התובנות של אריאל אגרון
הכתבה הזאת מוכנה כבר שבועות לא מעטים, אבל חיכתה לתוצאות שלי מטריאתלון אשקלון ומשחה חדרה, ותוצאות של נעה מהמשחה כטסט של שיפור. בשורה התחתונה – שיפור משמעותי. אמנם אנחנו לא מצליחים עדיין לתרגם את מהירות השחייה שלנו בבריכה למים הפתוחים, אבל תחושת השיפור בטכניקה ובסיבולת השחייה למרחק ארוך מורגשים היטב.
לכתבות נוספות בנושא:
פרויקט 30/60: כך החליטו שני טריאתלטים לפרוץ את תקרת הזכוכית שלהם בשחייה
סיכום טריאתלון גליל 100: (כמעט) 100 ק"מ של סבל מתגלגל, ואלמוג אלעזרי אחד
משחה פורט2פורט 2025 – מזווית הראייה של שני "דולפינים"
האימונים המיוחדים שלנו עם זהר גלילי, עם הצילומים התת-מימיים שלו בשביל ניתוח ואז פידבק של סגנון השחייה שלנו הם גיים-צ'אנג'ר בשבילנו כטריאתלטים.
זה התחיל בגלל תסכול גדול של שלושתנו. דמיינו לעצמיכם שאתם ב"פלאטו" של שנה פלוס. אתם שוחים כמה פעמים בשבוע, אלף/אלפיים/שלושת אלפים מטר בכל אימון. שוחים גם בים, לא מוותרים לעצמכם על תרגילי חיזוק לכתפיים, צופים באינסוף סרטוני הדרכה ביוטיוב, כל ריל שני באינסטגרם שלכם הוא טיפ לשחייה טובה יותר. עם זאת, אתם עדיין תקועים. אותו קצב ממוצע שפשוט מסרב להשתפר.
אריאל אגרון וזהר גלילי | צילום: פרטי
למה זה קורה?
כי שחייה היא לא אופניים. בשחייה הטכניקה היא קריטית לשיפור. בהכללה גסה, השיפור ברכיבה קורה מכמה שיותר שעות אוכף. לעומת זאת השיפור בשחייה קורה מכמה שיותר חידודי טכניקה.
לא משנה כמה אימונים עשיתי בבריכת הבית שלי בקאנטרי גורן-גולדשטיין בדרום העיר, ולא משנה כמה סרטונים ראיתי ביוטיוב – לא הייתי מודע למגוון הטעויות שאני ממשיך לעשות מתחת למים.
וכאן מגיעה השיטה הנפלאה של הצילומים מתחת למים שמתבצעים אצל זהר: מאמן מקצועי שמצלם אותך שוחה, מנתח איתך Frame by Frame כל תנועה קטנה שאתה עושה במים. מאיר לך עם זרקור על מה שבכלל לא ידעת קורה עם הידיים שלך, הראש, כפות הידיים, ובמקרה שלי אפילו הזרת של יד שמאל (!). לאחר מכן מנחה אותך איך לבצע את התיקון, מחזיר אותך למים לביצוע תרגילים ספציפיים, ואז צילום נוסף לווידוא התיקון. ככה פשוט.
דוגמא אחת מיני רבות: חשבתי שאני תופס "חבית" בתפיסה של המים, בסוף הסתבר שתפסתי בקושי כוסית בירה.
זהר גלילי מצלם ומתקן | צילום: אריאל אגרון
10 עד 15 שניות פחות ל-100 מטר
התוצאה היא שאחרי סבב נוסף של כמה חודשים של הפרויקט עם זהר, חתכתי בין 10 ל-15 שניות למאה מטר בקצב הממוצע שלי, הקאנדס שלי ירד משמעותית למרות שהקצב עלה, תפיסת המים מתחילה עכשיו הרבה יותר מקדימה, ומסתיימת הרבה יותר אחורה, בנעילת המרפק. בגדול אני תופס ב-30 אחוז יותר מים. אבל יותר מהכל – אני נהנה יותר באימונים. כי אני מודע יותר למים ולא סתם עושה ככה עם הידיים (דמיינו תנועת נפנוף). אני יותר מודע למה שהגוף שלי עושה, יש לי הבנה עמוקה יותר של המנגנון – מה מניע אותי בתוך המים, ואני בתחושה של קפיצת מדרגה כטריאתלט.
שחייה היא לא אופניים, יותר "שעות בריכה" בלבד מבלי עבודה על הסגנון לא מספיקות בשביל שיפור משמעותי.
