בתחרות השחייה על שם גל רודובסקי השתתפתי אינספור פעמים כשחיין. זו הייתה אחת התחרויות האהובות עליי בשנה, בזכות השליחים המיוחדים, האווירה הכיפית והבלתי מחייבת של תחילת העונה, הספרינטים הקצרים והמתקן המהנה בפארק המים רעות.
לכתבות נוספות בנושא:
בעלי שיער קצר? 6 סיבות למה גם לכם כדאי לשחות עם כובע
תיעוד יוצא דופן מול חופי אשדוד: זוג דולפינים נצפו שוב יחד
סאמר מקינטוש עוזבת את מאמנה ועשויה להצטרף לבוב באומן בטקסס
הרבה השתנה מאז הגעתי לתחרות הזאת כשחיין ועד ליום שישי האחרון, כשהיא נערכה פעם נוספת – המועד, לוח המשחים, כמות השחיינים העצומה ועוד. אך התוספת החשובה ביותר הייתה דווקא לשמה של התחרות. בעקבות האובדן הקשה שספגה האגודה המקומית, מהשנה התחרות תיקרא לזכרם של שני גיבורים – סרן עדן נימרי וסמ"ר גל רודובסקי זכרם לברכה.
לפחות מבחינתי, זה לא היה טרוויאלי כלל שמשפחת רודובסקי הסכימה "לחלוק" את ההנצחה השנתית לבנם, אולם במקרה הזה התוספת הייתה כמעט מתבקשת, והמשפחה נהגה באצילות. שתי משפחות שגורלן נקשר בעל כורחן. שתי משפחות שליוו שחיינים בכל הארץ, דחפו ותמכו בקריירה תובענית וקשוחה, וגם שחררו באחת כשעדן וגל בחרו ללכת לקריירה צבאית ולא להמשיך בשחייה. שתי משפחות שאיבדו את היקר להן מכל, ולעולם לא יוכלו למלא את החלל החסר.
פינת ההנצחה לזכר רודובסקי ונימרי | צילום: גיא דר
ולצד שתי המשפחות הללו, למעלה מ-1,000 שחייניות ושחיינים מכל רחבי הארץ. צעירים, נוער ובוגרים, כולל שחייני נבחרת ואולימפיים. שמגיעים לחלוק כבוד לנופלים ולחבק את המשפחות דרך הספורט.
התחרות נערכה לכל אורך סוף השבוע, אולם רגע השיא היה בשישי בצהריים, בטקס הזיכרון שנערך על המדשאה בפארק המים. שתי המשפחות דיברו מהלב אל השחיינים והאורחים. עד נשאו דברים נציג העירייה, מאמן נבחרת הנוער ולשעבר המאמן של עדן ז"ל ברעות כרמל לויתן ויו"ר איגוד השחייה עדי ביכמן, ששחתה יחד עם גל בצעירותה.
"תפזרו אהבת חינם"
שרון ומיכאל נימרי הוריה של סרן עדן נימרי ז"ל ריגשו במיוחד בטקס: "חסרונה של עדן כל כך מורגש, חיסרון יומיומי בדברים הכי פשוטים. עדן השתתפה בתחרות הזאת מגיל 6 עד 19 ואנחנו מתרגשים היום במיוחד, בגלל שהתחרות לזכרו של גל רודובסקי היתה חלק בלתי נפרד משגרת התחרויות השנתית. עדן התחרתה כאן מדי שנה, ושרון ואני התייצבנו בבגדי השופטים הלבנים על הקוים".
"עדן אהבה את השחייה. מה שהיא אהבה זה את האתגרים הפיזיים והאתגרים המנטליים. ובמיוחד היא אהבה את החברויות שנוצרו. החברויות היו ענין מאד חשוב לעדן בכל התחומים – אם זה בי"ס, בשחייה וגם בצבא – וכולם מספרים לנו על כך שהיא הייתה מאירת פנים עם החיוך התמידי, ועל כך שהייתה נותנת יחס אישי ורואה את הקושי של האחר ונרתמת לדחוף ולעודד את כולם, אפילו את המתחרות שלה. הבריכה כאן בפארק המים רעות הוא המקום בו עדן גדלה, אותו היא אהבה. כמו שכתבה כשפרשה לשירות משמעותי: 'הבריכה הפכה לבית השני שלי. ולפעמים אפילו הראשון . הבית הזה, היה גם בית הספר הכי טוב שלמדתי בו… ולמדתי כל כך הרבה".
הוריה של עדן נימרי ז"ל | צילום: גיא דר
"עדן לקחה ברצינות תהליכי קבלת החלטות, אך מרגע שהיא לקחה החלטה היא הייתה 'מתמסרת' לה. כך, בגיל 19 כשהחליטה להיפרד בדמעות מהשחייה שכה אהבה לטובת שירות משמעותי היא כתבה 'עם כל הקושי אני שלמה איתה ויודעת שזו ההחלטה הנכונה עבורי' – לכן, על כובעי הים שחילקנו היום כתוב 'ההחלטה היא שלך'. תודה לכם שבאתם היום, לשחות ולהתחרות. תזכרו את הערכים של עדן. תמשיכו לשמור על אורך חיים ספורטיבי, תתייחסו לחברים שסביבכם , תתעניינו, ושימו לב לקשיים שלהם. אמר מישהו מהלוחמים שהיה עם עדן במסלול רוכב שמיים, שבמהלך המלחמה היו לו שעות רבות לחשוב, והוא ניסה לזקק ׳מי היתה עדן׳, הוא סיכם שעדן היתה אדם שפיזר אהבת חינם, אז תפזרו גם".
