יש הרבה אתלטים שאחרי שסופגים מכה מורלית כמו פספוס של משחקים אולימפיים – לא מצליחים להתרומם יותר, ואפילו פורשים מהענף. אבל אדוה כהן קורצה מחומר אחר. שנה אחרי שפספסה את הכרטיס לפריז בשלושה מקומות בלבד, אדוה נמצאת בעונה הטובה ביותר בקריירה שלה. שבע שנים עברו מאז ששברה את שיאה במקצוע העיקרי שלה – 3,000 מטר מכשולים – אבל השנה היא שברה את השיא פעמיים, וממש לא בכמה מאיות, אלא ביותר מחמש שניות והעמידה אותו על 9:24.46 דקות.
כתבות נוספות בנושא:
בפעם השנייה תוך 10 ימים: שיא ישראלי לאדווה כהן בריצת 3,000 מכשולים
"אדוה כהן – מלכה אירופית" | אריק קוקס בטור אישי
אליפות העולם בטוקיו: האם יונתן קפיטולניק יכול להתברג בצמרת?
רגע לפני שהיא תעלה על המסלול באצטדיון בגבעת רם באליפות ישראל (ימים רביעי וחמישי, הכניסה חופשית) – בניסיון להבטיח את מקומה באליפות העולם בטוקיו – האתלטית ממכבי ת"א מדברת בראיון מיוחד לשוונג על ההתמודדות שלה עם האכזבות של השנים האחרונות, הספקות שהחלו לקנן בה, ההבנה שהטוב עוד לפניה, וגם הלחץ מביטול האליפות בעקבות המערכה מול איראן.
אדוה, נראה שאת בכושר הכי טוב בקריירה שלך, מה השתנה שזה הגיע עכשיו?
"אני כן בכושר שיא כרגע, אני חושבת שגם בשנים קודמות הייתי בכושר פשוט אף פעם זה לא באמת התחבר. מוח רגליים והכל… אפילו בשנה שעברה רצתי 9:31, אז הייתי שם ממש על הבור מים האחרון. השנה פשוט הייתה לי עונת הכנה כמו שצריך בסתיו.
"אחרי שלפני שנתי עונות הייתי פצועה ועברתי ניתוח בכף רגל, ובעונה שעברה הייתי בארץ והיה ה-7.10. העונה התחלתי את ההכנה כמו שצריך מאפס. הבנתי את זה כשהמאמן שלי אחרי יום כיפור שצמתי נתן לי אימון קל יותר, וכששאלתי אותו למה הוא אמר לי שאנחנו לוקחים את זה לאט, כי הוא לא בלחץ. לא היה לי את זה בשנים האחרונות, וה הורגש לכל אורך העונה".
הכנה כמו שצריך. אדוה כהן באליפות אירופה לאומות | צילום: European Athletics
מה נסגר?
ובכל זאת, שבע שנים לא שברת את השיא שלך במקצוע העיקרית שלך 3,000 מכשולים. אני בטוח שזה לא קל מנטלית, כמה זה נכנס לך גם לראש?
"האמת שזה נכנס הרבה לראש… באיזשהו שלב עבר לי במחשבה 'מה נסגר?', כי אני יודעת שזה לא היה השיא שלי. כשקבעתי את השיא ההוא הייתי צעירה, הייתי תמימה, זו הייתה אליפות אירופה לבוגרים הראשונה שלי, ואני זוכרת שבבוקר של הגמר רומן, שהיה המאמן שלי אז, אמר לי שהוא רוצה שאני פשוט אהנה ואשכח מכל הלחץ. ובאמת נהניתי, אני זוכרת שהלכתי במנהרה ולא הבנתי למה אנשים בלחץ. לאט לאט התחלתי להכיר את זה יותר… והיו גם כל מיני טוקבקים שאמרו שזהו זה היה השיא שלי ואני לא מסוגלת יותר… במובן מסוים זה חודר, התחלתי לחשוב אולי אני באמת לא מסוגלת".
איך מתגברים על זה?
"זה התחיל כבר שנה שעברה, האימונים הלכו טוב והבנתי שזה כאילו מחסום שיש לי – שירדתי פעם אחת 9:30, אבל זה מחסום שבניתי לעצמי. באיזשהו שלב הבנתי שהכל טוב, שאני יכולה לרוץ את זה, אני עושה את זה באימונים. ידעתי שברגע שאני שוברת את המחסום הזה, הכל ייפתח"
וזה לא רק נפתח, אלא נפרץ לחלוטין
"כן, זה התחיל בלוס אנג'לס שרצתי 9:29, רק 9 מאיות מהשיא הישראלי. וברגע שראיתי פחות מ-9:30 ועוד בתחרות הראשונה, שבדרך כלל פחות לוקח זמן להתרגל, ועוד עיקמתי בתחרות הזאת את הרגל באחד מהבורות מים… עם כל זה עדיין ירדתי – בקו הסיום אמרתי 'תודה לאל'. התבאסתי על ה-9 מאיות, אבל בתחרות הבאה בפולין כבר ידעתי שאני אשבור את השיא. באתי בביטחון שאני שוברת את השיא, ואפילו הלכתי על בטוח קצת כדי לשבור אותו וידעתי שיכולתי מעבר".