אמנם צילומים תת-מימיים באימוני שחייה מתבצעים כבר שנים רבות (גיא העורך של שוונג מספר שעוד כשהוא היה שחיין נוער, לפני כ-20 שנה, צילומים לניתוח טכניקה היו חלק מאימוני הבריכה). אבל בעולם הטריאתלון, אפילו היום, היא פחות נפוצה משום מה.
אריאל אגרון בקו הסיום במשחה חדרה | צילום: צלמי שוונג
הייחודיות של שיטת הצילום היא בפידבק. והפידבק מחולק לשני נושאים שזהר ליטש עם השנים עקב ניסיון רב שנים באימון תחרותי:
1) התמקדות בטעות המרכזית שפוגעת במהירות. לדוגמה: הרגליים שלי נפתחות לפיסוק בחתירה. ויזואלית זה נראה רע. אבל ע"פ זהר, למהירות שלי זה מפריע הרבה פחות מרדידות הגריפה שעשיתי בהתחלה. לכן הוא בחר תרגילים לגריפה עמוקה ולא לשיפור ויזואלי של הפיסוק המצחיק שלי.
2) הבנה שתיקון אשר מסוגל לבצע שחיין אולימפי או טופ אירופאי (שחיינים שזהר אימן), לא מסוגל לבצע שחיין מאסטרס או איש ברזל. וזו תובנה חשובה, כי בחירת האימון והתרגילים הטכניים חייבת להתאים ליכולות הפיזיות של הספורטאי כדי לא ליצור תסכול. זה "נכתב בדם" לדברי זהר עם טעויות שהוא עשה בתחילת הדרך ועלו בהרבה זמן מיותר. היום, המיקוד במה שנכון מביא כבר תוצאות אחרות לגמרי.
זהר גליל עם אריאל אגרון ואמיר אלפיה | צילום: פרטי
התובנות של נעה כפרי
הקשר ביני לבין הפרויקט מקרי בהחלט. אפשר לבחור כל רצף מספרים אחר בצורה אקראית שיתאר טוב יותר את רמת השחייה שלי מאשר 30 או 60. אבל הטכניקה עדיין צמאה לשיפור, גם אם זה אומר לשחות לצד שני כרישים שבשבילם 1:30 דקות ל-100 זו לא מילה גסה, גם באיש ברזל.
בחיל האוויר בנו אצלי יכולות תחקור ושיפור יוצאות דופן. כמה חבל שהן לא באות לידי ביטוי בענף השחייה, אחרת הייתם יכולים לקרוא לי קייטי (לדקי). אמרו לי שההריון והלידה לא פוגעים ביכולת השחייה, אבל שיקרו. מלכתחילה לא הייתי גרטשן וולש, אבל אפילו מה שהיה כבר לא נותר, האוויר בריאות נגמר ותנועת הגריפה לעומת זאת לא נגמרת אלא נקטעת באיבה.
זוהר הבין חיש מהר את מצבי הצבי (מלשון צב) והצביע עם הצילום התת מימי הראשון על הטעות המרכזית: יד שמאל מפספסת המון מעלות לפני שמתחילה לגרוף עמוק מדי.
נעה כפרי עם זהר גלילי | צילום: פרטי
כמה זה קשה לתקן, לשמר את התיקון וליישם אותו לאורך זמן גם באימונים הבאים. הניסיון לתקן תזמון קלוקל מרגיש כאילו משהו ממש לא מכוון או כאילו אני הולכת לטבוע. אני מקבלת שיעורי בית לשחות יד רודפת יד, אבל שרק תרדוף, לא תגיע למחוז חפצה ממש.
בשיעור הבא אני לא רק מרגישה שאני שוחה במקום – אני באמת שוחה במקום! הגענו לחנוך בריכת זרמים חדשה שנפתחה ברמת החיל. השחיה לא פשוטה וזורמת, קצת כמו ההבדל בין הליכון לבין ריצה בחוץ, אבל הכל מוקצן כמו שרק בשחייה הכל יכול להיות מוקצן. כל טעות זורקת אותי מחוץ לזרם וגורמת לי לשחות באלכסון בבליל גפיים לא ברור. אחרי הצילום עם הגו-פרו, אני מקבלת דגש על סיום הגריפה – באופן אנכי לתנועה. לא לסיים את הגריפה באמצע לפני שאני נוגעת ברגל, לא להזיז את כף היד שתהיה מקבילה לגוף, אלא לדחוף מים אחורה בחוזקה, מה שאמור לעזור גם לרוטציה. בשיעורי הבית הפעם יש גם טסט 1,000. אעדכן.
בשיעור הראשון הבנתי שיד שמאל שלי כלל לא מתחילה בגריפה.
בשיעור השני למדתי שהיא כלל לא מסיימת את הגריפה.
נשאלת השאלה – אז מה היא עושה כאן בכלל?!
