חודש ספטמבר הגיע. הרחובות התרוקנו להם מהתלמידים, מזג האוויר ירד במעלה-שתיים-שלוש בבת אחת, ומבחינתי זה אומר דבר נוסף – עונת המשחים של שוונג חוזרת!
בתור שחיין תחרותי (ובינוני למדי) לשעבר, התחרויות של שוונג מרפאות לי את כל הטראומות. קודם כל, עצם זה שקמתם לפנות בוקר והגעתם לשחות מרחק ארבע ספרתי של מטרים – כל הכבוד, כל השאר זה בונוס.
לפרטים נוספים ולהרשמה למשחים השונים:
משחה כף כרמל
משחה חדרה
משחה פורט2פורט
בתור שחיין תחרותי בבריכה, הייתי צריך לעמוד בזמן מינימום – ואם לא הייתי עומד בו, האגודה הייתה צריכה לשלם קנס. לא בליגת המשחים – גם אם שחיתם קצת יותר לאט מהצפוי, הכול בסדר! כל הכבוד! תקבלו מים, בננה, קרטיב וחולצת דריי-פיט!
דניאל מרגולין על הפודיום | צילום: צלמי שוונג
דבר שני, כמו שהבנתם, הייתי שחיין בינוני, כשהישג השיא שלי היה גמר בגביע חיפה הבינלאומי ב-2009 עקב מחיקות מסיביות של שחיינים מהירים ממני, ומקום 14 ב-50 מ' חופשי באליפות החורף באותה שנה לגילאי 18-17 באשדות יעקוב. בעקבות ההישג, תרמתי נקודה אחת לניקוד הקבוצתי של האגודה, ותאמינו לי שזה עדיין לא קיזז את כל הקנסות שצברתי להם.
אבל כאן, בממלכת המים הפתוחים, סוף-סוף אני מגיע להישגים. מקום שני בגביע הים האדום הבינלאומי (לחלק מהמשתתפים יש דרכון זר) ומקום אחד בפודיום מתחת לשגיא כהן באופן עקבי בקטגוריית הגיל – ככה זה שרוב השחיינים בגיל שלך איבדו חשק לשחות בעקבות טראומות העבר (אל תדאגו, הם יחזרו תוך כמה שנים עם חיוך וכרס).
ודבר אחרון, הים. החלפנו בריכות מפוצצות בכלור, שתן ושיערות של מינויים במי-מלח, שמש וחיים. החוף בחדרה לוקח את בריכת גבעת חיים בכל יום נתון (וסליחה גרשון שפע), וגם הפורט2פורט, על כל ה"רוננים" ו"האוסנתיות" שבו (למי שלא הבין את הפאנץ' – הרפרנס כאן), עדיפים על הבריכה הלימודית ברמת-אביב.
דניאל מרגולין במשחה | צילום: צלמי שוונג
מה יש לנו בתפריט?
קודם כל – מתחילים בשבוע הבא ב- 12.9 עם משחה כף כרמל. יש כאלה בברנז'ה שמכנים אותו "משחק הידידות של שוונג". בלי מדליות לקטגוריית גיל, אבל איזה חוף ואיזה מים. פתיחת עונה והכנה מצוינת לקראת המשחים התחרותיים בליגה. עוד נדבר על המשחה הזה בבוא העת. לאחר מכן, נכנסים לקצב כשב-26 בספטמבר משחה חדרה, אחריו ב-10 באוקטובר משחה פורט2פורט, ב-14 בנובמבר משחה עמק חפר ולקינוח רגע לפני שהמים קרים מדי – משחה תנינים).
אז איך אני מתכונן לכל הטוב הזה?
קחו הכול בערבון מוגבל. מה שעובד לאחד לא יעבוד לאחר, אבל עדיין יש קווים די בסיסיים שהם משותפים לכולם.
• הגדלת נפח האימון: בתור מינוי בבריכת גורדון, מאוד בקלות אני יכול להיגרר לסתלבט וצחוקים ואימונים של מספר תלת ספרתי של מטרים, וזה גם עדיף מכלום. בסוף צריך לזכור שאלה תחרויות לכיף, ואם יש בסיס ספורטיבי סביר, אפשר לסיים גם את המרחקים הארוכים בתחרויות השונות (סביב ה-4.5 ק"מ). הכול שאלה של כמה מהר אנחנו מעוניינים לסיים אותם. ככל שנשחה יותר, הגוף ברמה הפיזית יתרגל לשחות ברצף מרחקים גדולים יותר, ולאט לאט גם בקצבים מהירים יותר. המעבר מאימון של 1,500 מטר לאימון של 3,000 מטר הוא קפיצה משמעותית. ברמה המנטלית, אי אפשר להתעלם מהמונוטוניות של המשחים האלה, אז גם המוח צריך להתרגל לזה.
