איגוד האתלטיקה העולמי מוכיח שהוא מיישם היטב את המדיניות הנוקשה בעניין אזרוח אתלטים, כפי שהציב סר סבסטיאן קו עם כניסתו לתפקיד. טורקיה, כנראה בהוראת ארדואן, החלה כבר לפני יותר מעשור באזרוח מסיבי של אתלטים ממדינות עניות בעולם. אלא שכעת, נראה שהאיגוד שם לזה סוף. 11 אתלטים שהגישו בקשה להתאזרח בטורקיה סורבו וייאלצו לחשב מסלול מחדש.
לכתבות נוספות בנושא:
חצי מרתון ירושלים הוזנק למרות הכל, איימרו עלמיה ומינטמאר ביקאיה ניצחו.
מעבר לגוט: המספרים המטורפים מאחורי ריצת ה-200 מ' ההיסטורית.
אצטדיון אתלטיקה חדש, מציאות מורכבת: מבחן ראשון לווינגייט המשופץ.
ההחלטה של האיגוד העולמי היא ללא ספק מבורכת. כעת צריך לראות שיהיה לה המשך גם מול מדינות נוספות כמו קטאר ובחריין. כאלו שאזרחו בעבר לא מעט רצים מזרח אפריקאים.
כמה מבין 11 האתלטים הם מהמובילים בעולם במקצועם:
- ג'יידון היברט (ג'מייקה, 21) – 17.87 מטר בקפיצה משולשת בשנת 2023. עד היום הוא שיא עולם U20. נפצע במוקדמות אליפות העולם בבודפשט ומאז לא התקרב לשיאו.
- ויין פינוק (ג'מייקה, 25) – 8.54 בקפיצה לרוחק בשנת 2023. זכה במדליות כסף באליפות העולם בבודפשט ובמשחקים האולימפיים בפריז.
וויין פינוק | צילום: filip bossuyt, Wikimedia
- רוז'ה סטונה (ג'מייקה, 27) – 70.66 השנה בדיסקוס ברמונה. זכור בעיקר כמי שקבע בזריקה האחרונה במשחקים האולימפיים בפריז שיא אולימפי של 70 מ' ולקח את הזהב מהפייבוריט הצעיר מיקולש אלקנה.
- ראג'ינדרה קמפבל (ג'מייקה, 30) – 22.31 בכדור ברזל בשנת 2024, שיאן ג'מייקה. מדליית ארד במשחקים האולימפיים בפריז.
- בריג'יד קוסגיי (קניה, 32) – 2:14:04 שעות במרתון ב 2019, אז שיא עולם! כסף במרתון במשחקים האולימפיים בטוקיו 2021 . ניצחה 5 מרתוני מאג'ורס.
- רונאלד קוומוי (קניה, 30) – 3:28.81 דקות ב-1,500 מ' ב-2014. עד לאחרונה שיא עולמי U20. מדליית כסף בפריז 2024.
שינויי אזרוח מקצה לקצה
סבסטיאן קו נכנס לתפקידו כנשיא איגוד האתלטיקה העולמי (אז עוד ה-IAAF) ב-2015, בתקופה שבה נושא האזרוח הפך לשוק של ממש. כולל "מכירות" של אתלטים ממדינות אפריקה למדינות המפרץ ולטורקיה.
בפברואר 2017 הוא הוביל צעד דרמטי של הקפאה מוחלטת של כל בקשות המעבר. לאחר מכן הנהיג מערכת חוקים חדשה ונוקשה שנכנסה לתוקף ב-2018. המטרה הייתה להפסיק את התופעה שקו כינה "סחר בבני אדם" באתלטיקה.
סבסטיאן קו | צילום: World Economic Forum, Wikimedia
השינויים המרכזיים שהנהיג קו:
- תקופת המתנה של שלוש שנים – בעבר, אתלטים יכלו לעבור לייצג מדינה חדשה כמעט באופן מיידי אם המדינה המקורית הסכימה לכך. קו קבע תקופת המתנה מינימלית של שלוש שנים מהרגע שבו האתלט ייצג לאחרונה את מדינת המקור שלו בתחרות רשמית ועד שיוכל לייצג את המדינה החדשה. זהו מחסום משמעותי בקריירה קצרה של ספורטאי.
- הקמת פאנל בחינה – התהליך הפך מפורמלי ובירוקרטי לתהליך מהותי. הוקם פאנל עצמאי שתפקידו לבחון כל בקשה לגופו של עניין. הפאנל בודק האם המעבר הוא "אמיתי" או רק לצורכי נוחות כלכלית/ספורטיבית.
- הוכחת "זיקה אמתית" – זהו אולי השינוי החשוב ביותר. אתלטים כבר לא יכולים פשוט לקבל דרכון ולהתחיל לרוץ. הם חייבים להוכיח זיקה למדינה החדשה, כגון מגורים פיזיים במדינה לתקופה ממושכת, קשר משפחתי או תרבותי (למשל חנה מיננקו ולונה צ'מטאי סלפטר אצלנו). זכות אזרחית מלאה שאינה מותנית רק בהישגים ספורטיביים.
- הגבלת גיל – נקבע כי אתלטים לא יוכלו להגיש בקשה למעבר ייצוג לפני גיל 20. המטרה הייתה למנוע "צייד" של כישרונות צעירים (בני נוער) ממדינות מתפתחות לפני שהם בכלל מבינים את המשמעות של ויתור על הלאום שלהם.
- מעבר אחד בלבד בקריירה – כדי למנוע תופעות של "שכירי חרב" שעוברים ממדינה למדינה בהתאם להצעה הכספית הטובה ביותר, החוקים החדשים קובעים כי אתלט יכול לעבור ייצוג פעם אחת בלבד במהלך הקריירה שלו (למעט מקרים חריגים מאוד כמו פירוק מדינות).
- איסור על מעבר בגין "נוחות כלכלית" – האיגוד העולמי הבהיר כי הסכמים כספיים בין פדרציות או חוזי עתק אישיים אינם מהווים עילה לגיטימית למעבר. האיגוד העולמי שומר לעצמו את הזכות לפסול מעברים אם הוא סבור שהם פוגעים ב"טוהר המידות" של הענף.
השינויים הללו אכן צמצמו דרמטית את כמות המעברים. בעוד שבעבר ראינו ריצות גמר שבהן חצי מהרצים היו קנייתי לשעבר במדי בחריין או קטאר, היום התהליך הרבה יותר מורכב, איטי ושקוף.
