לאורך השנים הארוכות שלי בענף שמעתי על חוויית צ'אלנג' רות המון סיפורים מהמון אנשים, וכמובן עקבתי וצפיתי בתחרות מרחוק. פעמיים כבר הייתי אמור להתחרות ברות ובסוף לא נסעתי. בפעם הראשונה בשנת 2009, כשחברים שהתאמנתי איתם העדיפו שניסע לאיירונמן אוסטריה וזרמתי איתם, ובפעם השנייה בקורונה, כשהתחרות התבטלה.
לכתבות נוספות בנושא:
צ'אלנג' רות 2025: ליידלו ניצח בקאמבק של השנה, פיליפ זכתה במופע סולו
בלומנפלט אלוף אירופה באיש ברזל, דיטלב במרכז סערת פסילה שנויה במחלוקת
הישג מרשים: מקום 6 לאיתמר אשד בתחרות חצי איש הברזל בניס
בסוף זה קרה. אחרי חמש עשרה שנים של משלחות קבוצתיות לתחרויות ברזל של איירונמן בלבד, החלטנו שהגיעה העת לנסוע לצ'אלנג' רות. התלבטתי האם לקפוץ על ההזדמנות ולהירשם גם בעצמי או לעמוד על הקווים בלבד.
ליאור זך מאור מגיע לצ'אלנג' רות | צילום: טלי שינברג
פוסט צ'אלנג' ישראמן
הייתי אחרי תחרות פחות מוצלחת מבחינתי בצ'אלנג' ישראמן המלא בתחילת השנה, והתחשק לי לעשות תחרות ברזל שאהיה יותר מרוצה ממנה. אבל במקביל, גם התחשק לי יותר לרכוב שטח וגראבל וגם להתחרות בשתי הדיסיפלינות האלו, כולל באליפות הארץ במרתון אופני הרים. אז טכנית נרשמתי לרות כל עוד זה היה איכשהו אפשרי, אבל את ההחלטה הסופית דחיתי עד כמה שבועות לזינוק.
בחודשים שחלפו מאז הישראמן ועד רות עשיתי כמות מאוד מצומצמת של רכיבות נג"ש, ריצות ארוכות, ואולי שניים או שלושה אימונים משולבים. עד כדי כך שלרגעים חשבתי לעשות ניסוי מוחלט – לא לרכוב נג"ש ולא לעשות ריצות ארוכות בכלל. פשוט לזנק לתחרות ולהתבסס לחלוטין רק על העומק והניסיון שצברתי.
האם רות ואני לא נועדנו להיפגש?
שלושה שבועות לזינוק, כשהמלחמה עם איראן נפתחה והשמיים נסגרו, כבר התחלתי להפנים שכנראה רות ואני לא נועדנו להיפגש. אז לעשות טריינר על הארובאר ולנסות לרוץ בין האזעקות והטילים? או שבכלל אין טעם ואפשר לשחרר?
אמרתי לספורטאים מהקבוצה ולעצמי, שכל עוד לא הוכח אחרת יש תחרות ואנחנו נערכים אליה. הכל סגור ותפור ונקווה לטוב.
צ'אלנג' רות | צילום: Challenge Family
הכנה חלקית ומטרות מותאמות
יאללה יש הפסקת אש, השמיים נפתחים, אל על טסים, בקיצור נוסעים. אוי ויי, יש לי תחרות איש ברזל על הראש ואני לא ממש מרגיש מוכן אליה. בטח לא כרגיל. למעשה מעולם בעבר לא הלכתי ככה לאיש ברזל מלא. אמרתי יאללה חוויה. פעם ראשונה ברות, יהיה כיף, יהיה שונה, מה יכול להיות רע.
ועדיין, אם להיות כן ואמיתי, עם כל הכבוד להכנה החלקית מאוד שלי ולגישה השונה, אמרתי לעצמי ולכמה חברים טובים שכדי להיות שלם עם עצמי המינימום הנדרש מבחינתי הוא סאב 10 שעות. זה הרף. לא אכפת לי אם זה 9:59:59 שעות או קצת יותר מהיר.
הערכתי שבכושר הנוכחי וברמת המיקוד והקשב שהקדשתי לעניין, זה בערך מה שאני שווה. אמרתי "גרוסו מודו" שעה שחייה, חמש שעות רכיבה, וסביב שלוש ארבעים וחמש ריצה. כמה דקות החלפות, ועדיין זה אמור להיות מעל הרף של 10 שעות שקבעתי לעצמי. כלומר מתחת.
ליאור זך מאור בשטח ההחלפה בצ'אלנג' רות | צילום: טלי שינברג
הימים שלפני התחרות
גל חום אירופאי מכובד קיבל את פנינו בנחיתה, הגענו לגרמניה ביום סופר שרבי וקצת נבהלנו. מזל שהתחזית התממשה ולאורך שבוע התחרות הלך והתקרר. למעשה ביום התחרות היו תנאים טובים. בהחלט קצת חם, אבל בטח לא משהו קיצוני שהפריע.
