שלום אורח התחבר

שיחזור סיסמה

חזרה

הרשם

אור עזרתי מהירות האור

מהירות האור – הבנקאי ואני

מאת:אור


מבין כל האנשים שאני רץ בחברתם אין אדם קרוב אלי מהבנקאי, ועד שאהובתי לא תתחיל לרוץ, מצב זה לא ישתנה. הבנקאי ואני מכירים כבר עשרים שנה, מהתקופה בה היינו שני מתבגרים עגלגלים בפרברי עבר הירקון. בזמן האחרון אנחנו מרבים לרוץ ביחד, והשילוב של אדם קרוב אלי כל כך בהרגלי הריצה שלי מסתבר פעם אחר פעם כמורכב משהייתי מצפה.

מזה מספר שנים הריצה היא חלק מחיי, אך עדיין היא בבחינת אוטונומיה בהם. יש חוקיות מסויימת שחלה עלי בעולם הריצה שאינם מתקיימים בשום מקום אחר. אני קם באופן קבוע, גם אם בקושי, לריצה מוקדם בבוקר, ולמרות שאני מתמיד בכך, אין עוד דבר בעולם שאני מסוגל להשכים בשבילו כך. אני מוכן לשאת כאב במהלך ריצה, ולעתים כאבים ניכרים, אם נפלתי במהלך ריצה אקום ואמשיך גם אם יכאב, בשאר הזמן אני היפוכונדר חסר תקנה, שכל כאב קטן מאשפז אותו במיטה אם לא בחדר מיון. אבל לא רק על הגוף מדובר, נדמה שגם באישיותו נבדל האני-הרץ מהיומיומי שלי. האני-הרץ מתלונן פחות מהאחר, דבר שבוודאי ירים גבה אצל המאמן שילון, הוא גם דייקן יותר, דבר שירים גם את הגבה השנייה, ובאופן כללי הוא נתפס אצלי כאחראי, בוגר ואופטימי יותר.

בעוד שעם חברים מתקופת הריצה, האני-הרץ מרגיש בבית, עם הבנקאי הוא עלול לחוש כגלגל חמישי, שכן לאני-היומיומי יש וותק ארוך בהרבה עם הבנקאי. במילים אחרות כשאני יוצא לרוץ עם הבנקאי, ולמעשה כבר משלב התכנון של הריצה, במקום האני-הרץ, דווקא האני-היומיומי הוא זה שמתייצב, וכאן מתחילות הבעיות. האני-היומיומי הוא פסימי מטבעו, הוא מניח מראש שהבנקאי ירוץ מהר מידי בשבילו והוא יוותר מאחור. האני היומיומי גם חשדן בהרבה, הוא תמיד חושב שהמסלול שהבנקאי מציע אינו מיטיבי בעבורו, וכך גם לגבי השעה וכך הלאה. האינטראקציה מעוררת בבנקאי את מטעני העבר שלו, אני יכול להרגיש בטון שלו איך הוא נזכר בכל הטיולים המשותפים שלנו שנמנעתי מלצאת אליהם בתירוצים שונים, ואת אלה שהסכמתי לצאת אליהם תוך שאני מציב תנאים בלתי אפשריים.

מסכת התכנון לריצה משותפת שלנו מתנהלת בערך כך: הבנקאי מציע שנרוץ מחר בערב, ואני אומר שנראה לי שארצה לנוח. למחרת אני מתקשר ושואל מה לגבי הריצה בערב, הבנקאי אומר שהוא עוד צריך לתכנן את היום הוא לא בטוח, ונדבר מאוחר יותר. בחמש הבנקאי מתקשר אומר שהוא רוצה לצאת לרוץ בשש וחצי לריצה של שעה, אני משיב שאני לא יודע לגבי שש וחצי אולי שבע, ומציע להסתפק בארבעים דקות ריצה במקום, וקובעים לדבר בשש. בשש אני מתקשר לבנקאי, הוא אומר שהוא לא יודע אם יש לו כח, אני מתגייס לשכנוע, אנחנו מדברים על המסלול הבנקאי מציע את ההקפה לכיוון דרום, אבל אני חושש מהעלייה, ומציע את ההקפה לכיוון צפון, בינתיים אני בודק את האי מייל ומגלה הודעה שמעצבנת אותי, ולכן מתעצבן, ואומר שבעצם אין לי כח, הבנקאי מודיע שיצא לרוץ לבד, ומנתקים. אחרי שהשיחה מסתיימת אני שקוע בדכדוך, מלמל לעצמי המנטרה "הכל קקי, הכל קקי", כשאני במצוקה ילדים בני ארבע נראים לי מבוגרים. אז הטלפון מצלצל, זה הבנקאי על הקו, אומר שהוא משתגע בבית, אבל לא מצליח לגרור את עצמו לרוץ ואולי בכל זאת נצא ביחד. אני מתקשה להסתגל לשינוי המפתיע ומבקש לחזור אליו עוד חמש דקות. מעודד מעט מכך שהבנקאי בכל זאת חיכה לי, אני ממשיך למלמל "הכל קקי, הכל קקי", אבל בעירנות רבה יותר. עשרים דקות אחר כך אני מרים טלפון לבנקאי ומודיע שהחלטתי להיענות להצעתו לרוץ בכל זאת, הבנקאי אומר שהוא בדיוק רואה סרט מעניין בטלויזיה, והולך לבדוק מתי הסרט מסתיים כדי שנקבע מתי ניפגש, אני מאבד עניין בשל התנופה שאני נדרש להשהות, ומודיע שלא משנה, ואני מוותר. מנתקים. למחרת בבוקר הבנקאי מרים טלפון ואומר שהוא רוצה לרוץ הערב, חמישה עשרה קילומטר, ואני אומר שנראה לי אפשרי ונדבר אחר הצהריים.

הסיום הזה אולי מעורר תהייה, למה אנחנו ממשיכים לרוץ ביחד האם מדובר במעין מעגל אכזרי סאדו-מזוכיסטי, בו כל אחד מזין את המופרעות של השני מהסוג שנקרא בפסיכולוגיה "שיגעון בשניים". האפשרות קיימת, ובכל זאת נדמה לי שראוי להוסיף כי לפני מספר ימים כשסיימנו ביחד ריצה של שניים עשר קילומטר מהירים, והרגשתי בגוף שלי את המאמץ הגדול, הסתכלתי ימינה וראיתי לידי את הבנקאי, הרגשתי המשכיות וביטחון שאין לה תחליף. לא רק לבנקאי זר האני-הרץ, לא אחת הוא זר גם לי. בריצה עם הבנקאי הלחות של קיץ אלפיים ושמונה, היא הלחות של הקיץ של תשעים ואחת, עם הבנקאי הרץ בטייץ מתחבר למתבגר העגלגל שרץ מרמת אביב ועד לגשר הירקון עם חבר רק כדי לאכול וופל בגלי עם גלדיה וקצפת, עם הבנקאי השיחות בדרך הביתה על ההווה והעתיד מאז מתחברות לאלה של היום. החיבורים האלה לא קלים, הם דורשים לא אחת התפייסות והשלמה עם מי שאנחנו וגם עם מי שלא נהיה, אבל הם גם נותנים פרספקטיבה על מה שכן התרחש, ומכאן גם תקווה לעתיד.

תגובות לטור של אור, ניתן להעביר לו ישירות למייל: mailto:speed.of.or@gmail.com , או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר.


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

2020 © ריצה, אופניים, טריאתלון, שחייה | שוונג  כל הזכויות שמורות