משחה כף כרמל | צילום: צלמי שוונג
• הגדלת תדירות האימונים: מה שרלוונטי להגדלת נפח האימון, רלוונטי גם לסעיף זה. עדיף לשחות 3 פעמים בשבוע אימון של 2 ק"מ כל אחד, מאשר פעם אחת אימון "הירואי" של 6 ק"מ ואז להתלונן על שרירים תפוסים במשך שבוע. עקביות היא שם המשחק. היא בונה את הסיבולת ואת "הזיכרון השרירי" בצורה יעילה הרבה יותר. תתאמנו יותר – תשחו מהר יותר.
• אורח חיים: כמו שציינו – אנחנו באים לכיף. הכול רק שאלה של כמה מהר תרצו לסיים את המשחה. ככל שאורח החיים שלכם קרוב יותר לזה של ספורטאים מקצועניים, ככה זה ייטיב איתכם. להגדיל שעות שינה, להפחית צריכת אלכוהול ולאכול פחות פחמימות ריקות יכול רק לעזור, אבל הכול ברמת הסביר. מתן רודיטי יש רק אחד, ורובנו רוצים גם ליהנות מהחיים.
• ומה עם קצת טכניקה? נפח זה יפה, אבל טכניקה זה יפה אפילו יותר. לא אכנס כאן לכל הניואנסים של טכניקה בשחייה, רק אומר ששחייה בים שונה מאוד מהפסים השחורים בבריכה. שני דברים קריטיים שצריך לתרגל:
הרמת ראש (Sighting): בים אין פסים על הקרקעית. אם לא תרימו את הראש מדי פעם, אתם עלולים לסיים את משחה חדרה בלרנקה. תרגלו הרמת ראש קטנה קדימה, ממש לפני שאתם מסובבים את הראש לנשימה הצידה. המטרה היא להציץ קדימה במהירות, לאתר את המצוף ולחזור לשחות. זה עולה באנרגיה, אז כדאי להתאמן כדי לעשות את זה כמה שיותר מהיר.
יונתן אחדות מדגים הרמת ראש במשחה פורט2פורט | צילום: ארז ארטנשטיין, שוונג
דראפטינג (Drafting): האמנות החוקית של להיות עלוקה. לשחות מאחורי מישהו או לצדו חוסך המון אנרגיה. זה דורש תרגול כדי לא להיתקע לו ברגליים כל הזמן, אבל ברגע שתופסים את זה, מרגישים את ההבדל. לא תורה מסיני – פשוט תשחו חצי מטר אחרי שחיין אחר שמהיר מכם אבל לא בהרבה, ותיהנו.
• ציוד: אני פריק של ציוד. יש לי משקפת חכמה, אוזניות לבריכה, זומרס מהדגם החדש ביותר, כפות ואפילו שק גרירה שמעלה אבק. ציוד זה כיף, זה אחלה, זה מגוון את האימון. נכון, ציוד מגיע בתור תוספת (או כפי שהיטיב לנסח את זה חבר לקבוצה פעם – "קיבה נפרדת"), אבל הוא עוזר לצבור קילומטראז'.
• והסעיף החשוב ביותר – תהנו מהתהליך: שמתי לב שמאז שפרשתי משחייה תחרותית, הזנחתי את עצמי ספורטיבית. זה הוביל אותי לעולם תחרויות החובבים – אס"א בזמני כסטודנט ותחרויות מאסטרס וליגת המשחים של שוונג בימים אלה ועד הודעה חדשה. אין לי אהבה מיוחדת לתחרויות, אלא רק הידיעה שאם אין לי תחרות להתכונן אליה – שווי המניות של וולט ונטפליקס יעלה בזכותי. התחרות היא רק תירוץ, בסוף מה שמשנה זה ליהנות מהדרך.
משחה כף כרמל 2024 | צילום: צלמי שוונג
אז גם אתם – תיהנו מהתהליך שלכם. תהיו נוכחים ברגע, בכאן ועכשיו. תפרגנו לעצמכם על הישגים קטנים (עצם זה שהגעתם לבריכה/שחיתם מעל 2 ק"מ/החזקתם קצב של 1:50 למשל למשך קילומטר).
ונתראה על שפת הים!
הכותב: דניאל מרגולין | שחיין מאסטרס, מדריך שחייה והמנכ"ל והבעלים של חברת LetterSmiths שירותי תרגום ותמלול
