוד דומים במהלך המרוץ שכללו ניסיון מאורגן מראש לשבירת שיא, קוצבי קצב (פייסרים) וכו'.

הקו האדום מראה את זמני הביניים של גבריסלאסי כל 5 ק"מ. הקו הירוק את אלו של מקאו.מתחת לכל סמן מופיע פער הזמן המצטבר בין גב ומקאו בשניות. בראש התרשים מופיעים הזמנים למקטעים הבודדים, עם הפער בין 2011 ל-2008 עבור קטע זה שמתחתיו.

שיא העולם של מקאו נקבע בבירור בין הק"מ ה- 10 והק"מ ה- 35. בעוד שגבריסלאסי חייב את השיא שלו ל- 20 ק"מ המהירים בסוף הריצה. הוא האיץ מהר יותר ויותר מהק"מ ה- 25 ואילך בעוד שמקאו מיצב את עצמו בעמדה מצוינת בחצי הדרך, פוצץ לרווחה את המרוץ באינטרוואל  שישי מדהים של 14:20 (ק"מ 25 עד 30), ולאחר מכן החזיק מעמד עד הסיום.

הדיוק של הקצב


הנקודה הראשונה, כאשר בוחנים את הקצב, היא להדגיש עד כמה יש להיות מדויקים כדי לרוץ ברמה זו ולקבוע שיא עולמי. תשקלו לדוגמה שאנו מהללים היום את מקאו מכיוון ששבר את השיא בהפרש גדול למדי – 21 שניות. גברסלאסי שבר את השיא ב- 29 ו- 27 שניות בשיאים שלו, בהתאמה.

למעשה, בשבעה השיאים האחרונים, הפערים של שבירת השיא היו 23 שניות, 4 שניות, 43 שניות, 29 שניות, 27 שניות ו- 21 שניות הפעם. הנקודה היא – שיאי עולם לא "מנופצים לרסיסים" יותר. ו- 21 שניות על פני 42 ק"מ, אתם יכולים לחשב לבד בקלות הם 0.5 שניות לכל קילומטר ורק 2.5 שניות לאינטרוואל של 5 ק"מ. אני חושב שבטוח לומר כי כל רץ שיוצא ורץ ב- 2 שניות/ק"מ מהר יותר משיא העולם נמצא בדרך לקריסה מוחלטת!

זה דיוק מדהים ויש לזכור אותו כאשר מנתחים את זמני הביניים מכיוון שרצי הקצה בעילית רצים על קצה התער. כך בדיוק יש לקצוב את המחצית הראשונה של המרוץ. בריצת השיא של מקאו בברלין המחצית הראשונה הייתה מהירה רק בשנייה אחת לקילומטר מהר יותר מהשיא הקודם. קצב זה נשמר בעקביות עד מחצית הדרך. היו דיבורים על כך שקצב זה מהיר מדי, אבל בסופו של דבר, היה זה קצב שניתן היה להחזיק אותו … בדיוק … ולכן קצב טוב מאוד להתחלה.

מקאו – צובר "פער" ומחזיק מעמד


הקו המקווקו בגרף למעלה מראה את הקצב הדרוש
לכל מקטע של 5 ק"מ בכדי להשוות את שיא העולם – 14:41.5 דקות לכל 5 ק"מ. מקאו היה מהיר יותר לכל ארוך הדרך עד ל- 20 ק"מ, ובנה "מלאי", כך שב- 20 ק"מ, הזמן שלו 58:30 דקות הציב אותו בעמדה לקבוע זמן של 2:03:25 שעות. בנוסף, עד לנקודה זו, הקצב היה מאוד עקבי – ה-"בליטות" אותן אתם רואים במחצית הראשונה מייצגות פערים של 1 שנייה לקילומטר והרצים היו תמיד מהירים יותר מהקצב שנדרש.

ההשוואה לגבריסלאסי בשנת 2008 גם היא מעניינת.
עשרת הקילומטרים הראשונים היו בעצם זהים – 29:17 דקות למקאו לעומת 29:12 לגברסלאסי. ואז, מהק"מ ה- 10 ועד ה-ק"מ ה- 20, החל מקאו לבנות את הפער – אם היה שם "גבריסלאסי וירטואלי" על הכביש, מקאו היה מתרחק ממנו עוד ועוד.

14:34 ו-14:39 דקות שמים את מקאו 12 שניות מקדימה ולאחר מכן 20 שניות ב- 20 ק"מ. הוא היה מקדים בשלב זה את גבריסלאסי ביותר מ- 100 מטר באמצע הדרך. בשלב זה, הפרשנים דיברו על הריצה של מקאו כעל "התאבדות", מה שבהחלט לא היה נכון. הקצב היה מהיר, אבל הדרך שהמרוץ עתיד היה להתגלות (שבדיעבד היה נפלא!), היא למעשה בקביעת קצב עקבי מאוד, מכיוון שהמרוץ היה מכוון לזמן סביב 2:03:20 שעות מלכתחילה.

