באליפות אירופה הקודמת לנוער שהתקיימה לפני שנתיים בירושלים סיימו 7 מתוך 9 אתלטים ישראלים בהצלחה כזו או אחרת, לא מעט בזכות הקהל הביתי והמסלול הנהדר בירושלים. בתחזית שלי לקראת התחרות העליתי תקווה שנראה אחוזי הצלחה דומים גם הפעם באליפות שהתקיימה בטמפרה, פינלנד ולשמחתי תקוותי התגשמה.

לכתבות נוספות בנושא:
מכוער: כתובות רוססו בחיפה נגד שיאן ישראל אריאל אטיאס
עשה זאת שוב! שיא עולם מס' 13 למונדו דופלנטיס בקפיצה במוט – 6.29 מ'
מ-28 מדינות: נחשפה רשימת המשתתפים בגרנד סלאם ירושלים

אוסיף כאן משהו אישי. נסעתי במיוחד לאליפות הזו כדי לצפות באתלטים הישראלים, כשכמובן שילבתי את זה עם נסיעה עם זוגתי לטיול במזג האוויר הקריר עד אביבי בפינלנד (הם קוראים לזה קיץ). לאור התוצאות המאכזבות של רבים מנציגינו לפני חודש באליפות אירופה U23 בנורבגיה בחודש שעבר, קיוויתי מאוד שלא אחזה שוב בהופעה לא מוצלחת, אם כי הייתה לי תחושה טובה לאור כושרם של רוב האתלטים הצעירים בחודש האחרון.

אגב, בזמן שאני כותב שורות אלה במלון בהלסינקי יורד גשם בחוץ ואנחנו מתלבטים בין מעיל גשם דק או עבה. כשאני קורא על מזג האוויר ששורר עכשיו בארץ וחושב גם על ה-36 מעלות שיהיו בירושלים בעוד יומיים אחרי הצהריים בפתיחת תחרות גרנד סלאם ירושלים, אני מצטער שאנחנו לא נשארים פה עוד כמה ימים.

נבחרת הנוער באליפות אירופה | צילום: איגוד האתלטיקה

כיצד מגדירים הצלחה?
לדעתי ישנם שני סוגים של הצלחות:

הצלחה מלאה – שבירת שיא אישי או השוואתו (או תוצאה מקבילה בנטרול רוח במקרה של רוח נגדית), או עלייה לשלב הבא וגם בו ביצוע טוב ודירוג סופי טוב משמעותית מהדירוג המוקדם.

הצלחה – עלייה לשלב הבא או דירוג טוב יותר מאשר לפני התחרות וקביעת תוצאה קרובה לשיא. לעתים מה שיכול להבדיל בין הצלחה חלקית למלאה קטן יותר, כמו למשל פסילה אחת בקפיצה למוט.

לפי ההגדרה הזאת מצאתי ששלושה אתלטים ורביעיית השליחים השיגו הצלחה מלאה ועוד ארבעה השיגו הצלחה חלקית.

הצלחה מלאה
– טום לנגי, קפיצה במוט (מאמן רומן קוגן) – הגיע לתחרות עם שיא אישי טרי של 5.30 מטר ודורג שמיני. סיים במקום השביעי כשהוא משווה את שיאו האישי, כשתוצאתו זהה לזו של שני הקופצים שזכו במדליית הארד ועברו בקפיצה ראשונה. סיום נהדר לעונה מהחלומות בה שיפר את שיאו האישי ב-70 ס"מ!

טום לנגי ומאמנו רומן קוגן | צילום: איגוד האתלטיקה

– איילה הריס (מאמן אמיר רמון) – בריצת 5,000 מטר דורגה עשירית ערב התחרות עם 16:26.91 וסיימה במקום ה-13 עם 16:29.25 אחרי ריצה שאפתנית (בדיעבד שאפתנית מידי) שכתוצאה ממנה נתקלה ממש בקיר בסיבוב האחרון. פחות מ-24 שעות לאחר מכן התייצבה לריצת 3,000 מ', בה דורגה לפני התחרות במקום ה-17 ועלתה לגמר מהמקום ה-14. יומיים לאחר מכן רצה בצורה זהירה יותר וסיימה במקום התשיעי המכובד עם שיאי אישי – 9:27.68 דקות, שיפור של 82 מאיות לשיאה.