שליחים ודמעות
לאחר הטקס המרגש, נערך משחה שליחים מרגש לא פחות. על שפת הבריכה התייצבו קבוצת שליחים של לוחמי רוכב שמיים, קבוצת שליחים של חברותיה וחבריה של עדן שכבר פרשו משחייה, קבוצת שליחים של השייטת ושתי קבוצות של המאסטרס ברעות, ששוחים עם מיכאל אביה של עדן.
הבריכה הקטנה געשה מעידוד, כאשר דווקא רוכב שמיים הייתה הקבוצה המנצחת, אשר הקדימה את השייטת במעט. הפרץ של הספורטיביות והתחרותיות (תהיו בטוחים שהם נתנו הכל כדי לנצח), לא הצליח להסתיר את הדמעות שהתגנבו למשקפות של השחיינים והשחייניות. זיכרון עוצמתי, חשוב ומעורר השראה.
התחרות לזכר רודובסקי ונימרי | צילום: גיא דר
והייתה גם תחרות
ראינו במים גם לא מעט שחייניות ושחיינים בכירים. מירון חרותי האולימפי (מכבי חיפה) היה כנראה הבכיר ברשימה, כשניצח ב-50 פרפר עם 24.00 שניות וב-50 חופשי עם 21.95 שניות, כשאפילו צלצל בפעמון שמורה על שבירת שיא תחרות. יהונתן יצחקי (מכבי וייסגל) בלט ב-50 חזה עם 27.81 שניות, אלכסיי גליבינסקי האולימפי (הפועל ירושלים) שחה 49.22 ב-100 חופשי ו-3:53.20 ב-400 חופשי וגם בצעירים ראינו תוצאות מהירות, כשבלטה במיוחד מיכל אוגינץ בת ה-13 מהפועל בית שמש, ששחתה 58.58 ב-100 חופשי ו-26.93 ב-50 חופשי (יותר טוב משיא הגילאים, כפוף לאישור רשמי)
לזכרם
סרן עדן נימרי ז"ל, בת 22 בנופלה, הייתה מפקדת צוות ברוכב שמיים של חיל התותחנים. היא הייתה שחיינית תחרותית עד גיל 19, התאמנה מגיל צעיר עד תקופת הצבא במכבי פארק המים רעות והייתה חלק מנבחרת הנוער של ישראל. היא גדלה במשפחת שחייה, כאשר מלבדה גם אחותה נוגה שחיינית, אביה מיכאל שחיין מאסטרס ויחד עם אשתו שרון – שניהם שופטי שחייה.
עדן שילבה בין אימונים ותחרויות בבריכה לבין מים פתוחים וגם כשהתגייסה לצה"ל הייתה מגיעה לשחות בחופשות. היא ויתרה על האפשרות להתגייס כספורטאית מצטיינת ולהמשיך להתמקד בשחייה והתגייסה לקורס טיס. בסופו של דבר הגיעה ליחידת רוכב שמיים בחיל התותחנים וכשסיימה את מסלול ההכשרה יצאה לקצונה וחזרה ליחידה כדי לפקד על צוות. במסגרת מתקפת הטרור של חמאס על ישראל ב-7 באוקטובר, לקחה עדן פיקוד על הדיפת מחבלים במיגונית החיילות שבמוצב נחל עוז. בפיג'מה ועם נשק, ניהלה עדן קרב מול המחבלים שניסו לתקוף את המיגונית, וכשאזלה התחמושת נאבקה בהם בידיים חשופות. עדן נפלה בגבורה בקרב ובפעולותיה הצילה 17 מתוך 29 חיילות שבמיגונית.
משפחות רודובסקי ונימרי עם יעקב טומרקין | צילום: טל אלכסנדרוביץ'
גל רודובסקי נולד בשנת 1977 ברמת גן, בדיוק כאשר הגיעה לארץ צוללת חדשה לחיל-הים שנקראה "גל". האב משה, ששירת בחיל-הים במסגרת צבא קבע, החליט לקרוא לבנו הבכור כשם הצוללת מה שהוביל לתחילתו של קשר עמוק בין גל לבין עולם המים. בגיל 7 החל גל לשחות בבריכת רמב"ם בגבעתיים, ולאחר-מכן עבר לשחייה תחרותית בקריית אונו, שם התמיד באימונים עד כיתה י"א, תוך שהוא זוכה באליפות ישראל. הוא נפל באסון השייטת ב-1997 ומעט לאחר מכן מאמנו אורי קליימן, שאימן באותה העת ברעות, ייסד את התחרות השנתית לזכרו.