ההתפרצות של מקאו


ואז הדברים התחילו להתפתח. הרצים החלו להתפצל אחרי החצי – קבוצה של 11 רצים נשרה מהר מאוד ועד מהרה נשארו גברסלאסי, מקאו וכשלושה מכתיבי קצב. אני לא בטוח ב- 100% מה קרה בסביבות הק"מ ה- 27, אבל מקאו ביצע את ההתפרצות שהכריעה את המרוץ. הוא עלה קדימה, בעוד שגבריסלאסי צעד לו הצידה מהכביש מייד לאחר הק"מ ה- 27, ומקאו פשוט המשיך להתרחק. הוא עבר את הק"מ ה- 25 ב- 1:13:18 שעה. 47 שניות מהר מהזמן שגבריסלאסי עשה בשנת 2008. קטע זה, שבוצע בזמן של 14:20 דקות, היה בקלות המהיר ביותר מכל אחד משלושת שיאי עולם שנקבעו בברלין מאז 2007. זו הייתה התפרצות ענקית וכדי להכניס להקשר את הזמן של מקאו, גברסלאסי, למרות שעצר, פיגר ב-1:10 דקה באותו שלב. כלומר גברסלאסי היה איטי רק ב- 23 שניות, מאשר היה בזמן שקבע את שיא העולם שלו, אך מצא את עצמו מפגר ביותר מדקה מאחורי מקאו (והוא עצר, כמובן).

בשלב זה השאלה הייתה פחות האם מקאו יכול להחזיק את הקצב, אלא מה המחיר שישלם על התפרצות זו? הוא בנה פער כה גדול שהיה יכול להרשות לעצמו לרוץ את 10 ק"מ האחרונים בזמן של 29:49, שהיה איטי בהרבה מאשר כל הקטעים שרצו עד שלב זה.

מחזיק מעמד, שומר על הקצב ורץ לבד

5 ק"מ הבאים היו למעשה התקופה המשמעותית ביותר בקביעת השיא – לאחר שהתפרץ, בקצב של 14:20 דקות, זה השלב בו היינו מצפים לדעיכה ניכרת אם תבוא. מקאו היה עכשיו לגמרי לבד. רק עם השעון ומכונית המרוץ לארח לו לחברה. אבל הוא החזיק מעמד מספיק בכדי להפעיל לקבוע 14:38 דקות עבור הקטע. זמן זה היה למעשה מהיר יותר, מהזמן של גב באותו קטע בשנת 2008, והמשמעות הייתה שמקאו הגדיל את ה-"הובלה" שלו על גבריסלאסי הוירטואלי ב- 49 שניות (כפי שאפשר לראות בגרף).

בנקודה זו, כאשר נותרו 7 ק"מ בלבד, רק קריסה מסיבית הייתה מונעת ממקאו שיא. השאלה הייתה האם הוא יחזיק את הקצב, ישבור את השיא ביותר מ- 45 שניות, או יאט מעט. אבל שיא העולם סומן בעיפרון בשלב זה. התשובה הייתה כי הוא ישלם על הקצב המוקדם, אבל רק מעט.

הקטע הסופי של 5 הק"מ, מהק"מ ה- 35 ועד הק"מ ה-40 היה האיטי ביותר במרוץ שלו. אבל עדיין היה 14:59 דקות. השוו את הקו של מקאו לזה של גבריסלאסי, אשר הגביר החל מאמצע הדרך מהר יותר ויותר, כאשר שבר את גבול ה-2:04 שעות בשנת 2008. הגרף של מקאו פונה "לכיוון הלא נכון", אבל לא מהר מספיק בכדי להציל את השיא הקודם.

התוצאה של ההאטה של מקאו, הייתה שלפתע, הפער של 49 שניות לשיא של גבריסלאסי משנת 2008 נחתך ל- 19 שניות. עם זאת, נותרו רק 2.2 ק"מ והקצב שבו היה צריך לרוץ כדי להשוות את השיא היה עכשיו 3:04 / ק"מ. לכן ה-"עייפות" שלו לא עלתה לו מספיק בכדי להציל את השיא הקודם. כמו כן, גם גבריסלאסי האט משמעותית ב- 2.2 הק"מ האחרונים שלו בשנת 2008 כך שמקאו פשוט היה צריך לשמור על הקצב כדי ליטול את שיא העולם.

בק"מ ה- 37.2, עם 5 ק"מ לסיום, תזמנתי שמקאו היה צריך לרוץ את 5 הק"מ האחרונים בקצב של 15:20 דקות. היה ברור כי למרות שהוא נלחם לשמור על הקצב, בשלב זה, הוא לא יקרוס עד כדי כך! הזמן של 6:23 דקות ל- 2.2 הק"מ האחרונים היה למעשה דומה לזמן של גבריסלאסי משנת 2008 (6:25) ונתן למקאו את השיא בפער של 21 שניות.

קציבה אופטימאלית?


