היי לכל הקוראים והעוקבים, עבר זמן מאז הטור האחרון שכתבתי כאן בשוונג. וכמה יש לספר… המון!
אז כפי שאולי קראתם, ביום ראשון האחרון זינקתי לתחרות המרחק המלא הראשונה שלי בקריירה (3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה על אופניים ומרתון – 42.2 ק"מ בריצה) באיירונמן קופנהגן. זו תחרות שתמיד רציתי לעשות, אבל אחרי התחרות… אני לא כל כך בטוח שאני רוצה לחזור עליה שוב 😅.
לילה לבן
בואו רגע נחזור להתחלה ולבוקר התחרות. לצערי לא הצלחתי לעצום עין בלילה, או יותר נכון – העיניים כן נעצמו אבל לא נרדמתי. הראש הריץ מחשבות ועוברת שעה ועוד שעה ועוד שעה ואני לא נרדם ואז אני מבין… מחכה לי יום ארוך במשרד.
אביטל אשתי מתעוררת ואני צריך חיזוק מנטלי חשוב אחרי שעולות לי מחשבות שלא לזנק ככה. כבר חוויתי לילות ללא שינה, אבל זה היה עבור תחרויות למרחק ספרינט/אולימפי ולא למסע של איש ברזל. לוקחים החלטה משותפת – מזנקים ומתקדמים כל פעם צעד אחרי צעד – מטרות קטנות שיביאו אותי בסוף לקו סיום.
רועי זוארץ באיירונמן קופנהגן | צילום: Sportograph
קשיי ניווט
השחייה מתחילה, זינוק מצוין שלי, ממקם אותי באמצע הדבוקה המובילה, לאחר 2 ק"מ נוצר פיצול ואני נשאר מעט מאחור, איפשהו בק"מ השלישי אני מאבד חוש כיוון ושוחה למצוף לא נכון. לאחר מכן מבין שפספסתי מצוף ואני חוזר אליו להקיף אותו. אם זה לא מספיק, לא שאני מאשים את השמש או משהו, אבל עקב בחירת משקפת לא נכונה, יצאתי במקום באזור היציאה מהמים – בכניסה (וכמובן שחזרתי להשלים). בקיצור – אחלה ספתח ליום ארוך.
יום ארוך על האוכף
אני מנסה להשאיר את מה שהיה מאחוריי ולהתקדם לעבר הרכיבה. התכנון ברכיבה היה בעיקר להקפיד על התזונה ולהיות "סולידי בהתנהגות". הכוונה היא – אם צריך לעשות "פיקים" קצרים, אז זה אפשרי, אבל לא לחרוג מגבולות הגזרה.
מהפידול הראשון הבנתי שהולך להיות יום ארוך מאוד… אני לא יכול להתלונן על המסלול כי הוא היה מאוד מהיר, אבל פשוט לא הצלחתי לייצר את הוואטים הדרושים במאמץ שרציתי והרכיבה הפכה להיות מסע של 180 ק"מ בו הייתי צריך לכבות מחשבות טורדניות על המשך התחרות.
רועי זוארץ בקופנהאגן | צילום: נעם זוארץ
איפשהו בק"מ ה-160 עולה לי מחשבה שאולי לא כדאי בכלל לצאת לריצה אם זה המצב, הרי אם אין רגליים ברכיבה, איך הם יגיעו פתאום לריצה. אביטל ביקשה ממני ברגע שזה קורה, לחשוב מה היא הייתה אומרת לי. "תתחיל בהקפה ראשונה ותראה איך זורם, לעצור תמיד אפשר ואתה תכעס על עצמך שלא התחלת לפחות".
אני יושב לי בשטח החלפה, מתארגן לריצה, שומע שאגות של הקהל ומחליט לתת לזה צ'אנס אמיתי.
כוחה של אווירה
יוצא לריצה והאמת – הרגליים מרגישות טוב. לא נוח לי בקצב, אבל אני בהחלט יכול להתמודד איתו. עוברים 20 ק"מ ואני רואה שאני על קצב טוב – 4:00 דק לק"מ – רחוק קצת מהקצב מטרה, אבל בהחלט יציב ולא מפורק.
חייב לציין שכמות הקהל והעידוד שהיו שם… וואו!
ממשיך להקפה השלישית, שם חוויתי האטה בק"מ ה-27… אבל מהר מאוד חזרתי לקצב "נוח". בסוף סיימתי את המרתון הראשון שלי על 2:58 שעות, בקצב של 4:12 דקות לק"מ.
רועי זוארץ בקופנהאגן | צילום: נעם זוארץ
מבט קדימה
מסכם את התחרות בתור חוויה, לא אגיד שהיא כיפית אבל היא מלמדת על תעצומות הנפש של הספורטאי ומבוקר שאני מתלבט אם לזנק , אני מסיים את התחרות ב-8:44 שעות.
הראש כבר במחשבות מה צריך לעשות יותר טוב בשביל התחרות הבאה (שמגיעה כבר עוד 5 שבועות), וכמובן שנעשה!
רוצה להגיד תודה ענקית לכל קהל העוקבים והעוקבות, זה לא מובן מאליו לקבל כזה פידבק חיובי מכל כך הרבה אנשים, זה רק נותן לי יותר מוטיבציה להמשיך ולעבוד קשה יותר על מנת להגשים את החלומות שלי.
ראיתי הרבה תגובות חיוביות על החליפה שזינקתי איתה – לכל תחרות בה אני משתתף בעולם אני דואג לזנק עם סממן ישראלי, הפעם התעליתי על עצמי 😅.
רועי זוארץ באיירונמן קופנהגן | צילום: Sportograph
דבר המאמן
משתף איתכם גם את הסיכום של המאמן שלי ענר שרמן: "בתור המאמן של רועי, אני רואה בתחרות הזו טבילת אש ראשונה ומשמעותית. התקופה האחרונה הייתה מאתגרת, וכללה אילוצים שדרשו מאיתנו למצוא פתרונות יצירתיים לאימונים. מתוך כך החלטנו לגשת לתחרות בגישה שמרנית, עם דגש על תרגול תזונה, התמודדות עם השעות הארוכות במסלול, והבנה מה מצפה לנו במרחק הזה".
"בעיניי, רועי התמודד בצורה פיזית ומנטלית מצוינת, גם אם התוצאה עצמה לא משקפת את מלוא היכולות שלו. אני בטוח שברגע שהוא ילמד לשחרר, ליהנות גם מהרגעים הקשים בתוך התחרות, ולהצית את האש תוך כדי, נראה שיפור משמעותי בתוצאות. המספרים בהם עבד היו שמרניים מאוד ויש לו פוטנציאל לשבור אותם כבר בהזדמנות הבאה".
