יש אנשים, שטריאתלון למרחק איש ברזל פשוט לא מספיק להם, והם מחפשים אתגר סיבולת קשה יותר. עבורם – הומצא האולטראמן – מאמץ עילאי של שלושה ימים שכולל 10 ק"מ שחייה, 420 ק"מ רכיבה על אופניים ו-85 ק"מ ריצה. בישראל, נערכה בשנים האחרונות תחרות שנתית – אולטראמן צ'אלנג' – מהכנרת ועד אילת, שבעקבות המלחמה בוטלה פעמיים.
לכתבות נוספות בנושא:
הטריאתלט האולימפי המהיר אי פעם: ההישג הייחודי של אלכס יי במרתון לונדון
אסף פורת ניצח את קבוצת הגיל באיירונמן טקסס: "מעל לכל הציפיות עבורי"
"היכל הברזל" של צ'אלנג' ישראמן: כמה הצטרפו לראשונה?
בהיעדרה של התחרות הממוסדת, החליט הטריאתלט עופר סלע בחודש מרץ האחרון כי הוא לא מוכן לחכות לשנה הבאה. אחרי שהשלים 5 פעמים תחרויות איש ברזל, כמה ריצות אולטרה של 100 ק"מ ומעלה, הוא החליט לקח על עצמו את האתגר הייחודי ולערוך אותו באופן עצמאי. סלע בן ה-53, אב לשלושה ובזוגיות עם מירב, ספורטאית סיבולת בפני עצמה, נזקק ללא מעט תכנון וסיוע לוגיסטי כדי להשלים את המשימה. אחרי שסיים, סיפר על האתגר בראיון מיוחד לשוונג.
עופר, מאיפה עלה הרעיון לזנק לאולטראמן עצמאי?
"חיפשתי משהו שיאתגר אותי, שימתח את הגבולות וידחוק לקצה, אם פעם מרתון היה אתגר ואחר כך הריצות הארוכות, האולטראמן תמיד היה יעד נשגב, משהו שצריך לבוא אליו בשל ומוכן הרבה יותר מעוד תחרות. פעמיים התחלתי להתאמן לתחרות האוטלראמן הרשמית המאורגנת על ידי אייל פרל, ובשתי הפעמים בוטלה התחרות. במהלך ההכנות לתחרות הראשונה שתוכננה למרץ 24 פרצה המלחמה והתחרות בוטלה. בשנה השנייה שוב מתארגנים לקיים את התחרות, אבל בגלל המלחמה שעדיין נמשכת, בסופו של דבר גם התחרות הזו מבוטלת. מדובר בהכנה אינטנסיבית פיזית ומנטלית שירדה לטמיון ואכזבה גדולה מאד. הפעם מירב הציעה שלא נוותר ונעשה עצמאית, נדאג להכל עם עזרה מחברים, וככה נולד האולטראמן העצמאי שלנו".
מן הסתם, יש הרבה לוגיסטיקה כדי לקיים דבר כזה, איך עשית את זה טכנית, ספר על תכנית האימונים והאתגרים שעמדו בפניך ואיך מגיעים מוכנים לאירוע כזה?
"הלוגיסטיקה מתחילה בהכנות היום יומיות לשגרת אימונים, במשך חצי שנה מדובר בנפח אימונים של כ-25 שעות בשבוע, החל מהשכמה בארבע בבוקר וגם לעיתים מוקדם יותר כדי לצאת לרכיבה או לריצה ארוכה. בכל יום שישי דן קוני שאימן אותי ריכז אימוני נפח בהיקף כמו חצי איש ברזל, גם רכבנו עם MyWay לאילת, ובינואר חצי צ'אלנג' ישראמן כאימון לקראת. בשבתות אימוני רכיבות של 7-6 שעות ובימי ראשון ריצות נפח ארוכות, תרגלתי שחייה של 7-6 קילומטר ברצף בבריכה ובים. האימונים בתקופת החורף היו מתחילים בחושך לא פעם בקור מפנק של 3-2 מעלות".
"ההיערכות לאירוע מצריכה חשיבה מעמיקה ויסודית בתכנון המסלול המתאים. המסלול המקורי של התחרות כולל רכיבה מטבריה לאילת דרך הבקעה אבל אינו ישים בימינו בגלל המצב הבטחוני, ולכן חיפשנו מסלול חלופי שיהווה תחליף תואם מבחינת מרחקים וגובה. פרמטר נוסף שהנחה אותנו בבחירת המסלול היה הלינה בבית בשוהם בשל היתרון הלוגיסטי בהתארגנות מבחינת הזנה, החלפות, תדלוקים והתאוששות בסוף כל יום, וגם הקרבה למסלולים שכולנו מכירים. האירוע תוכנן כך שכמה שיותר חברים שרצו לקחת חלק ילוו אותי לאורך כל הימים. השעות הרבות שבהן נדרש ליווי שובצו כמו לוח שמירה בצבא כי לא פשוט ומאתגר לאחד הרבה אנשים שיבואו ללוות בשחייה, בריצה, ברכיבה וברכב המלווה, ובאמת הליווי שקיבלתי לאורך כל הדרך היה ייחודי ומאד מרגש, החברים נרתמו ובאו לקחת חלק בחוויה ולעזור".