– נעמי בן דוד (מאמן יגאל לב) – 3,000 מכשולים, דורגה לפני התחרות במקום ה-30 עם 10:46.50 ד'. סיימה במקום ה-19 עם שיא לאומי לנערות – 10:31.98, שיפור של כ-11 שניות לשיא הנערות הקודם. היא הייתה מרוחקת כשנייה וחצי בלבד מעלייה לגמר. עלי לציין שלא הופתעתי מהישגה, כי היא השתתפה השנה רק בשתי ריצות בארץ, ללא מתחרות שידרבנו אותה. אני משוכנע שאם בשנים הבאות תשתתף בתחרויות בחו"ל, כולל בריצת 10,000 מ' בה היא מחזיקה בשיא הנערות, נראה התקדמות משמעותית.

– רביעיית השליחים 4×100 מ' – עדו פרץ, עידו שוורץ, ליאם אקוה (בן 17) ואסף נוגרד (15.5). המאמנים הם אסף לוזון ואיתן ברנר ובתחרות הדריך אותם יגאל בלון. עלו לגמר מהמקום השמיני עם 40.65 ש' ובגמר סיימו במקום החמישי עם 40.72 בגלל פסילה של שלוש נבחרות. יש להם ולמאמניהם שתי סיבות להיות גאים בהישג הזה: א. בכל יתר הרביעיות שעלו לגמר היו כל האתלטים בני 18 או 19, ואצלנו היו שני אתלטים שהם עדיין בקטגוריית קדטים (ואתייחס לזה בהמשך). ב. הנבחרות שעלו לגמר (גרמניה, בריטניה, צרפת, איטליה, ספרד, פולין והולנד) הן מאריות האתלטיקה האירופית, כאשר 6 מתוכן הן מדינות עם 40 מיליון תושבים ומעלה.

אקווה, פרץ, שוורץ ונוגרד | צילום: איגוד האתלטיקה

ההצלחה של השליחים הוכיחה שיש עתיד לאתלטיקה הישראלית בתחום הזה. כבר היום עידו פרץ חבר ברביעייה הישראלית ובעתיד יש סיכוי שלפחות שלושה מרצי הרביעייה ישתלבו ברביעייה הבוגרת. אל שני הרצים הצעירים יצטרפו המחליף דרור טולדנו בן ה-17 עם 10.99 ועוד שניים שלושה רצים שחלקם אולי עדיין בני 15. עם עבודה יסודית על ההחלפות שתתחיל כבר בשנה הבאה יש סיכוי לשחזר את ההישג ואולי אף לשבור את שיא הנוער – 40.32 משנת 2021 בהשתתפותו של בלסינג אפריפה.

הצלחה
– עדו פרץ (מאמן אביב דיין) – 100 מ'. עם 10.47 הוא דורג במקום ה-23 כש-24 רצים עולים לחצי גמר. במוקדמות הוא סיים שביעי מכל הרצים עם 10.75 ברוח נגדית של 1.4 מ/ש ובגמר עם רוח חלשה של 0.5 בלבד קבע 10.74 ודורג במקום ה-18. תוצאה של 10.63 הספיקה לעלייה לגמר. יש לציין שאף אחד מכל הרצים שהשתתפו במקצוע הזה לא קבע אפילו שיא עונה. כנראה שבנוסף לרוחות הפנים גם המסלול אינו מהיר.

