שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

יאיר בן עמי מציאות נושכת

מציאות נושכת: על ענף הספורט האכזר והמקופח בישראל

להיות ספורטאי הישגי בישראל זו עבודה קשה. להיות רוכב אופניים הישגי בישראל זו עבודה קשה מאוד. להיות רוכב אופני כביש תחרותי בישראל זו מלחמה כמעט אבודה

להיות ספורטאי הישגי בישראל זו עבודה קשה. להיות רוכב אופניים הישגי בישראל זו עבודה קשה מאוד. להיות רוכב אופני כביש תחרותי בישראל זו מלחמה כמעט אבודה

מאת:יאיר בן עמי


העובדה שתחרויות אופני כביש מתקיימות בישראל מדהימה בפני עצמה. כל כך הרבה גורמים מפריעים בדרך לקיומה של תחרות עד כי פעמים לא מעטות אלו פשוט מתבטלות בסמוך לתאריך בהן היו אמורות להתקיים. הבוקר התקיימה באזור פארק בריטניה תחרות אופניים המוכרת כ"מרוץ בית גוברין". רכיבה על אופניים בכלל וגם על אופני כביש, היא תרבות פנאי מהפופולאריות בישראל מזה כעשור. אותו אימצו אלפי (יש אומרים מאות אלפי) אימצו את הרכיבה על אופניים כתרבות הפנאי האישית שלהם ועבור כך הם נפרדים ממשפחותיהם למשך שבתות כמעט שלמות. החלק המדהים ביותר הוא כי בענף ספורט כה פופולארי מרוץ בית גוברין הוא היחיד בישראל אשר הצליח לשרוד על מסלול המקורי לאורך השנים. אין ולו מרוץ אחד נוסף שהמשיך והתקיים מדי שנה לאורך אותן שנים על מסלולו המקורי או חלקו המכובד.


תדריך נהגי לווי טרם הזינוק


טרם זריחה של שבת בבוקר הייתי בדרכי למרוץ בית גוברין. על כביש 1 לא מעט מכוניות ביחס לעובדה שהשמש כבר מאירה אך עוד אי אפשר לראותה וזאת למרות השמים הנקיים מעננים אשר יזמינו המוני בית ישראל אל הכבישים בעוד זמן קצר, אך על זה בהמשך. שלט גדול מאיר מעל לכביש את המילים" שמור על רוכבי האופניים". מכוניות רבות נושאות אופניים על הגג ועל ישבנן, נהוגות על ידי רוכבי אופניים בדרכם לרכיבת השבת. את הרוכבים שישתתפו בתחרות בבית גוברין כבר אי אפשר למצוא על הכביש, הם נאלצו לעשות את הדרך בקו הדק שבין לילה לזמן המוגדר כלפנות בוקר. בשעות אחרות אין סיכוי לערוך תחרות כביש בה צריך לחסום כבישים, לא בישראל.

סנוור, קרני שמש ראשונות, שולח אותי למחוזות רומנטיים המלאים במחשבות על עוצמת הטבע וקטנותו של האדם. "כמעט כמאמץ הנדרש מרוכב אופניים לעומת שחקן כדורגל בישראל" אני חושב לעצמי ומיד כועס על אותו עצמי: "מה אתה משווה בין כדור לגלגל?". אבל אלו מחשבות שאינן מרפות. כל מי שמעורה בענף האופניים, ולו לתקופה הקצרה ביותר, יודע כי חלק מכללי ההתנהלות הם השקמה באמצע הלילה, תחרויות בשעות בוקר השייכות לשמיכות פוך בחורף או שפל בחוף הים, וויתור על בילוי משפחתי אלא אם המשפחה כולה נסחפה לענף וזה קורה לא פעם ואפילו מביא לניצחונות בתחרויות ותקוות גדולות אבל עוד נגיע לתוצאות התחרות.