ואת עוברת שם את קו הסיום ורואה 9:27, תארי לי את ההרגשה
"האמת שממש שמחתי, אני זוכרת גם שאנשים שם שמחו בשבילי, אז היה ממש כיף. ושבוע אחרי זה נסענו להנגאלו, ושם היה עוד יותר מיוחד כי הייתי עם חברה שלי לקבוצה והמאמן שלי גם היה שם. שם היה כבר 9:24 וזה היה ממש מרגש. גם מתחרות לתחרות השתפרתי יותר בטכניקות, זה קורה לי תמיד. משהו שם יותר מתחבר, אני מבינה מה עשיתי לא נכון ומתקנת".
משתפרת מתחרות לתחרות. אדוה כהן. צילום: Justin Britton
גם מאוד שיפרת את המהירות, שברת כל העונה שיאים אישיים גם בריצות בלי מכשולים
"אני חושבת שהשיאים האלה זה דברים שהיו צריכים להגיע, כן עבדנו על מהירות, עשינו אימונים ספציפיים – יש לי בקבוצה רצה של 3:56 מקום חמישי במשחקים האולימפיים, סוזן, שאיתה גם הייתי יותר באימונים בחורף וזה מאוד עזר לי. אני חושב שעוד משהו שעזר לי זה שנכנסתי לאליפות העולם באולם. זה עזר לי לזכור שאני שייכת, אחרי שפספסתי שתי תחרויות גדולות במקום אחד ובשלושה מקומות. זה היה נורא מבאס ואמרתי לעצמי אולי אני כבר לא שייכת לשם. ועכשיו באליפות העולם באולם הצלחתי להיכנס והייתי צריכה את זה".
הזכרת את פריז, עד כמה התאכזבת כשלא השגת את הכרטיס האולימפי?
"מאוד… אבל האמת – אני חושבת שכשלא הגעתי לאליפות העולם בבודפשט ב-2023 זה היה שבר יותר גדול. הייתי שבר כלי… זו הייתה אליפות ראשונה שלא הגעתי אליה אחרי 6 שנים, ושם באמת נשברתי. ב-2024 אולי נשברתי, אבל כבר ידעתי איך לחזור לעצמי הרבה יותר מהר. השבר היה קצר יותר".
לא צפיתי, לא רציתי.
צפית ב-3,000 מכשולים במשחקים האולימפיים?
"לא צפיתי, לא רציתי. ידעתי שאם אני אצפה זה ישבור בי משהו עוד, אז החלטתי שלא כדאי".
היית בת 28 אחרי פריז, יש לא מעט ספורטאיות שבגיל הזה כשלא הולך פעם, פעמיים הן פורשות. ונראה שלך זה לא עבר בראש
"לא. השנה אליפות העולם בטוקיו ואני רציתי חוויה מתקנת גם בטוקיו כי האולימפיאדה בטוקיו הייתה לא טובה עבורי. גם לא היה קהל וחום אימים. אחרי פריז, באחד האימונים פשוט אמרתי למאמן שלי – אין מצב שאני לא נכנסת בשנה הבאה לאליפות העולם. השנה אני בתוך הדירוג בינתיים, צריכה עוד להבטיח אותו אבל יותר עם מרווח נשימה. לא הייתי מוכנה לפרוש, זה לא הזמן שלי, עדיין לא שברתי את השיא להראות לכולם שאני יכול ועדיין לא הראיתי את כל הפוטנציאל שלי. לכן ידעתי לשים הכל בצד ולהמשיך הלאה.
ומבחינת חוויות מתקנות, יש לך גם חוויה אולימפית לתקן?
"ללא ספק – אחרי חוויית הקורונה בטוקיו, שלא חוויתי כמו שצריך, אני רוצה לחוות את החוויה האולימפית כמו שצריך בלוס אנג'לס".
מתאמנת בגובה 2,100 מטר. צילום: Noble Boutin
אני עוד לא בפיק
הגיל באתלטיקה, ובמיוחד במקצוע שלך, עולה בשנים האחרונות
"כן, ללא ספק אני לא חושבת שאני בפיק שלי, יש לי עוד כמה שנים. ברור שאני מקווה להגיע ללוס אנג'לס ואפילו להמשיך להשתפר. יש לי מתחרות שהן מבוגרות ממני והן משתפרות אז אני יודעת שאפשר להגיע לשם".
