מאת:עופר ביידה
הפקק שהשתרך השנה למשתתפים שהגיעו למרוץ (איזור חמי עין גדי) מכיוון ירושלים היה ארוך ודי מעיק לעומת שנים עברו.
אולי הייתה זאת העובדה שכמות הרצים והרצות גדלה ואולי גם תרמה לכך העובדה שהכניסה לחנייה לא הייתה מהכביש, אלא מדרך עפר כמאה מטר לפני הכניסה הראשית, וכך התנהלה התקדמות הרכבים לחנייה באיטיות משהו.
אבל עכשיו זה כבר מאחורינו, ניתן לגשת לסככה (בתמונה) כדי לקבל בצורה מסודרת את מספר החזה והצ’יפ, ואלו שכבר עשו זאת יכולים בינתיים להינות מהמוזיקה והריקודים של להקת מורנגו.
לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.
המרוץ ל-10 ק"מ אמור להיות מוזנק בשעה 08:30 – שעתו הגיעה, אך הרצים והרצות מתבשרים שיש דחייה בזינוק.
אם כך, יש זמן לעוד תמונות אווירה, נתחיל עם משפחת פרץ – אייל עם הילדים מאיה ועוז.
גם (משפחת) ביבי, יצחק עם טל ושחר.
22 דקות לאחר הזינוק המיועד ל-10 ק"מ, חוה גרו וערן דרקסלר לא יודעים עדיין (כמו שאר המשתתפים), מתי יהיה הזינוק – אבל אין ברירה, חייבים לעשות חימום כלשהוא.
יצחק איסקוב עם הנכדים גל, שי וטל למשפחת טאוב.
ריק סאולמנס מבלגיה , אחד מרצי העילית בחצי המרתון – עם מספר המשתתף המחייב משהו אחת – והתספורת הייחודית, מתראיין.
אם אין זינוק, לפחות נהנה מהחגיגה.
רצי צהלה מגלים נוכחות מרשימה!
וילם לאוקס – מאמן אתלטיקה בכיר, שמרכז בשנה האחרונה קורס למדריכי ריצה בוינגייט – מקבל תגבור משני אחיו הגדולים דורוס ואאף שהגיעו מהולנד.
באיחור של כ-40 דקות (בגלל עיכוב באישור מצד המשטרה), מוכנים הרצים והרצות במקצה ל-10 ק"מ על קו הזינוק.
גם דייב לדרמן מ"שוונג" עם הרולרבליידס מוכן לצלם אותם כפי שעשה גם במרתון טבריה האחרון.
בשלב זה, למרות שלא תכננתי לרוץ עם המצלמה הגדולה, אני מחליט בכל זאת לנסות את מה שעשיתי בטבריה ולהתחיל לרוץ איתה, כאשר בהמשך אעביר אותה לדייב.
יש עוד זמן עד לזינוק שלי אבל ההחלטה "האסטרגית" כבר התקבלה, וברור לי שכמו במרתון טבריה, גם פה התוצאה תגרום לי בהמשך להצטער עליה…
המקצה הראשון יוצא לדרך.
שתי דקות מאוחר יותר ומשתתפי המקצה ל-2 ק"מ כבר ממוקמים על קו הזינוק,
ולאחר עוד שלוש דקות, גם הם מפלסים את דרכם קדימה.
דינה סרפר – מנהלת המרוץ, ויעקב אקריש מי שניהל אותו בשנים עברו – בתמונה עם דוד סעידי מאיגוד האתלטיקה (חלק מאנשי האיגוד מלווים את המרוץ באופן מסורתי למרות שאינו מרוץ רשמי הקשור לאיגוד).
השאלה עכשיו היא מתי להזניק את מקצה חצי המרתון – לפי לוח הזמנים המקורי הזינוק היה צריך להיות בשעה 09:30, 45 דקות לאחר זינוק המקצה ל-10 ק"מ.
בגלל העיכוב, והזנקת ה-10 ק"מ ב-09:10, ברור למארגנים ש-20 דקות הוא לא הפרש מספיק (שיאו העולמי של היילה גבריסאלסי לשם השוואה הוא 27:02 דקות) כדי לאפשר לפחות לרצי העילית כמו גם רצים נוספים לסיים את המרוץ לפני שיוזנק חצי המרתון.
לאחר דין ודברים עם מי מרצי העילית על השאלה בכמה לדחות את הזינוק, מודיעים למשתתפים שהזינוק יהיה ב-09:40 (30 דקות הפרש) מתוך כוונה להזניק לבסוף ב-09:45.