מתחם התחרות היה גדול ומרשים כצפוי, ובעיקר האקספו. באמת מיוחד, אפילו עבורי אחרי כמה פעמים בהוואי טרום הקורונה והפיצול עם ניס, וכמובן אין ספור תחרויות אחרות ברחבי העולם. בקיצור – הסיפורים על רות התגלו כמבוססים בהחלט.
אם יש משהו לא מושלם ברות הוא טמון בהיבט הלוגיסטי. רות זה כפר גרמני קטן ולא כרך גדול ומרכזי עם אלפי חדרי מלונות וכדומה. בנוסף, שטחי ההחלפה מופרדים והם לא במרחק הליכה זה מזה. בהחלט מצריך חשיבה, התארגנות ומעטפת.
העברנו את הימים שנותרו עד הזינוק באימונים אחרונים, הכרת המסלול, אקספו, תדריך, וארוחת פסטה.
האקספו בצ'אלנג' רות | צילום: ליאור זך מאור
אין חליפות? אין מצב
רגע לפני שטסנו לגרמניה שמענו שבפעם הראשונה בהיסטוריה ארוכת השנים של צ'אלנג' רות, יש מצב שלא יאשרו חליפות בשחייה. טמפרטורת המים בתחילת שבוע התחרות הייתה סביב עשרים וחמש מעלות, ונותרה יציבה למדי עד הזינוק.
מכיוון שמדובר בתעלה מלאכותית, בדרך כלל מארגני התחרות מתאמים עם הרשויות המקומיות הזרמת מים קרים כמה ימים לפני התחרות בכדי לוודא שהמים בטמפרטורה המאפשרת שימוש בחליפות נאופרן. אבל הפעם היו מגבלות שלא אפשרו את זה.
תמיד יש פעם ראשונה. לכל דבר בחיים. אנחנו פשוט נפלנו עליה. סוף דיון. אין חליפות. למרות שרשמית ההודעה הסופית הייתה רק כשעה לזינוק בבוקר התחרות.
צ'אלנג' רות ממבט על | צילום: Challenge Family
יום התחרות
עשרים וחמש מעלות או לא, לי היה קר ושחיתי גרוע. השחייה הכי איטית שלי באיש ברזל אי פעם. באסה כי דווקא בשחיה הרגשתי שהגעתי בכושר לא רע בכלל.
ביציאה מהמים השתדלתי ליישם את מה שאני מפציר בספורטאים שאני מלווה – שחית גרוע? לא נורא, שחרר. היסטוריה. דף חדש רכיבה וריצה. ובטח ובטח אל תנסה לפצות ברכיבה חזקה יותר, כי זה יתנפץ עליך בריצה.
אחרי הכרת מסלול הרכיבה שעשינו במהלך שבוע התחרות כתבתי לחברים בווטסאפ: "אני מעריך שבכושר הנוכחי ובעצימות שאני מתכנן ארכוב את המסלול הזה סביב 4:55-5:00 שעות. בפועל רכבתי 4:58 שעות.
ביציאה לריצה הפעלתי את הגרמין על היד במוד ריצה, אבל בכוונה לא הסתכלתי מה השעה וכמה זמן עבר מהזינוק. ידעתי שבגלל השחייה הגרועה שלי, בלי חליפה כאמור, אני כנראה גבולי על סאב 10. חשבתי שעדיף לי לא לרוץ "נגד השעון" כי אז אני עלול להתחיל חזק ומהר מדי, ולשלם על זה ברבע האחרון, שגם ככה הוא בחלק עם יותר גבעות של המסלול.
ליאור זך מאור על קו הסיום בצ'אלנג' רות | צילום: טלי שינברג
הכנסתי נוזלים, קלוריות ומלחים והרגשתי יחסית בסדר. כשעה לתוך הריצה האופטימיות התחלפה בפסימיות בתוך כמה דקות. התחלתי להרגיש לא טוב ולהיחלש משמעותית. לא רגליים, לא קלוריות, פשוט סוג של "חלושס" לא מוגדר. דומה למדי למה שקרה לי בישראמן.
לא היה לי מושג מה הסיבה והתקשתי לחשוב על פיתרון. עברתי להליכה בתחנות תזונה וניסיתי להתאושש. אבל לא ממש הצלחתי. דשדשתי כעשרים וחמישה קילומטר הכי טוב שיכולתי, והגעתי לשער הסיום מחוסל, והאמת גם קצת מאוכזב ומבואס מעצמי. החוזקה שלי תמיד הייתה סבולת מרחקים ארוכים, יותר ארוך יותר טוב, והשנה זה לא ממש הכיוון לצערי. משהו בגוף לא פיקס כנראה.
יאללה עוד חוויה לאוסף. אחרי שני כמעטים והמון תחרויות ברזל – סוף סוף רות ואני הצלחנו להיפגש. בהחלט תחרות שונה ומיוחדת עם ארגון מלוטש וקהל ואווירה חריגים.