אדוה היא בשנים האחרונות ספורטאית מקצוענית לכל דבר ועניין. היא מתאמנת בפלגסטאף אריזונה, בקבוצת אנדר ארמור מישן ראן, תחת המאמן סטיבן האס, עם צוות גדול ואיכותי: "יש לנו באמת מעטפת שעוזרת להגיע להישגים", היא מספרת: "יש בקבוצה ספורטאים מהרבה מדינות, מהם 7 הגיעו לפריז והשנה באליפות העולם יהיו כנראה אפילו יותר באליפות העולם. זה כיף כי הקבוצה מאוד מצליחה וזה נותן את הדרייב".
היית רוצה שתהיה קבוצה כזאת בארץ?
"אני אישית מתאמנת בגובה 2,100 מטר מעל פני הים, שזה משהו שאין בארץ חוץ מהחרמון. אבל כן הייתי שמחה אם הייתה קבוצה כזאת בארץ, שיוכלו לאמן את האתלטים להיות הכי מקצוענים שיש, שלא יצטרכו לעבוד בעוד עבודה כדי להישאר באתלטיקה ולהיות עם המימון הראוי".
הדירוג בסכנה
המערכה מול איראן פרצה שלושה ימים לפני המועד המקורי של אליפות ישראל במכשולים, איך הרגשת כשהמערכה פרצה?
"בהתחלה חשבתי שזה משהו קצר שייגמר תוך כמה ימים, אבל זה המשיך והמשיך. אני זוכרת שביום שבת, יום אחרי שהכל התחיל, שלחתי הודעה לאסף לוזון המנהל של האגודה שלי מכבי ת"א אם לדעתו האליפות תקרה – והוא אמר לי שלא נראה לו. אחרי כמה שעות הודיעו על דחייה ללא תאריך חלופי. זה מלחיץ מהבחינה הזאת שאליפות מדינה מקבלת ניקוד אקסטרה בדירוג העולמי, ואם היא לא קורית לכאורה המצב שלי בדירוג בסכנה. חשבתי – יש מצב שאני אפספס את טוקיו על זה? ואחרי זה כשהמלחמה נמשכה פספסתי גם את ליגת היהלום בפריז כי לא היו טיסות… מזל שהצלחנו לצאת עם הנבחרת לאליפות אירופה לאומות, וזה באמת היה ברגע האחרון – גם שם קיבלתי ניקוד לאליפות העולם".
החבר'ה מהקבוצה דאגו לך?
"מאוד. אני חושבת שהתקשורת לא באמת יודעת איך להעביר את זה, מרחוק זה נראה מלחיץ בצורה מוגזמת. שלחו לי כל הזמן הודעות ונלחצו עם כל התמונות של הבניינים ההרוסים"
האתלטיקה הישראלית זה חממה
מה שאולי יצא מזה טוב, היא שאת הולכת להיות באליפות ישראל המרכזית, עם הרבה קהל, משהו כן חיובי
"האמת שלא התחריתי באליפות המרכזית כבר שלוש שנים, כי תמיד אליפות ישראל במכשולים הייתה קודם, ובתקופה הזאת הייתי מתחרה באירופה. אז זה מרגש – אליפות ישראל במכשולים לא הייתי באליפות המרכזית מאז 2020, זה נורא מרגש להתחרות ככה. האתלטיקה הישראלית זה חממה, וזה מאוד כיף. וגם – זה בירושלים באצטדיון הבית שלי בו גדלתי, אז להתחרות שם זה מאוד מרגש ואני באמת מחכה לרוץ שם. שלחתי לכל החברים שיבואו. אחרי זה יש גם את הגרנד סלאם שם אני מתחרה ב-2,000 מכשולים, אז יצא פעמיים כי טוב.
אלו שתי תחרויות שאת יכולה להבטיח סופית את המקום בטוקיו
כן, ללא ספק, וגם בגלל שאין לנו הרבה מתחרים מסדרים לנו את האורות לצד המסלול לפי מה שאני צריכה, שנוכל לדעת את הקצבים וזה יכול לעזור. אני צריכה שיבוא קהל לעודד, זה ממש מוסיף ועוזר לי לדחוף את עצמי קדימה, לתוצאה הכי טובה שיש שאוכל להבטיח את ההשתתפות שלי.
הצבת כבר מטרות לטוקיו?
"כמובן הרצון הוא להעפיל לגמר, זה לא יהיה קל, הרמה במכשולים מאוד גבוהה וזה גם לא ריצות טקטיות שם בדרך כלל. אני אתן את הכל".