לפחות עכשיו רצי חצי המרתון יודעים שיש להם עוד זמן עד הזינוק, ואפשר למצוא תעסוקה אחרת עד אז – למשל עוד תמונות אווירה, אורנה לבנטר עם הבן רועי,
וגם להגיע לקו הסיום לקבל את פני הילדים והילדות במקצה ל-2 ק"מ – ענבר זרביב,
ועומר טל.
שעת הזינוק המיועדת 09:40 (לאחר הדחייה) מתקרבת, וצריך לחזור.
אבל, לפי ההליכה הרגועה של הפייסרים (מכתיבי הקצב) יוסי שוורצפוקס ואמיתי גיסר ממועדון ארוחת הבוקר – כנראה שאין מה למהר…
ימהרן יוסף וניגוסה אסמרה – שניהם מעמותת הצבי – מתקרבים לפניה, לשביל שיוביל אותם למשפך, בדרך לנצחון במקצה ל-10 ק"מ בזמן זהה של 32:53 דקות.
לשי פיפמן במקום השלישי יראה השעון 33:45 דקות.
רון דרמון שישי כללי וראשון בין הקדטים עד גיל 17 עם 34:26 דקות.
בינתיים יוצא לדרך מקצה אופני היד לחצי מרתון.
יובל אילוז מרצי רמה"ש מבקש מהצופים בצד הכביש (כולל הצלמים) לא להפריע לרצים לראות את הדרך…
ענר שרמן ממועדון ארוחת הבוקר ראשון בין הנערים (גילאי 18-19) ואחריהם יוסי אהרוני שמנצח בקטגוריית הגילאים 40-44 .
השעון מלמד אותנו שהזינוק לחצי מרתון המצופה ב-09:45 כבר לא יתרחש, מה שנותן עוד זמן לבצע מתגברות כמו סבטלנה בכמנד – אחת המועמדות לנצחון.
ואם ברצות מובילות עסקינן, זמן טוב לחזור למקצה ה-10 ק"מ כדי לתת כבוד לרותי זינדל אוכמן ממועדון ארוחת הבוקר, בדרך לנצחון בין הנשים בתוצאה של 39:31 דקות.
חוה גרו מאיילות במקום השני עם 39:56 דקות,
לפני ריקי סלם מרצי רמה"ש שסוגרת 40:21 דקות.
פגרת עונת הטריאתלון בעיצומה, והילה מימון ש"התרגלה" בלא מעט טריאתלונים בשנה החולפת לעלות על הפודיום, תסיים הפעם במקום הרביעי.
השעון מראה כבר את השעה 09:50,
אני מבין שהזינוק צפוי כל רגע, ונוטש את "עמדת הצילום" בריצה לכיוון קו הזינוק…
שניות לא רבות חולפות וגם המקצה שלנו מוזנק סוף סוף – באיחור של 35 דקות ובהפרש של 40 דקות מזינוק המקצה ל-10 ק"מ.
בעוד אנחנו רצים בתחילת דרכינו הארוכה, רצי ורצות המקצה ל-10 ק"מ ממשיכים להגיע מולנו – מרטין ניב למשל,
כמו גם קים דרמון מלהבים (אחותו של רון אותו פגשנו קודם) בדרך למקום השני לנערות (גילאי 18-19) עם 44:05 דקות (אחרי חברתה לאגודה ירדן חן שסיימה ב-42:49 דקות)
נחזור לתעד קצת את המקצה שלי – בזה נבבה (הרץ העיוור שהבטיח כבר את מקומו באולימפיאדת הנכים בבייג’ינג) עם המלווה הראשון – גיא בן דור – לא בטוח שזה רעיון טוב להמשיך לרוץ אחורה כשהם קרובים אלי,
אז נחזור לצלם את רצים המגיעים ממולי – אבא עמנואל עזוז, בתמונה משפחתית עם הבת שיר, בדרכה למקום הראשון בין הקדטיות (עד גיל 17), בתוצאה של 47:23 דקות.
היו צלמים שהיו ממוקמים קצת יותר טוב ממני,
אז ניתן להם את הבמה.
הם בטח לא פיספסו את דמותו התמירה של וילם לאוקס (אותו פגשנו עם שני אחיו בתחילת סיכום זה),
או את איילת נוי מלהבים, בדרך למקום הרביעי בין הנערות (18-19).
הקילומטר הראשון כבר חלף לו – 4:41 היה הקצב שלי בפתיחה.