תאר קצת את המסלול שתכננתם, ובאילו תנאים נתקלת?
"מסלול האתגר תוכנן כך שביום שישי בחמש וחצי בבוקר זינקתי בחוף הצוק לשחייה של 10 קילומטרים עם מירב ופיני, הטמפרטורה של הים 17 מעלות, קר מאד, אז כדי לשמור על חום גוף נערכתי עם ציוד מיוחד לשחיה בקור שכלל מעבר לחליפה גם כובע כפפות וערדליים. עשיתי 4 סיבובים של 2.5 ק"מ מחוף הצוק עד לחוף תל ברוך כשבסוף כל סיבוב יצאתי לתדלוק, סה"כ 5 שעות כולל הפסקות אוכל. מהים יצאתי ועברתי לרכיבה של 140 ק"מ, לא לפני שמירב הביאה תדלוק של פתות (פיתה תימנית) חם נוטף נוטלה, בהמשך הרכיבה הצטרפו מירב, פיני וקוני, ליאור וישי ברכב הליווי, עצרתי שעון 11:56 שעות, קרוב לזמן הגג של 12 שעות".
"בשבת בבוקר יצאנו בערפל כבד, כזה שלא רואים את קצה הגלגל, ברכיבה משוהם לאגדתא, גדרה, פתח תקווה, לטרון וביל"ו. היה חם, מאוד חם, בצהריים אילן הצטרף, עודד (הבן הבכור) וגידי (חבר ומאמן אנשי ברזל בפני עצמו) נהגו ברכב הליווי שהיה מצויד כל הזמן בהרבה מים, משקה איזוטוני, חטיפי אנרגיה, ובצהריים גם מנת פסטה חמה שאספנו מהבית על הדרך. אייל פרל הגיע על האופנוע ללוות ובסה"כ 280 ק"מ, סגירת שעון 11:48".
ביום ראשון, ריצה של 85 ק"מ, התחלתי בחוף הצוק עם אילן ועודד שהצטרף עם אופני העיר שלו לליווי, רצנו עד הקילומטר ה-45 בקו הטיילת ובגלל השמש הקופחת והחום הכבד קבלנו החלטה לדלג ל'ראש ציפור' לעוד 40 ק"מ. סער (הבן השני) הגיע במיוחד מלבנון כדי לתת כמה שעות ליווי, כשחבריו ליחידה מעורבים ועוקבים אחר ההתקדמות. שרדתי את החום הקיצוני הרבה בזכות חגי שהגיע לרוץ לידי והביא איתו שקיות קרח, ישי וליאור שגם הם הצטרפו לריצה בפארק ודאגו שאוכל ואשתה, אפילו גייסנו את האופניים של עודד לסחוב את כל התזונה, סגרתי שעון 12:45".
היו לך רגעי משבר על המסלול? נקודות מאתגרות במיוחד?
"המסלול טומן בחובו אתגרים והפתעות רבות, כששחיתי בים העיניים כל כך התנפחו בגלל חדירת מלח למשקפת, שנערכו התייעצויות אם אני יכול להמשיך. אני החלטתי להמשיך, שיתייעצו עד שאסיים. אבל ההפתעה הכי גדולה הייתה השרב שהתחיל ביום חמישי ונמשך לאורך כל האירוע, 32 מעלות, כששבוע לפני עוד היינו עם מעילים וציוד חורף מלא. הייתי צריך להתמודד עם שעות רבות של פעילות מאומצת בחום כבד, כשהגוף לא מורגל עדיין, ובריצה סבלתי מכאבים עזים במפרקי הקרסול כנראה בגלל התייבשות".
קח אותנו לרגעי הסיום של האתגר – אילו תחושות היו לך?
"רגע הסיום הוא אושר מזוקק של חלום שמתממש אחרי עבודה קשה, לצלוח אתגר ולסיים על הרגליים עם חיוך כשמירב והילדים מחכים ומריעים".
סימנת לך כבר את האתגר הבא?
"יש כמה חלופות מעניינות ל'משיגינע' כמוני, נמצא משהו, לקוני כבר יש רעיונות".
איזו תובנה חשובה אתה לוקח מהאירוע?
"הבנתי שלא צריך לפחד לעשות דברים אחרת, בחשיבה מחוץ לקופסא ולהתמודד באופן עצמאי עם אתגר כזה גדול עם כל כך הרבה אופרציה. תובנה נוספת הינה שחשוב שיהיו איתך חברים שותפים לאורך הדרך. משאבים וזמן חשוב לנהל היטב, לתכנן עד הפרט הכי קטן ולהיערך נכון. נכון שקבלתי תכנית אימון מעולה, אבל אין ספק שהידע והניסיון של מירב ושלי ברכיבות, תחרויות ומסעות אופניים עזרו לתפור את האירוע נכון ובלי תקלות, פשוט אפס תקלות".
לסיום, למי תרצה להודות?
"תודה לכל מי שלקח חלק בשיגעון וגילה התלהבות גדולה לעזור, למירבי והילדים, לקוני על תכנית האימונים, ולחברים הטובים שליוו כל הזמן, חגי, גידי, ליאור, אבירם אילן, פיני וכמובן אייל פרל שהתעניין ועודד כל הזמן וגם הגיע לסיום וחיכה עם חולצת Finisher".