המציאות האכזרית הזו מביא פחות משלוש מאות רוכבים ורוכבות להתייצב למרוץ הנחשב מהיותר אהובים על רוכבי האופניים בישראל אשר הלכה למעשה נערך בכבישים היותר אהובים על רוכבי אופניים וגם אלו שאינם תחרותיים אלא רוכבים להנאתם והחברותא המיוחדת שיוצרת הרכיבה על אופניים. חמש דבוקות התייצבו על קו הזינוק בסיום העלייה מהישוב הפסטורלי עזור, לפני הירידה לצומת ליאון. פארק בריטניה נקרא המקום אך בעיקר על ידי רוכבי אופניים. אם תשאלו את המטייל המתנפל, אותו ישראלי החושב כי עצם קיומו מצדיק את הרס הטבע, הוא יאמר לכם כי פארק בריטניה ממוקם כמה ק"מ צפונה וזה, אותו מקום כינוס של מרוצי האופניים הישראלים, הוא בכלל אחד מאותם אזורי השתוללות של רוכבי אופנועים ומכוניות,בעיקר בבוקרים של השבתות.

במרוץ בית גוברין זוכים המנצחים בפרסים כספיים. לא משהו שיכסה את עלות ההכנה לתחרות (ביום התחרות) וגם לא משהו שכותבים עליו אייטמים בסגנון "שופוני" או אפילו גלויות הביתה. אבל כדי לתת רמז רק אוסיף כי בכל הקשור לדרישות גופניות, המאמץ שישקיע רוכב אופניים כדי לגרוף את הפרס הזה, שווה לשניים או שלושה משחקי כדורגל בליגה הישראלית הבכירה. קחו משכורת חודשית של שחקן כדורגל ישראלי, תורידו ממנה כמה אפסים והנה לכם הסכום. מנצח תחרות מהסוג הזה ואם הוא בעל הומור בריא יאמר: "החזרתי את ההשקעה במחירו של אוכף יד שנייה". מצד שני ובהתחשב בתקציב איגוד האופניים הישראלי, עצם קיומו של פרס כספי מדהים.


יש קהל,מעט אבל קיים, במרוצי האופניים בישראל. רוכבי השטח הגיעו לאזור המרוץ לטיול השבת הרגיל ולמרות שהופתעו מאוד נהנו לצפות בתחרות.


המסלול של בית גוברין יכול היה בקלות להיות של מרוצים קלאסיים. גבעות בכל זוויות ההופכות לאכזריות כשמיטב הרוכבים מגייסים את מיטב בעיטותיהם על דוושות. רוחות המשתנות לפי כיוון הרכיבה (המסלול מעגלי, רב צלעות) החל מ-דוחפות קלות ועד לרוחות פנים מקפיאות אף בחורף וצורבות לחיים בקיץ. די לשנייה של חוסר ריכוז והדבוקה תותיר אותך נאבק מול חוסן נפשי ורגליים מפוצצות חומצת חלב אשר במהרה יבצע השתלטות עוינת על לשד שפיותך המנטאלית ומכאן הדרך לפרישה מהתחרות קצרה מאורך הוונטיל. ציור המסלול, במבט מלמעלה, מזכיר את תווי גבולותיה של מדינת ישראל… מצאתי משהו סמלי, אפשר להמשיך.

לרוכב הישראלי התחרותי יש עוד נקודה בה הוא חייב להתחשב, גם במהלך תחרות, והיא כבלתי נתפסת עבור רוכב תחרותי בעולם המערבי או לפחות במקומות בהן תחרויות רכיבה על אופניים נחשבות כחלק מובנה, או לפחות לגיטימי, בתרבות הפנאי. אלו הן שיירות המכוניות, המובלות על ידי שוטרי משטרת התנועה, היישר מול הדבוקות. זאת כדי לשמור על שקט יחסי, בגזרת פקקי התנועה, הנוצרים בצמתים בגלל חסימת הכבישים. "חוצפנים, נבלות, שימותו כולם" זהו המשפט המדויק ששמעתי, מפי נהג שעוכב למשך דקות ספורות בלבד כשרצה לצאת מאחד הישובים. איש מהישוב, לא משהו שנראה לכם מאיים להתפרץ דווקא בבוקר שבת ובגלל כמה לובשי בגדים צבעוניים המניעים חתיכות קרבון על גלגלים. אותו נהג הוא המצב הטוב של רוכבי האופניים. הפחות טוב אלו הנהגים המתפלחים אל מסלולי התחרויות בזכות רכבי 4X4 המערימים על חסימות הצמתים ופשוט עוברים דרך שבילי העפר והשדות אל מסלול התחרות. משטרת התנועה של ישראל עשתה בשנה האחרונה צעדי ענק לטובת רוכבי האופניים בישראל. מעניין יהיה לראות עד כמה, בעתיד, זה ישפיע על סבלנותו של הנהג הישראלי הממוצע. בינתיים יאלץ איגוד האופניים לשלם עשרות אלפי שקלים בכל פעם שהוא ירצה לקיים מרוץ הדורש אבטחה של כמה ניידות, אופנועים ושוטרים. את אותם השוטרים תמצאו מדי שבת בצומת נחשון מקבלים הוראות ממפקח יונתן ברזילי אשר בסיום המרוץ אמר לי: "אני מעדיף אירועים כאלו מאשר את השבתות הרגילות, אני מוכן לעוד מאה ניידות משטרה בכבישים בכל שבת על רוכב אחד שנפגע".