אני מתקשה קצת להחליט באיזה צד של הכביש לרוץ…
אולי בצד שמאל – כדי לצלם את יהודה קורן, בדרך למקום הראשון במקצה ההליכה ל-10 ק"מ בתוצאה של 58:04 דקות,
ואולי מימין – כדי לצלם את רינה בסלו מרצי רמה"ש, הפעם בתפקיד מעודדת מהצד, יחד עם המאמנת של הקבוצה – זהבה שמואלי.
נקודת השתייה והדגל המסמן את סיום הקילומטר השני ברקע (5:13 דקות) – זמן טוב לפגוש עוד ממשתפי המקצה ל-10 ק"מ.
פרנקיאל סלומון שחצה כבר את גיל 70 ואיתו רחל ויחיאל מילר – הבת מרב (מגישת מבט לחדשות החדשה) שהשתתפה במרוץ שנה שעברה, עסוקה כנראה השנה, בעיניינים שנמצאים יותר ברומו של עולם – הזדמנות נוספת לשלוח לה ברכות לתפקיד החדש!
ומאחורי מופיע אמיתי גיסר עם קבוצת הריצה שכיוונה לזמן של 1:45 שעות.
שידרוג בחשיפה של המרוץ – 2 צלמים ממנועים,
כך זה ייראה כנראה, מנקודת המבט של הצלם כאשר הוא מצלם את הרצים מלפנים,
גם צילום מהצד בא בחשבון,
וכמובן שלא מזיק לצלם גם את מי שמצלם אותך…
את זה יודע גם דייב לדרמן מ"שוונג" – נחכה בסבלנות לסרטון הווידאו מהמרוץ.
דייב שואל אם אני רוצה לתת לו כבר את המצלמה הגדולה, אבל אני מעדיף להמשיך איתה בינתיים.
בכל זאת קילומטר שלישי ב-5 דקות זה עדיין בסדר…
הרבה תשבוחות קיבל בימים האחרונים (בהם נכתב סיכום זה – כשבוע וחצי אחרי המרוץ) יוסי מלמן, כמארגן מרוץ האולטרה מרתון (המחתרתי משהו) הראשון בארץ בהקשר למרוץ האולטרה מרתון הצפוי בתחילת החודש הבא.
יוסי ש"חטא" בארגון לא מעט תחרויות בסטנדרטים גבוהים כמו דואתלון הפאוורמן והישראמן (תחרות איש הברזל – שיוסי היה בין הישראלים הראשונים לצלוח מרחק זה בארצות הניכר, כאשר השילוב איש ברזל וישראל היה נשמע כמו אוקסימורון) ממשיך לפקוד תחרויות כמשתתף ראוי.
נתן ליפשס מנופף לי לשלום, בזמן שאני מצלם אותו תוך כדי ריצה לאחור,
משום מה, נראה שהוא כמו גם אנדריאה פלקנט מנסים לומר לי משהו, אבל אני לא מצליח להבין מה…
אופס, אולי שכדאי להיזהר לא להיתקע במחסום – למזלי המפגש הסתיים ללא נפגעים משני הצדדים…
נקודת המים לקראת סיום הקילומטר הרביעי נראית ערוכה היטב, גם לרצים וגם להלכים, כמו שולמית מיכאלי.
אני לעומת זאת כבר לא כל כך מרוצה מכך שקצב הריצה שלי בקילומטר האחרון כבר שינה קידומת (מעל 6 דקות לקילומטר).
יעל וקרן בר מעבירות גם הן את מקצה ההליכה ל-10 ק"מ עם חיוך גדול.
נחזור למקצה הארוך – לאיתי אהרונסון וג’קלין קים המחסומים לא מפריעים, אני לעומת זאת כבר נזהר כשאני מצלם אותם, שאף מחסום לא יארוב לי מאחור…
אופני היד כבר בדרכם חזרה,
גרשון מילר וננסי וואלאס נהנים גם הם בינתיים מהשמש אחרי קצת יותר מ-5 ק"מ ו-27 דקות.
אברום בורג רץ גם הוא במרוץ הנמוך ביותר בעולם.
גם אוסנת אדלמן רוצה את רגעי התהילה שלה…
נקודת מים, קילומטר שישי – שוב מעל 6 דקות לקילומטר.
כנראה שהמצלמה באמת מכבידה עלי, אולי גם אני אעלה לרכב הצלמים?
אבל אז איך אוכל לצלם תמונה כזו?
התמונה הבאה ממחישה את המרחקים ביניהם הוצבו המחסומים על הכביש, הסימון לסוף השליש הראשון של הריצה ברקע – "הציון": 39:08 דקות.
