עולם האופניים מתאבל על מותו הפתאומי של רוכב העבר לודו דירקסנס, אחד הרוכבים הססגוניים והאהובים של תחילת שנות ה-2000. דירקסנס, בן 60 במותו, השתתף ביום חמישי האחרון במרוץ התרמה למען המאבק בסרטן – אירוע מסורתי שבו לקח חלק מדי שנה. הוא התמוטט סמוך לשעה שלוש אחר הצהריים בעיר דנדרמונדה בבלגיה. כוחות ההצלה שהוזעקו למקום הגיעו במהירות, אך לא הצליחו להציל את חייו.
לכתבות נוספות בנושא:
חגיגה בוורוד: סימון ייטס מנצח את הג'ירו, אולב קוי חותם בניצחון ברומא
"מרוץ שידברו עליו עוד עשורים קדימה": האזינו לפודקאסט של שוונג לסיכום הג'ירו
דרק ג'י מסכם ג'ירו היסטורי: "מרוצה מהמקום ה-4, השלושה לפניי היו טובים ממני הפעם"
מארגני הרכיבה, "Stand Up to Cancer", פרסמו הודעת אבל: "לודו היה אחד הקפטנים האהובים עלינו, חלק מהמשפחה שלנו. מאז המהדורה הראשונה של האירוע הוא היה דמות מוערכת, חמה, שמובילה את הפלוטון באהבה ובחיוך. היום הזה, שהיה אמור להיות יום של חיבור ותקווה, הפך לרגע של כאב עמוק. מחשבותינו עם משפחתו".
לודו דירקסנס ובנו יוריס אחרי אחד מאירועי הרכיבה | צילום: ccbysa/GFDL, Wikimedia
דירקסנס היה מהדמויות המיוחדות של הפלטון: הוא הגיע אל הרמות הגבוהות בגיל מאוחר יחסית, רק בגיל 29, אחרי שעבד כצבע במפעל משאיות. ההתקדמות הייתה מהירה ומהר מאוד הוא עבר מקבוצות חצי-מקצועניות לחתימה בקבוצת למפרה האיטלקית. הרגע הגדול בקריירה שלו הגיע בטור דה פראנס 1999, שם ניצח את הקטע ה-11 בסולו מופלא.
אבל לרגע ההוא התלווה גם צל. לאחר הניצחון חשף כי השתמש בסטרואיד כדי לטפל בפציעת ברך – תרופה שהייתה אסורה באותה תקופה. אף שמעולם לא נכשל בבדיקת סמים, קבוצתו הסירה אותו מהמרוץ, והוא הושעה לחצי שנה. למרות זאת, לאורך הקריירה ולאחריה הוא נותר דמות אהובה ומוערכת. "לודו תמיד היה עם חיוך, תמיד עם רצון לתקוף, גם אם לא יצא מזה כלום", נזכר חברו לשעבר קורט ואן דה ואוור. "הוא פשוט אהב לרכוב. לא עניין אותו אם ינצח או לא".
האגדה הבלגית יוהאן מוסאו, חברו לפלטון, סיפר שהוא "המום לגמרי. זה מוקדם מדי. לודו תמיד צחק, תמיד הקרין טוב לב. הוא לא היה מסוגל להזיק אפילו לזבוב". גם וילפריד פיטרס, שותף ותיק לאימונים, נשמע מרוסק: "לא עבדנו יחד באותה קבוצה, אבל בילינו יחד את כל הנעורים. כשהוא עבר מהחובבים, אנשים צחקו עליו – אבל זה לא נמשך הרבה. בסוף אף אחד כבר לא צחק". בזיכרונם של רוכבים רבים נותרו הלילות שלפני המרוצים, כשהוא מכריז בישיבות: "מחר אני תוקף". אז כולם היו מבינים שהיום הבא עומד להיות מטורף.
לודו דירקסנס פרש מהרכיבה התחרותית בשנת 2005 בגיל 41, אך המשיך לפעול בתחום – פתח חנות אופניים, הקים מותג מקומי ואחר כך עסק בשיווק. לאורך כל הדרך היה מאלו שתורמים ומתגייסים למען הקהילה, עוד סיבה בגינה היה אהוב כל כך, ועוד סיבה לאבל הגדול בלכתו