בגזרה התחרותית של המרוץ זכינו להופעות שראוי להכניסן לפנתיאון המרוצים הישראלים לדורותיהם אבל מכיוון שאין כזה, פנתיאון, נסתפק בחריטה עמוקה לזיכרון של כל מי שהיה להן עד. במרוץ העילית יצא יובל דולין להתקפה כשנותרו למעלה מארבעים ק"מ לסיום. דולין זה לא רק רוכב ישראלי.הוריו של יובל פעילים בענף. הבן "סתם" מוציא אגרסיות בדרך האלגנטית של בעיטות בדוושות. היום הוא עשה זאת באופן המרשים ביותר של מרוצי האופניים. בריחה, בתוך עלייה כשנותרו מעט פחות מארבעים ק"מ לסיום,הגדלת הפער (מהדבוקה) לכדי 2 דקות בשיא הפער ורכיבת סולו לניצחון בכורה, כרוכב בוגר, בקטגורית העילית. את קו הסיום חצה דולין בפער של 57 דקות מהמקום השני (עידן שפירא) אך כדי להבין את המאמץ הגדול ביחס לתמורה אפשר גם לספור את 0.1 הקמ"ש אשר הבדיל בין דולין לשפירא. האחרון הקדים את השילוב המוצלח ביותר בין רוכב אופניים לכתב בשוונג, אילן קולטון, שהיה שלישי על קו הסיום. דולין אומנם רשם ניצחון בכורה כבוגר אך כנער הוא ניצח במרוצים, גם מול בוגרים, אך לא במרוץ כה גדול.


מקצה הנשים עילית נאלץ להתערבב במקצים אחרים על בסיס כמעט קבוע. להוציא אליפויות ישראל הנשים תמיד יזנקו עם גברים וזאת מאילוצי ארגון ועוד. הקטגוריה, בה משתלב מקצה הנשים, היא למעשה הדרג השני של ישראל. בין הרוכבים בה אלופי ישראל לשעבר אך גם לא מעט רוכבים שאימצו את הרכיבה התחרותית רק כשהיו בוגרים. אפילו המסלול האגרסיבי של בית גוברין לא מצליח להפריד בין הגברים לנשים הטובות בישראל. אלו אפילו חוצות את קו הסיום לפני חלק גדול ממשתתפי המקצה. הפעם הייתה זו רותם גפינוביץ הצעירה שרק 11 גברים הקדימו אותה במאוץ העלייה אל קו הסיום. רק לפני כשבועיים הייתה גפינוביץ חלק משלישיית שליחות שניצחה במקצה חצי ישראמן סמסונג 2012. ואחרי שהיא חשה את הקור של כביש 12 בואכה נטפים מזג האוויר של בית גוברים היה עבורה אביבי.  ההפתעה של התחרות הייתה עידית שוב שסיימה שנייה והקדימה את דניאלה לוי הסובלת מהתחלת עונה פחות מוצלחת לעומת שנים קודמות אך לזכותה יאמר כי זו העונה הראשונה שלה כחיילת.

הופעה מרשימה רשם גם הנער נוגוס בלתה המגלה התקדמות מרשימה וראויה לתשומת לב והערכה מאז החל להתחרות. בלתה הוריד פטיש על דבוקת הקדטים הקפה שלמה (כ-24 ק"מ) לסיום וברכיבת סולו מרשימה חצה את קו הסיום בפער של 1:05 דקה מהמקום השני.

