בכל שנה, כבר 11 שנים ברציפות, מתכנסת משפחת גושן ועולה לעיר הבירה לילה לפני הזינוק למרתון Winner ירושלים. ההורים, האחים והאחות, בני הזוג והילדים יושבים יחד לארוחה משותפת, מדברים, מתכוננים לריצה שתהיה בבוקר שאחרי ובעיקר מעלים זיכרונות ממתן ז"ל.
לכתבות נוספות בנושא:
סופית: בוטל המקצה המלא במרתון ירושלים. יתר המקצים יתקיימו למרות המגבלות.
קריפה ניצח במרתון פריז, אדולה טס ברוטרדם: סיכום יום עמוס של מרתונים.
חוזרים למרוצים: מרוץ הלילה Winner קריית גת יוצא לדרך ב-28.5.
מתן גושן נפטר בגיל 26 ממום לב נדיר ומורכב. זמן קצר לפני מותו ביקש מאחותו, מיה, לבוא ולרוץ במרתון ירושלים, בעיר שבה התגורר ולמד, אלא שהוא נפטר לפני שהספיקה להגשים את המשאלה. מאז מותו יזמה מיה, יחד עם בני משפחה וחברים, ריצת זיכרון שנתית שהפכה למסורת מרגשת.
"התחלנו את מיזם הזיכרון כמשפחה לפני 11 שנים", אומרת גושן (44). "ומהר מאוד הבנו שאנחנו רוצים לעשות מזה משהו גדול יותר. צרפנו חברים של המשפחה ויחד הגענו למספר של 26 רצים – בדומה לגיל שבו מתן נפטר. היום אנחנו כבר לא מתעקשים על המספר 26 וחזרנו לפורמט המקורי של בני המשפחה בלבד וחברים שרוצים להמשיך לרוץ איתנו".
משפחת גושן במרתון ירושלים | צילום: באדיבות המשפחה
וכשרצים כמשפחה מה עולה במהלך הריצה?
"כולנו רצים במהלך המרוץ עם חולצות של מתן, כשהשנה המסר שיודפס עליהן יהיה 'ובחרת בחיים', ובסיום כמובן מצטלמים. בגלל שיש תמונה של מתן בקדמת החולצה ומאחור כתוב שרצים לזכרו, אז תוך כדי הריצה אנשים שואלים עליו ומדברים איתנו. גם כאלה שלא מכירים אותו. זה משהו שמעסיק אנשים במהלך המרוץ. אני ושני האחים שלי נרוץ יחד את מרחק חצי המרתון ושאר בני המשפחה יתחלקו בין המקצים השונים. זה אירוע משפחתי שגם סבתא שלי מגיעה אליו למקצה המשפחות. היו מקרים שרצתי גם את המרחק המלא".
על מה מדברים כשרצים יחד 21.1 ק"מ?
"אנחנו יחד בזינוק ובסיום. כל הזמן רצים בדבוקה וזה משהו מאוד סמלי. במהלך הריצה אתה חווה את כל קשת הרגשות: לפעמים עצב, כאב, בכי, שמחה והתרגשות מהאווירה של המרוץ. לפעמים שואלים אותי על מתן במהלך הריצה ואני יכולה לענות ולהתחיל לבכות. המוות של מתן הוא אירוע רגשי מאוד עמוק. פצע פתוח ומדמם שכל הזמן חוזר לצד סמליות רבה. אנחנו מעלים דופק והלבבות שלנו פועמים במקום שבו הלב שלו הפסיק לעבוד".
מתן גושן נולד עם מום לבבי נדיר שמופיע אחת ל-3,000 מקרים ומאגד למעשה ארבעה מומים שונים, או "ארבעה במחיר אחד", כפי שמיה מתארת. כתוצאה מהמום, לבו של מתן נדרש לעבוד קשה הרבה יותר מלב בריא, ומגיל צעיר הוא נכנס ויצא מניתוחים מורכבים.
מתן גושן ז"ל בירושלים | צילום: באדיבות המשפחה
"הוא היה במעקב תקופה ארוכה", נזכרת מיה. "ובשלב מסוים הטיפולים הלכו ופחתו כי לא היה בהם צורך. הוא היה בסדר, התנדב לצבא, ניהל חיים רגילים. עשה מכינה והיה עתיד להתחיל לימודי אנימציה בירושלים. הוא שכר דירה וחי חיים מלאים. בסופו של דבר הוא הרגיש לא טוב יום אחד, אמר לאמא שלנו שהוא הולך לישון ונפטר בשנתו".
ואיך אתם גיליתם בסופו של דבר שהוא נפטר?
"הוא קבע עם חבר שלו בבוקר שאחרי השיחה עם אמא שלנו. זה היה יום שישי. החבר הגיע אליו הביתה אחרי שמתן לא ענה לו לטלפון. מתן היה מאוד אחראי ונהג להודיע במידה ולא הגיע למקום מסוים. החבר דפק בדלת, הבין שמשהו לא תקין כשמתן לא ענה, ונכנס לדירה עם המפתח שהיה ברשותו. שם הוא גילה אותו במיטה ללא רוח חיים. אבא שלי הוא הראשון שקיבל ממנו את השיחה על המוות של מתן".
איפה את היית?
"הייתי בבית, בקיבוץ הזורע. ההורים שלי הם תושבי חיפה. הכל היה לא ברור ואבא שלי רק אמר שמשהו קרה למתן, ושהוא מביא את אמא שלי אלינו. כשהיה ברור מה קרה הוא התקשר והודיע לנו".
הספורט היה נוכח כל העת במשפחתו של מתן וחיבר את כל האחים האחד לשני. אחיו הבכור מדריך ריצה, האח הצעיר מאמן כושר ומיה בעצמה רצה למרחקים ארוכים עם ותק וק"מ רבים ברגליים. מתן עצמו הקפיד מאוד גם כן על בריאותו לאור מצבו הרפואי.
החולצה לזכרו של מתן גושן ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה
"בזמן שמתן נפטר הייתי בהכנות למרתון הראשון שלי בניו יורק", נזכרת גושן. "התחלתי לרוץ כמה שנים לפני כן, עליתי בהגרלה. הזמנתי כרטיס טיסה והייתי בתוך תוכנית אימונים. הכל הסתדר. חודשים לפני שנפטר הייתי אמורה לבחור מרוץ של חצי מרתון כחלק מההכנה והתלבטתי עם האחים שלי מה לעשות. מתן מאוד רוצה שאבוא לירושלים והציע שאשן בדירה שלו. אני לא רציתי את כל ההתארגנות של הנסיעה ולא התחשק לי לרוץ בעליות של ירושלים, אז אמרתי לו שאגיע בהזדמנות אחרת. בחרתי לרוץ במרתון תל אביב ושלושה חודשים אחר כך הוא נפטר, ולי היתה תחושת החמצה נוראית שלא ביליתי איתו זמן איכות משמעותי".
ולכן בחרתם לרוץ בירושלים?
"שנה אחרי שנפטר אמרתי לעצמי שאני חייבת לרוץ בירושלים כי מתן רצה. אז הגעתי לרוץ במסגרת שנת האבל. אחר כך באתי לאחים שלי ורציתי שנרוץ יחד מתוך מחשבה שזה המקום שבו הלב שלו הפסיק לפעול, ואנחנו חייבים להחיות את הזיכרון שלו דרך הריצה. מדובר בסגירת מעגל שלי שהפכה לאירוע משמעותי של כל האחים. הריצה היא אחד מהכלים המשמעותיים שעזרו לי, וממשיכים לעזור לי, להתמודד עם האובדן".