אריאל אגרון ונעה כפרי באימון אצל זהר | צילום: ]רטי
התובנות של אמיר אלפיה
בשחייה, כמו בחיים, אם תנסה לעבוד חזק ומהר לכמה כיוונים במקביל, בעיקר תאבד המון אנרגיה ותתקדם מאד לאט.
אני גורר את עצמי בקושי למקלחת אחרי אימון שחייה חזק, חיוך על הפנים, השרירים כואבים, הדופק עדיין מורגש למרות השחרור הארוך שעשיתי בסיום האימון. אני עייף ושמח שהוצאתי מהגוף עוד אימון חזק.
התחושה מעולה ואפשר להתאמן ככה שנים, אבל האם זה אפשר לי להתקדם מהר יותר מצד אחד של הבריכה לצד השני? איך נאמר…לא ממש.
בספר "גריט" מראה הפסיכולוגית אנג'לה דאקוורת שהדרך להצלחה אינה מבוססת כישרון אלא שילוב של נחישות, להט והתמדה, היא קוראת לזה "גריט". בספרה, דאקוורת מציגה כלים שיכולים לסייע לקוראים להתפתח ברמה האישית, אותם היא מבססת על מחקר מעמיק של אינספור אנשים שהצליחו באופן פנומנלי: ספורטאים, יוצרים, פוליטיקאים ועוד.
נושא משמעותי שמאוד עניין אותי בספר הוא "אימון ממוקד מטרה". תקופת אימון מדויקת ומכוונת יעד מדיד וברור, כזה שמצריך לפרק את היעד לפרמטרים ספציפיים ואישיים אשר שיפורם יביא להשגת היעד.
זהר גלילי ואמיר אלפיה | צילום: אריאל אגרון
אני מאוד אוהב להתאמן ומוצא את עצמי יוצא לאימונים ארוכים ואינטנסיביים, סתם כי בא לי ולא כדי להשיג יעד כזה או אחר. זה בהחלט תורם למוטיבציה שלי אבל לא תמיד מתכנס עם אסטרטגית האימון שתביא אותי הכי מהר ליציאה מהמים בישראמן.
עם השנים ניסיתי המון אופציות: לשחות הרבה, לשחות כל יום, לשחות בעצימות גבוהה, אבל אף פעם לא היה לי מאמן שדאג לדייק לי את סגנון השחייה, זה מה שאני עושה עם זהר. הוא מצליח בעזרת הניסיון רב השנים והאינטואיציה, למפות את הפרמטרים שמגבילים אותי ביכולת לשחות מהר ולדרג אותם בדחיפות לטיפול, כך שלא אבזבז זמן על לנסות לתקן הכל, אלא דברים מהותיים וספציפיים עבורי.
הדבר המרכזי שזהר ראה לנכון לתקן אצלי היה ה"קאצ'", התפיסה… תפיסת המים. מסתבר שעד המפגש עם זהר הגריפה שלי הייתה יותר בסגנון של ליטוף המים ולא תפיסה של מים. זהר הכווין למיקום מדויק של היד, המרפק והאמה לכדי זווית שתדחוף כמה שיותר מים לאחור וכמה שיותר גוף לפנים.
אמיר אלפיה ב-TRI כנרת 2024 | צילום: צלמי שוונג
סיכום – אריאל אגרון
מת על שני השותפים שלי לפרויקט הזה. כיף להצמיח זימים ביחד…
לסיכום, החודש לפני 10 שנים יצאתי למסע אופניים ברחבי הארץ, חיברתי אליה ריקשה שבה היה כל הציוד כדי לחיות בשטח במשך כמה חודשים, ועברתי בכל חלקת אדמה שיש לארץ כנען להציע ממטולה עד אילת וחזרה במשך שלושה חודשים.
פגשתי כל-כך הרבה הרפתקאות ואנשים מגוונים בחודשים ההם שנצרב אצלי המשפט של "לראות עולם בארץ". המשפט הזה חזר להדהד אצלי מאז השיפור בשחייה בעקבות הפרויקט 30/60 שלנו (מטרת העל של הפרויקט להגיע – ל-30 דק' שחייה בחצי ישראמן, ו-60 דק' בישראמן מלא)' כי אני מגלה בשנה האחרונה שוב "עולם חדש בארץ", הפעם לא יותר מאשר בבריכה שלי בקאנטרי.
פרויקט 30/60 עם זהר גלילי –
30 דק' שחייה בחצי ישראמן,
60 דק' שחייה בישראמן מלא.
מוזמנים לעקוב אחרי סדרת הכתבות בשביל טיפים נוספים לשיפור השחייה (לכתבה הראשונה לחצו כאן)