את מקצה הקדטיות ניצחה נורית אנגלמאיר שהשלימה יום מוצלח לקבוצ הנשים של 500 וואט בה רוכבות גם גפינוביץ (מנצחת הנשים עילית) ולוי (מקום שלישי בעילית).

מקצה הנוער עילית נקרא בישראל "ג'ניורס בנים". לא ברור מדוע חייבים להפוך את קברו של בן אליעזר לסביבון כשאפשר לקורא לזה פשוט נוער או נוער עילית. השם לא משנה את העובדה כי נערי הדבוקה הישראלית מזנקים על בסיס קבוע עם הבוגרים עילית וכמו בנשים הם יזכו להפרדה רק באליפויות ישראל. ראשון הנערים על קו הסיום היה גיא שגיב אשר הקדים את אופק חסון במאוץ צמוד ומעט יותר מדקה אחרי ראשוני הבוגרים. בין הנערות, אשר זוכות להגדרה: "ג'וניורס בנות" המעצימה את הסחרור בקברו של בן אליעזר, הייתה זו עומר שפירא ראשונה על קו הסיום. גם נערות הדבוקה מתערבבות עם הנשים עילית, אשר מתערבבות עם קטגורית המסטרס פרו ובא לציון גואל.

מקצה המסטרס פרו נחשב לדרג השני של ישראל. אלו הם רוכבי אופניים, חלקם מגיל צעיר וחלקם אימצו את האופניים לחיקם אמצע החיים, אשר התחרותיות היא נר לרגליהם המייצרות עוצמת דבוקה שאינה נופלת בהרבה מזו של העילית. אין הרבה הבדלים המשמעותיים, בין מקצה הפרו למקצה העילית. ההבדלים המשמעותיים הם בגיל הרוכבים והטקטיקה הקבוצתית. זו,האחרונה, קיימת ומשפיעה על תוצאות מקצה העילית בישראל, יותר ויותר בכל שנה, אך רק לעיתים מביאה השפעה על זהות המנצחים בפרו. את המקצה ניצח גיל קיבץ ומעט אחריו חצה את קו הסיום מיכאל בהר הסובל מפיצול אישיותו הספורטיבית ולכן רשם בעברו אליפויות ישראל במרוצי אופניים כמו גם בטריאתלון ודואתלון, בעיקר בגילאי הנוער אך לא רק.

המקצים של הרוכבים הוותיקים מגלים תמיד כמה מנצחים מעניינים. הפעם, עבורי, היה זה סטיב שומכר שבמהלך שבוע עבודה סטנדרטי משמש כמנכ"ל כלכליסט. לפני, יותר שנים מאשר בא לי להודות, הייתי מרעיש על התופים מאחוריו. הוא היה אחראי על להטוטי הגיטרה וקולות רקע לזמר של הלהקה בה ניגנו. כמה שניות אחריו חצה אתצקו הסיום עוד חבר ילדות שלי שהיה שותף להרכב בלתי מנוצח בכדורגל וכדורסל כשהיינו כמה שנים רוורס מאותה להקה. עצם המפגש עם חברי ילדות, בתחרות אופניים, אינה מוזרה אבל ההכרה כי עוד מעט נכנס לעשור שאז, בימי המוזיקה, השיער הארוך, המוסד החינוכי והקיבוץ, היה נראה כזקנה של ממש, הוא המוזר.

תחרויות אופניים בישראל אינן דבר המוכר משאר העולם. אבל מחר, יום ראשון 5 בפברואר 2012, נזכה לראות היסטוריה ישראלית בהתהוותה. רן מרגליות יזנק לתחרות אופניים עם הרוכב הטוב בעולם המעוטר בשלושה ניצחונות בטור דה פראנס ועוד שניים של הג'ירו. כשהייתי בדרכי הביתה שוב חשבתי על העובדה כי למרות הכל, רוכב אופניים ישראלי, יכול לגעת בשמים ואם לא בהן אז לפחות להיות שותף להרכב עם מי שנגע בהן. בעוד כמה שנים אולי נכה לראות את דולין או גפינוביץ מעלים את הרף שהציב מרגליות ונדע כי הם יכלו למציאות כה מורכבת ומוזרה שבכל זאת מייצרת הצלחות.