– שני זכאי (מאמן רפי גרודצקי) – 400 מ' – דורגה לפני התחרות במקום ה-31 עם שיא עונה של 54.39. במוקדמות סיימה 14 עם 54.69 ובגמר רק מקום 20 עם 55.09. גם כאן חשוב לציין שרק רצה אחת במוקדמות ואחת בחצי הגמר קבעו שיאים אישיים, מה שמעיד שהרוח והמסלול לא נתנו תנאים מיטביים. בהתחשב בזה ובדירוג המוקדם שלה הייתי מגדיר את ההופעה שלה כהצלחה כמעט מלאה.

הנבחרת מעודדת את טום לנגי בגמר | צילום: בני נוה

– גל נתנאל (מאמן בן יעקובי) – 400 משוכות – דורגה לפני התחרות במקום ה-19 עם 59.36 שניות ועוררה ציפיות משום שהיא כלל לא רצה השנה בחו"ל מול מתחרות ברמתה. היא סיימה את המוקדמות כשלישית במקצה ו-15 כללי עם 59.81 ועלתה לחצי הגמר, שם פתחה כנראה מהר מדי וסיימה במקום ה-18 עם 1:00.49 דקות. נתנאל רק בת 18, אני משוכנע שאם בשנה הבאה היא תצא לתחרויות בחו"ל היא תצבור את הניסיון הנדרש על מנת להצליח באליפות העולם לנוער.

– ירדן מנטל (מאמם קוסטה סמיונוב) – קפיצה במוט – דורגה במקום ה-20 עם 4.05 מטר וסיימה במקום ה-13-16 עם 3.95 מטר. אילו הייתה עוברת גובה זה בקפיצה שניה הייתה מעפילה לגמר. הגובה הבא – 4.10 כבר היה מעבר לכוחותיה. למנטל זו הייתה זריקת עידוד לאחר שבחודשיים האחרונים לא עברה מעל 3.80 ובאליפות אירופה לאומות לא הצליחה לעבור גובה התחלתי של 3.60. היא רק בת 18 והמטרה שלה היא להשתפר בשנה הבאה לקבוע את הקריטריון לאליפות העולם לנוער.

אתלטים נוספים
– מרסי אפריפה (מאמן יגאל בלון) הגיעה כשהיא מדורגת במקום ה-23 עם 11.62 ב-100 מ' וסיימה את המוקדמות עם 12.18 מול רוח חזקה של 2.4 מ'/ש וסיימה במקום ה-36. כנראה שהתרגשה בהופעתה הבינלאומית הראשונה כאזרחית ישראל. ב-200 מ' היא דורגה במקום ה-28 עם 24.02 וסיימה במקום ה-26 עם 24.61, תוצאה לא רעה בהתחשב בכך שגם כאן הייתה רוח פנים של 2 מ'/ש. בשנים הבאות כאזרחית ישראלית היא תוכל לצאת לתחרויות בחו"ל ולצבור את הניסיון הנדרש.

מרסי אפריפה | צילום: רועי כפיר, איגוד האתלטיקה

– ניקיטה מירקין (מאמן קוסטה סמיונוב) – קפיצה במוט – דורג במקום ה-17 עם 5.17 מטר ועבר רק 4.90 מטר כשהגובה הבא היה 5.05. הוא דורג במקום ה-18-21.

– נועם ממו (מאמן אמיר רמון) – 800 מ' – היה האתלט שעורר הכי הרבה ציפיות, גם משום שדורג במקום השישי עם שיא ישראלי לבוגרים 1:46.81 דקות, וגם משום שהוא בעל ניסיון רב וזו השנה הרביעית שהוא משתתף באליפות קדטים או נוער בין לאומית. יתר על כן, הוא היה מרוחק רק 33 מאיות מהמדורג השני, מה שהפך אותו למועמד תאורטי למדליה. למרבה הצער הוא לא מימש את הציפיות וסיים במקום ה-29 עם 1:54.08 דקות, לאחר שב-100 המטרים האחרונים , כשהבין שלא יעפיל, ויתר לחלוטין על הריצה.