"התקשורת עם "העולם שבחוץ" קשה בגלל שאין הרבה
מקומות עם חיבור לאינטרנט במדבר. בנוסף לזה, אם כבר יש מקומות עם חיבור, אז
בחלקן אין לי אישור להשתמש בהן. אבל זאת סין ואני אפילו לא מנסה
להבין את החידה הזו." רועי ג'ניג'י סדן נכנס למדר הגדול של סין
מאת:רועי סדן
יהיה לי קשה לתאר בפוסט אחד את הדברים האחרונים שראיתי בעיני והיו בראשי. אחרי חודש אחד בסין אני בפרוש יכול לומר שהיא גרמה לי ללמוד על הגבולות שלי. היה לי קשה לעזוב את העיר הגדולה של קשגר. פגשתי כאן אנשים טובים וראיתי דברים שלעולם לא ייצאו לי מהזיכרון: בהמת יאק גדולה, נשחטת באמצע רחוב הומה אדם מול חנות נעליים ואיזה מקום קטן לאכול בו – זה היה מחזה שאפילו לי היה קשה לראות.
חיים משוגעים
בשוק האוכל המשוגע אפשר למצוא לאכול כל מה שהפרה והעז יכולות להציע. יש כאן גם הרבה הוסטלים נחמדים עם הרבה מטיילים שבעזרתם הצלחתי לטעון את עצמי עם הרבה אנרגיה לפני הבדידות של המדבר.
עם Amy 1 ו- Amy 2
תמיד קשה לעזוב מקום אחרי שכבר הכרת בו חברים שככל הנראה לא תראה אותם יותר כל חייך (את רובם לפחות). זה גם קשה לחזור למסע וולא רק לספר עליו. או כמו שאני אומר… it's hard to walk the talk and not only talk the talk. קשגר נכנסת לרשימת הערים האהובות שלי.
עם החברים: Joseph ו Mustajan
אחד הדברים הקשים בסין היא התקשורת: קשה להסביר לאנשים מה בדיוק אני רוצה וזה קצת מזכיר לי את אפריקה. פרט לכך, התקשורת עם "העולם שבחוץ" גם קשה בגלל שאין הרבה
מקומות עם חיבור לאינטרנט במדבר. בנוסף לזה, אם כבר יש מקומות עם חיבור, אז
בחלקן אין לי אישור להשתמש בהן. אבל זאת סין ואני אפילו לא מנסה
להבין את החידה הזו.
המדבר היה בערך כמו שציפיתי לו. שממה גדולה של דיונות וכלום בלי הרבה לראות
במשך ימים על גבי ימים. אני לא אספר לכם שהמדבר של טאלאמאקאן הוא מקום טוב
לרכב בו. אפילו אם אתם באים לסין במיוחד בשביל לרכב. אבל, כמו שאני תמיד
אומר, בשביל להכיר את המקום, צריך לחצות את השום מקום.
מתקן צמיג לפני שאני הולך לישון
הדרך אל החומה הגדולה של סין עוברת דרך המדבר. כמו שאתם מכירים אותי, לא יכולתי פשוט לשבת מול הטלוויזיה בבית, לצפות בערוץ National geographic ולהגיד לעצמי: "יום אחד… יום אחד…"
תופס מחסה מהרוח
המדבר הזה הוא כל כך גדול, שהוא לבטח הגדול ביותר שחציתי עד כה ואף בחודשים הקרובים כל עוד אהיה בסין. הסינים בנו דרכים טובות וזאת נחמה קטנה. הרוח היא בעיקר נגדית אז בכל יום אני עובד מאוד קשה בשביל להגיע אל היעד היומי שלי וברוב המקרים היעד הוא באמצע של שום מקום. רוב האנשים נראים כמו האנשים במרכז אסיה. הם אוכלים הרבה עזים ובכל מקום אפילו אפשר להשיג "take away" עז אם רוצים.
"קצת עז לדרך?"
אין הרבה ערים לאורך הדרך אבל עדיין זה לא כמו המדבר של קזחסטן. כאן בכל 70 קילומטרים יש מקום לאכול ולהשיג מים. כל הזמן הייתי מלוכלך עד שאפילו המקומיים הסתכלו עליי כאילו אני נווד (ואפילו נווד מסריח).
אני קורא לזה "הריח של ההצלחה"
אחרי יותר משלוש שנים על הדרך, במקומות משוגעים, אני יכול לומר שראיתי כמעט את הכול אבל סין הוסיפה בכל יום עוד סיפור משוגע: "באמצע שום מקום ראיתי אופנוע ועליו רק שני רוכבים. הם עצרו ליידי, התחילו לצעוק, ואז החלו לרוץ למדבר אחרי משהו. כמובן שאני עצרתי גם והלכתי לראות על מה שני החברים המשוגעים הללו צועקים. הם רדפו אחרי לטאות. הם רדפו אחרי הלטאות כאילו הלטאות חייבות להן כסף או משהו כזה. אחרי 5 דקות של ריצה הם תפסו 2 לטאות וחייכו חיוך של ניצחון.
הניצחון הושג
אני לא יודע מה הם הולכים לעשות עם הלטאות אבל אולי זאת הסיבה שהמרק פה בטעם קצת אחר. ברוב המקומות בעולם אנשים יברחו אם הם יראו לטאה אבל כאן זה עובד הפוך. כאן האנשים רצים אחרי הלטאות. הרגעים הטובים ביותר של היום הם בסופו. כשאני עושה מתיחות וחוזה בשקיעה אחרי יום ארוך במדבר, זה רגע המנוחה האמיתי בשבילי.
השמש באבק
אני גם מוכרח לכתוב לכם שעכשיו אני במקום שונה מאוד מהמקום שסיפרתי לכם עד עכשיו. אבל אני אספר לכם עד כמה עולם יכול להיות טוב ומשוגע בפעם הבאה.
תנקו אותנו. בבקשה
משוגע באופן הגיוני. זאת סין.
"תתעוררו ותתחילו לחלום".
רועי ג'ינג'י סדן.
אורומצ'י.
שינג'אנש.
סין.
אסיה.
העולם.
תרגם: ירון כרמי
לבלוג של ג'ינג'י בשוונג
לבלוג של ג'ינג'י