תמונות צד מלמעלה למטה:
יובל דולין חוגג ניצחון
על דוכן המנצחון,מימין לשמאל, דניאלה לוי (מקום 3), רותם גפינוביץ (המנצחת) ועידית שוב (מקום 2).
נוגוס בלתה בדרך לניצחון.
גיל קיבץ חוגג ניצחון במסטרס פרו

דוכני מנצחים ומנצחות
(מרחקי התחרות אינם מדויקים)

עילית גברים – 120 ק"מ:
1. יובל דולין, רוכבי תל אביב, 3:24:00 שעות
2. עידן שפירא, סיסיסי + 57 שניות
3. אילן קולטון, ישראל גו פרו + 59 שניות

עילית נשים – 96 ק"מ:
1. רותם גפינוביץ, 500 וואט, 2:50:40 שעות
2. עידית שוב, סיסיסי + 28 שניות
3. דניאלה לוי, 500 וואט + 43 שניות

ג'וניורס גברים- 120 ק"מ:
1. גיא שגיב, סיסיסי, 3:25:05 שעות
2. אופק חסון, גליל עליות – טיאנטי, זמן זהה
3. יחזקאל אביב, סיסיסי + 4 שניות

ג'וניורס נשים – 96 ק"מ:
1. עומר שפירא, סיסיסי, 3:27:00 שעות
2. נילי בלאק, 500 וואט + 1:33 דקה
3. נווה מי-אל, אקו טים + 1:53 דקה

מאסטרס פרו – 96 ק"מ:
1. גיל קיבץ, פוקוס סייקלינג טים, 2:49:37 שעות
2. מיכאל בהר, ישראל גו פרו + 5 שניות
3. מלי וודימיר, טים אורביאה רסייקלינג + 7 שניות

קדטים – 48 ק"מ:
1. נוגוס בלתה, רוכבי שמשון, 1:28:55 שעה
2. יובל בלן, רוכבי קריות רוזן ומינץ + 1:05 דקה
3. איתמר אינהורן, 500 וואט + 1:56 דקה


קדטיות – 48 ק"מ :
1. נורית אנגלמאיר, 500 וואט, 1:39:48 שעה
2. עדי יהלומי, עמק האושר + 10:50 דקות

בוגרים 20-29, מקצה ספורט – 72 ק"מ:
1. אלון להרר, אקס טים, 2:12:53 שעות
2. יותם פייביש, אקו טים, זמן זהה
3. ירין שריקר, אנסיסי + 5 שניות

בוגרים 30+, 72 ק"מ:
1. רועי הקר, רוכבי אשכולות, 2:12:57 שעות
2. אמיל נתן, פוקוס סייקלינג טים + 2 שניות
3. יהל אבני, רוכבי אשכולות + 6 שניות
בוגרות 30+, מקצה ספורט- 48 ק"מ:
1. קרן פוטש, ישראל גו פרו, 1:36:23 שעה
2. תיה סעדה, 500 וואטה + 3:28 דקות
3. אורלי ירושלמי, ישראל גו פרו + 3:29 דקות

בוגרים 40+, מקצה ספורט – 72 ק"מ:
1. סטיב שומכר, רוכבי אשכולות, 2:12:54 שעות
2. יריב שלכתב, 500 וואט, זמן זהה
3. רן צחור, סיסיסי + 1 שניה

בוגרות 40+, מקצה ספורט- 48 ק"מ:
1. מיכל סולטן, 500 וואט, 1:35:43 שעה
2. ענב תמר, ישראל גו פרו + 8 שניות
3. סיגל גולדין,500 וואט + 4:20 דקות

בוגרים 50+, מקצה ספורט- 48 ק"מ:
1. דונטו גלנטוצ'י, אנסיסי, 2:12:53 שעות
2. אריק ברגר,רוכבי תל אביב + 6 שניות
3. רוני לוי, רוכבי אשכוליות + 9 שניות

בוגרים 60+, מקצה ספורט- 48 ק"מ:
1. דני מור, מסטרס חיפה, 1:36:29 שעה

בוגרים 70+, מקצה ספורט – 48 ק"מ:
1. ברל'ה יוגב, מועדון בשביל אופניים, 2:00:39 שעות

5.2.2012

יאיר בן עמי - מציאות נושכתיאיר בן עמי
עורך ראשי אתר Shvoong בעל הטור מציאות נושכת


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות