לא כולם מתעוררים בבוקר עם תשוקה לרוץ, לדווש, לשחות או להזיע בחדר הכושר. אבל לפי מחקר עדכני שנערך באוניברסיטת פלורידה אינטרנשיונל, הנטייה ליהנות מאימון גופני – אינה גזירת גורל. עם אימון נכון, אפשר ממש "לכוון את המוח" לחוות את הספורט כהנאה.
לכתבות נוספות בנושא:
מה עדיף – יחף או עם נעליים? כך משפיעה ריצה יחפה על הביצועים והפציעות
מחקר חדש: שחייה במים פתוחים משפרת את בריאות הנפש יותר משחייה בבריכה
כשאין דלק באימונים – גם הטסטוסטרון צונח: מהי זמינות אנרגטית נמוכה ולמה היא מסוכנת
מה גורם לאנשים מסוימים ליהנות ממאמץ גופני – ולאחרים לדחות אותו?
המחקר שפורסם אשתקד בכתב העת Psychophysiology, בחן את הפעילות החשמלית במוחם של 39 משתתפים בריאים (22 בעלי "סבילות גבוהה למאמץ", 17 בעלי "סבילות נמוכה") בזמן מבחן מאמץ מדורג על אופני כושר. החוקרים מדדו את קישוריות גלי המוח באזורים פרונטליים, מרכזיים ופריאטליים, כדי להבין כיצד משתנה תפקוד המוח בין פרופילי סבילות שונים. התוצאות היו חד משמעיות:
- בעלי סבילות גבוהה דיווחו על תת-עוררות בתחילת המאמץ אך הנאה גבוהה יותר לאחר סיום האימון לעומת בעלי סבילות נמוכה.
- נצפתה אצלם קישוריות מוחית מוגברת בגלי תטא וביטא, בעיקר בין האונות הקדמיות לאחוריות – דפוס שמעיד על ויסות רגשי יעיל ויכולת גבוהה יותר לעיבוד חיובי של מאמץ.
- לעומת זאת, משתתפים עם סבילות נמוכה חוו יותר "דריכות שלילית" לפני האימון – מצב שבו הגוף מגיב למאמץ כאל איום, עוד לפני שהתחיל.
- במילים אחרות – בהשוואה בין הקבוצות, נראה כי בעלי סבילות גבוהה מפעילים מערכות עצביות התומכות בוויסות רגשי והפחתת ההתנגדות הפיזית-נפשית לאימון, בעוד בעלי סבילות נמוכה חווים התנגדות מוקדמת ("dread")
לא כולם נהנים מיד | צילום: Shutterstock
החוקרים סבורים שהמוח מפתח עם הזמן אסטרטגיות עצביות שונות להתמודדות עם מאמץ – שחלקן מקלות על השליטה הרגשית, והופכות את התנועה לפחות מאיימת ויותר מתגמלת.
3 דרכים פשוטות לגרום למוח לחוות פעילות גופנית כהנאה
1. חיבור רגשי חיובי – גם באמצעים חיצוניים
ד"ר מרצ'לו ביגליאסי, החוקר הראשי במחקר, מציע לייצר "מניפולציות חיוביות" שמקשרות את האימון לתחושת סיפוק מיידית – גם אם לא מדובר בתחושת הנאה טבעית:
- שמיעת מוזיקה אהובה או פודקאסט במהלך האימון
- אימון עם חברים או בקבוצה
- תרגול של שיח פנימי חיובי ("אני מסוגל", "זה לטובתי")
- שימוש במציאות מדומה או עזרים טכנולוגיים שנותנים תחושת "משחק"
המטרה היא לחזק את הזיכרון הרגשי החיובי מהאימון, כך שהקישור הזה ייווצר במוח ויתחיל לפעול גם בלי אותם עזרים חיצוניים. אגב, טיפ שיכול לסייע עוד בטרם מתחילים באימון – כדי לזהות פעילות שתואמת את הנטייה האישית שלך, שאלו את עצמכם: "איזו תנועה אהבתי כילד?" – לעיתים התשובה תוביל אתכם חזרה לשחייה, ריקוד או משחקי כדור.
2. מידה מדויקת של אתגר – לא יותר מדי, לא פחות מדי
המחקר מראה שאנשים שמתאמנים בעומס שאינו מותאם להם – נוטים לנטוש את הפעילות. ההמלצה: בחרו רמת קושי שמאתגרת אתכם מעט, אבל עדיין שומרת על תחושת מסוגלות. לדוגמה:
- ריצה בקצב נוח במקום מאמץ מירבי
- אימון התנגדות עם הפסקות ארוכות בין סטים – אם זה מה שעוזר לכם להתמיד
- מעקב אחר ההתקדמות באמצעות מד דופק או אפליקציה, כדי לראות תוצאות ולהגביר תחושת שליטה
קצב דיבור לעתים יותר יתאים | צילום: Shutterstock
3. הזכר למוח למה אתה עושה את זה
המוח נוטה להעדיף חיסכון באנרגיה ולהירתע ממאמץ – אלא אם כן הוא מזהה משמעות. לכן, חשוב לקשור את הפעילות שלך לערכים או מטרות גדולות יותר:
- שמירה על בריאות הלב
- שיפור מצב הרוח והתפקוד הקוגניטיבי
- הימנעות מעייפות או תסכול שנובעים מחוסר תנועה
אם תזכירו לעצמכם באופן יומיומי מהו הערך של האימון שאתם עושים, גם זה יוכל לתפקד כסוג של "אות עצבי חיובי", שמחזק את החיבור בין תנועה לרווח רגשי.
סיכום: גם מי שלא נולד ספורטאי – יכול להפוך לאחד
המחקר מציע זווית אופטימית במיוחד: ההנאה מהאימון אינה רק תכונה מולדת, אלא הרגל עצבי שניתן לאמן ולחזק.
באמצעות יצירת חוויות טובות עם תנועה, התאמת רמת האתגר, וקישור לפוטנציאל בריאותי חיובי – אפשר לשנות את האופן שבו המוח מפרש פעילות גופנית, ולבסס חיבור רגשי בריא ומתמשך לספורט.