חצי מרתון עין גדי הוא מרוץ בינלאומי, אז ניתן ביטוי גם לרצים כאלה, גם אם הם לא רצי עילית – אמינוני נבוגיבוגי במרכז התמונה, ספנסר ואן מטר ובובי אומסטיד משמאל.
גם לתמי ירון וערן קירש מגיעה תמונה,
וטל ויסמן, וודאי גם כן.
אבל אין זמן מיותר כאשר הרכב המוביל ובו ז’ק כהן מופיע, ומבשר על קירבת הרצים המובילים.
ג’פרי טרר הקנייתי בדרכו לניצחון בחצי המרתון בזמן של 1:04:48 שעות.
ריק סאולמנס מבלגיה יסיים שני עם 1:05:59 שעות.
דררג’ה טפרי מאתיופיה מרחף גם הוא, בדרך ל-1:08:03 שעות.
וודג’ זבדיה ואסף בימרו מהפועל חולון, יסיימו במקומות הרביעי והחמישי בהתאמה, וכמובן ראשונים בין הישראלים עם 1:08:53 ו-1:09:42 שעות.
אסרט מאמו מהסוללים י"ם יסיים אחריהם עם 1:11:25 שעות.
משום מה לא לקחתי זמן ביניים בסוף הקילומטר השמיני, אז התמונה תאשר שהגעתי לשם ולנקודת המים 46 דקות לאחר הזינוק.
בשלב זה סבטלנה בכמנד הישראלית (מכבי ת"א) עדיין לפני קאלקידן בלקה מאתיופיה, אבל בסיום הסדר יהיה הפוך – כאשר הרצה האתיופית תסיים ב-1:17:37 שעות ותקדים את הישראלית בשנייה אחת.
נילי אברמסקי (הפועל חולון) תסיים הפעם במקום השלישי, ושנייה מבין הישראליות בזמן של 1:19:01 שעות.
קריסטינה לונן מהולנד תסיים רביעית ושנייה בקטגוריה שלה (35-44) עם 1:20:26 שעות.
מעבר לצד ימין כדי לצלם את צלם "שוונג" אילן סבירסקי.
לוריס מנדלוביץ תסיים שלישית בין הישראליות (וראשונה בקטגוריה 45-54) בתוצאה 1:25:18 שעות.
לא נקפח גם את הרצים שעדיין רצים לידי, כמו מיכל ארנסון למשל,
לפני שנחזור למנצחת מבין הנערות, מילקה גוטמה מאתיופיה – 1:31:51 שעות.
יוסי שוורצפוקס וקבוצת הריצה של 1:30 שעות מופיעים מולי.
את מוטי פרץ ורוני טננהאוס אני פוגש עם סיום הקילומטר התשיעי שלי (הקילומטר ה-12 שלהם).
את 2 הקילומטרים האחרונים רצתי ב-13:18 – אין טעם להרחיב על הקצב מילים מיותרות…
עופר בן דור החליף את בנו גיא בליוויו של בזה נבבה.
תמיד נחמד לראות רצים ותיקים כמו מנחם לוינגר.
אור (עזרתי) עולה בבוקר
אור (מאמו) בצהרים (עד שאסיים את הריצה)…
אבל השמש (לצערם של הרצים והרצות, כמו שמראה דרור שיק) היא בפנים.
למיכל רג’ואן השמש כנראה לא מפריעה להמריא,
וליאת גלר – שחקנית רוגבי נשים – מברכת אותי לשלום
גם קבוצת הריצה של ה-1:45 בהובלתו של אמיתי גיסר, כבר בדרכה חזרה.
קרוב ל-10 ק"מ כבר חלפו, ואני שמח לראות את דייב – ולתת לו את המצלמה הגדולה.
ניסיון ראשון עם המצלמה הקטנה,
לפני סוף הקילומטר העשירי ונקודת השתייה.
עוד כ-3 דקות וחצי ק"מ וגם נקודת הסיבוב נגלית לפנינו.
הקילומטר ה-11 מסתיים, כאשר שני הקילומטרים האחרונים לקחו לי יותר מ-12 דקות – אבל בכל זאת פחות מ-2 הקילומטרים הקודמים…
נראה שמרחב הריצה שלנו הצטמצם, כאשר אחד הנתיבים נפתח לתנועה.
אורי אליאב – דמות מוכרת בין משתתפי המרוצים והטריאתלונים ובוודאי שמהוותיקים שבהם (בקטגוריה שמעל גיל 70).
עוד כ-6 דקות חולפות וגם הקילומטר ה-12 מאחורי.