קצב הריצה במחצית הראשונה היה 61:45, ובשנייה 61:53 דקות. זה קצב שווה למדי (אם אתם רוצים להיות בררנים להתווכח על 8 שניות), אבל שני החצאים נבנו בצורה שונה מאוד – תבחנו את הקו הירוק בתרשים. כמובן, המרוץ המושלם תיאורטית צריך להתבצע בקצבים שווים בדיוק, ללא וריאציות, אבל לעולם לא רואים זאת. מקאו בהחלט משנה קצבים יותר מאשר גבריסלאסי בשנת 2008. הסיבה העיקרית היא ה- 14:20 דקות שהוא קבע מייד אחרי חצי הדרך והעובדה כי הוא האט ל-14:59 דקות בסוף.

ההבדל הבולט ביותר בין מקאו 2011 ו גבריסלאסי 2008 היא צורת העקומה לאורך המחצית השנייה.
ניתן לראות זאת בגרף בצורה מאוד ברורה – גבריסלאסי רץ מהר יותר ויותר מהר אחרי החצי, מקאו האץ והאט. שוב, זו הייתה התוצאה של הזמן של 14:20 דקות וה-"מחיר" של 14:59 דקות מאוחר יותר.

20 הק"מ הראשונים היו נושא לשיחה במהלך המרוץ – הם נחשבו למהירים מדי כדי שניתן יהיה להמשיך באותו קצב, אבל בסופו של דבר, קצב זה היה מדויק למדי, בהתבסס על שני החצאים. בסך הכל, הייתי אומר שהקצב היה טוב מאוד, מנקודת מבט גלובלית. אבל קטע שישי שמרני יותר (25 ק"מ עד 30 ק"מ) אולי היה משאיר את מקאו עם מעט יותר ל- 10 ק"מ האחרונים ואולי היה עוזר לו לקבוע זמן מהיר בכמה שניות.

העתיד של ריצת המרתון – 2:02:59 באופק


אבל באמת, זה כל מה שאנחנו מדברים עליו, כמה שניות. קשה למצוא פגם בהופעה של מקאו, אשר פשוט יוצאת דופן. המשמעות היא שראינו שלוש ריצות מתחת ל- 2:04 שעות השנה בלבד, אם כי כמובן שתיים מהן היו במרתון בוסטון ונעזרו ברוח המאסיבית השנה (ולא יחשבו, אבל לא מסיבה זאת!)

מקאו הוא מלך המרתון עכשיו, עם שלושה ניצחונות מחמישה זינוקים. כשחושבים על זה, ההישגים של הקנייתים במרתון יוצאים מהכלל. ג'פרי מוטאי (Geoffrey Mutai) ומוזס מוסופ (Moses Mosop) היו הרצים בבוסטון שכמעט שברו את גבול ה-2:03 שעות ואז אבל קירואי (Abel Kirui) שלט באליפות העולם במרתון בדייגו עם ביצועים שרומזים שהוא מסוגל לתוצאה קרובה מאוד ל-2:04 שעות גם כן. שיא זה, חריג ככל שיהיה, לא יאריך זמן על המדף!

כמו תמיד, תשומת הלב תפנה עתה לגבולות של ריצת המרתון
ואנשים יתחילו לדבר על שבירת גבול השעתיים (sub 2). בשלב זה מוקדם מדי לדבר על כך – אם כל שיא מחזיק כ- 3 שנים (מכיוון שמזג האוויר והקצב יכולים לשבש את הריצה אפילו לאתלט המוכשר ביותר), ואם השיפור לכל שיא הוא כ- 20 שניות, נהיה עדים לעוד אחד עשר שיאי עולם ונמתין עד 2044 לפני שנגיע לזמן של פחות משעתיים. אם בכלל. אבל סוג של ספקולציות תמיד מהנה.

בהחלט נראה כאילו זה רק עניין של זמן עד שהחסם של 2:03 יועמד במבחן.
אולי עשור או בדומה, אם הדור הבא של הרצים יהיה יוצא דופן כמו הנוכחי. ואם זה יקרה, אנחנו נהיה שם!


ד"ר רוס טאקר
ד"ר רוס טאקר בעל תואר ד"ר בפיזיולוגיה של האימון ותואר שני במנהל הספורט מאוניברסיטת קייפ טאון.
תחום העניין העיקרי של רוס ביישום המדע להישגים, אצל ספורטאי עילית
ומערכותספורטיביות, ובגישור הפער בין מדע למסחר. הבלוג של רוס נועד לשרת
מטרה זועל ידי גישור הפער בין המדע ליישומו אצל האתלטים על ידי מאמרים,
אימוןוהסברה. רוס חי בקייפ טאון, דרום אפריקה שם הוא מבלה את מרבית זמנו
כמרצהבכיר במחלקת מדעי האימון ורפואת ספורט. הוא עובד עם קבוצות ספורט
וספורטאיםאולימפיים.



תומר גמינדר– המתרגם
נשוי + 3 בנות מדהימות, טכנולוג תקשורת מחשבים ואבטחה בימים, וטריאתלט, נווט וצלם בשעות הפנאי

קראו עוד מאמרי ספורט מתורגמים



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"כשמישהו אומר לי שאני לא יכולה לעשות זאת, אני פשוט לא מקשיבה לו", פלורנס גריפית ג'וניור



הטוויטר שלנו

ערוץ הוידאו של שוונג