ראיתי וצילמתי כבר הרבה תופעות יוצאות דופן במרוצים בשנים האחרונות, אבל זה חדש גם לי – אדיר מדינה מהפועל עין גדי שהשתתף במקצה ל-10 ק"מ, שוב על המסלול – הפעם תוך כדרור עם כדורסל ביד, מעניין עד לאן הוא הגיע…
מפגש שני עם צלם "שוונג" אילן סבירסקי
אם דיברנו בשיבחו של אורי אליאב בן ה-71, מה נאמר על זאב נווה בן ה-81 – כל הכבוד!
טוב לראות שהסימון לקילומטר ה-13 מסמן גם עוד נקודת מים, אבל אני כבר מתחיל לאבד תקווה שכוחי יספיק לסיים את המרוץ בריצה עד הסיום.
ואכן, לקילומטר ה-14 אני מגיע בחלוף 1:23:38 דקות מהזינוק ו-12:27 ל-2 הקילומטרים האחרונים – לאחר כמה מאות מטרים אני מבין שזה לא עובד, ועובר להליכה.
מדי פעם אני בכל זאת מוצא כוח לצלם, למשל את לליב אלאור,
או את דורון וקליל שפריר.
כבר אין ממש טעם לעקוב אחרי הקצב שלי, לאור העובדה שרובו נובע מהליכה ולא ריצה.
נקודת מים מצפה לנו גם בסוף הקילומטר ה-17.
אהרון וינגרט לובש את חולצת קבוצת הטריאתלון באזז בגאווה.
עוד פחות מ-3 ק"מ לסיום, סבטלנה בכמנד כבר בריצת השיחרור שלה…
עוד קילומטר חולף – אולי אקח בחזרה את המצלמה הגדולה מדייב לכבוד 2 הקילומטרים האחרונים – טוב לא צריך להגזים…
לורה לאש (שהופיעה גם בסיכום שלי ממרוץ עין גדי לפני שנה – אומנם ללא ציון שמה) ורותם כלילי, מספרים לי שהם מתחתנים בקרוב.
מזל טוב!
סיבה טובה לזכות אותם בעוד תמונה לבוק.
בזכותם אני חוזר לרוץ ונכנס לקו הסיום בזמן של 2:19:00 (לפי הגארמין ומרחק של 21.160 ק"מ), 2:18:59 לפי התוצאות הרשמיות – מקום 902 מתוך 966 ו-137 מתוך 143 בקטגוריה.
לורה ורותם נכנסים לשער הסיום כשש שניות אחרי.
תמונה אחרונה למזכרת מהמרוץ – רותם חושב שזאת תהיה בטח התמונה היחידה שתצא יציבה – לאו דווקא…
נעבור לטקס הסיום – בגלל הדחיה בזינוקים הטקס שאמור היה להתקיים בשעה 12 בצהרים, נדחה בשעה.
נתחיל עם הילדים שמניפים את הגביע גבוה גבוה…
כך עושות גם הילדות המנצחות.
מנצחי מקצה אופני היד,
ואחריהם המנצחות.
מנצחות המקצה ל-10 ק"מ – רותי זינדל אוכמן, חוה גרו וריקי סלם.
מנצחי המקצה המקביל לגברים – ימהרן יוסף, ניגוסה אסמרה ושי פיפמן.
מנצחי המקצה לגילאי 50-54, עמית נאמן (שהספיק לחזור להדר יוסף, כדי לשמש כשופט ראשי באליפות החורף באתלטיקה, שנערכה מאוחר יותר באותו יום), יעקב מזרחי וסלים אבו ראיד.
שני המקומות הראשונים לנערות (18-19) הלכו ללהבים – ירדן חן וקים דרמון.
נעבור למקצה חצי המרתון – נתחיל במנצחות – קאלקידן בלקה, סבטלנה בכמנד ונילי אברמסקי.
והמנצחים – ג’פרי טרר, ריק סאולמנס ודרג’ה טפרי על הפודיום, כשבצד משלימים את ששת הראשונים, שלושת הישראלים – וודג’ זבדיה, אסף בימרו ואסרט מאמו.
למי מגיע לסיים את הטקס, אם לא לזאב נווה בן ה-81!
מלבד הבעיה באיחור של הזינוקים, אירגון המרוץ עבר בסדר (לחוסר בחולצות בסיום התרגלנו כבר) – חשוב שכן היה בקבוק שתיה וכריך למסיימים!
סה"כ, כיף להשתתף במרוץ הנמוך ביותר בעולם.
קישורים קשורים
תמונות חצי מרתון עין גדי כולל כל התמונות מכתבה זו כאן
תמונות מקצה ה-10 ק"מ כולל כל התמונות מכתבה זו כאן
| תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |
