מחקר: 98% מרוכבי האופניים ממלאים לחץ אוויר שגוי בצמיגים. כך תעשו זאת נכון

לחץ אוויר שגוי בצמיגים הוא אחת הטעויות הנפוצות ביותר ברכיבה. למה זה קורה, איך זה פוגע בביצועים ובבטיחות, איך שינוי קטן לפני היציאה יכול לשפר את כל החוויה ומה החישוב שצריך לעשות לפני המילוי
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp
ניפוח-צמיג
משאבת אופניים | צילום: Shutterstock

כמעט לכל רוכב אופניים יש טקס קבוע לפני היציאה לרכיבה. ממלאים בקבוקים, בודקים מזג אוויר, ניגשים לאופניים, מחברים משאבת רצפה – ומנפחים את הצמיגים עד שמגיעים למספר מסוים אליו התרגלנו.

לכתבות נוספות בנושא:
לא על הפחמימות לבדן: חשיבותו של החלבון ברכיבה על אופניים
עם טעם של עוד: צפו בסרטון הרשמי של גראן פונדו אילת 2025
ליטלי מציגה: סדרת ה-X של אופני פינרלו – מקצוענות ונוחות שלא הכרתם

במשך עשרות שנים לימדו אותנו אותו כלל פשוט: צמיג קשה = מהיר, צמיג רך = איטי. זה נשמע הגיוני, אינטואיטיבי, וכמעט אף אחד לא עצר לערער על זה. הרי בוולודרום – על משטח עץ חלק – רוכבים בלחצים גבוהים מאוד. אז למה שזה לא יעבוד גם בכביש? התשובה הקצרה: כי הכביש הוא לא וולודרום. והתשובה הארוכה יותר: כי המדע של התנגדות גלגול עבר מהפכה שלמה בעשור האחרון.

המחקרים העדכניים מראים תמונה מפתיעה: כ-98-96 אחוז מרוכבי הכביש החובבים ממלאים את הצמיגים באופניים שלהם בלחץ אוויר לא מתאים. ברוב המקרים – הלחץ גבוה מדי. התוצאה? פחות מהירות, פחות אחיזה, יותר עייפות ופחות שליטה באופניים. וכל זה בשל הרגל או מיתוס ישן.

צילום: Shutterstock

המיתוס הישן: "כמה שיותר קשה – יותר מהר”

הרעיון הקלאסי פשוט: צמיג רך מתעוות, מתכופף, "נדבק" לכביש – ולכן מבזבז אנרגיה. צמיג קשה, לעומת זאת, שומר על צורה ו"מתגלגל חופשי". אבל ההיגיון הזה מתעלם ממשהו קריטי: מה קורה כשהכביש לא חלק לחלוטין – כלומר, כמעט תמיד.

בכביש אמיתי יש חספוס, שברים, חיבורים, אספלט גס ורטט מתמיד. כשצמיג מנופח מדי פוגש משטח כזה, הוא לא "זורם" מעליו – הוא קופץ. כשצמיג קשה פוגע במשטח מחוספס, האופניים והרוכב מתחילים לרעוד ולרטוט. התנועה האנכית הזו דורשת אנרגיה – והאנרגיה הזו מגיעה מהרגליים שלכם.

לתופעה הזו קוראים Impedance Loss (או Suspension Loss): במקום שכל הוואטים שלך ידחפו אותך קדימה, חלק מהם "מתבזבזים" על טלטול הגוף והאופניים.

נקודת המפנה

מחקרים רציניים של יצרנים וחוקרים מובילים הראו נקודה קריטית אחת, שהם מכנים נקודת המפנה (The Tipping Point).  עד נקודה מסוימת: העלאת לחץ אוויר אכן מפחיתה חיכוך פנימי בצמיג (Hysteresis) ואתה נהיה מהיר יותר. אחרי הנקודה הזו – הרטט קופץ בחדות, ואיתו איבוד האנרגיה.

והנה הנתון החשוב באמת:
– אם אתם 10 PSI מתחת ללחץ האופטימלי – תפסידו אולי וואט או שניים.
– אם אתם 10 PSI מעל הלחץ האופטימלי – אתם עלולים להפסיד 20-10 וואט.

כלומר, הטעות כלפי מעלה יקרה הרבה יותר מהטעות כלפי מטה.

כמה תמלאו? | צילום: Karl Allen Lugmayer, Pixabay

למה "מהיר" מרגיש איטי – ולהפך

יש כאן גם עניין פסיכולוגי. המוח האנושי פשוט לא טוב בלמדוד מהירות. רטט בתדר גבוה – האופניים "מזמזמים”, הכביש מרגיש חד – מרגיש לנו מהיר. יש תחושת מרוץ, אנרגיה, אגרסיביות. לעומת זאת, צמיג בלחץ נכון סופג את הרעידות. הרכיבה מרגישה שקטה, חלקה, לפעמים אפילו "כבדה” או "איטית”. אבל זו אשליה.

שעון, מד וואטים ונתונים אובייקטיביים מראים פעם אחר פעם: התחושה ה"חלקה" הזו היא דווקא המהירה יותר. זו הסיבה שכמעט כולם מנפחים "לפי תחושה” – ומגיעים ישירות לאזור שבו מאבדים וואטים.

רוחב הצמיג: החלק שאי אפשר להתעלם ממנו

אי אפשר לדבר על לחץ אוויר בלי לדבר על רוחב צמיגים. המעבר לצמיגים רחבים יותר (28, 30 ואפילו 32 מ”מ בכביש) לא קרה במקרה. לצמיג רחב יש שטח מגע קצר ורחב יותר עם הכביש, לעומת שטח מגע ארוך וצר בצמיג צר.

המשמעות:

  • פחות עיוות של הדופן
  • פחות חיכוך פנימי
  • אפשר לרכוב בלחץ נמוך יותר בלי להאט

וכשאפשר לרכוב בלחץ נמוך יותר – הצמיג עובד כמו בולם זעזועים זעיר, שומר על המומנטום קדימה ולא למעלה ולמטה.

בדיקות עצמאיות של גופים כמו Bicycle Rolling Resistance מראות שוב ושוב: צמיגים רחבים בלחץ נמוך משתווים או מנצחים צמיגים צרים בלחץ גבוה בגלגול – ומביסים אותם בנוחות ובאחיזה.

לא רק מהירות – גם בטיחות

צמיג מנופח מדי יוצר שטח מגע קטן יותר עם הכביש. פחות גומי = פחות אחיזה. בירידה, בבלימה חזקה או בפנייה על אספלט שבור – צמיג קשה נוטה "לקפוץ" ולאבד מגע. צמיג רך יותר מתאים את עצמו למשטח, שומר על אחיזה ומעלה משמעותית את הבטיחות.

וגם העייפות משחקת תפקיד: ארבע שעות של רטט עוברות דרך הגוף, שוחקות שרירים ומערכת עצבים. לחץ נכון חוסך אנרגיה – לא רק ברגליים, אלא בכל הגוף.

צילום: Daniela Jakob, Pixabay

אז איך יודעים מה הלחץ הנכון?

העידן של "100 PSI לכולם" נגמר. לחץ אוויר אופטימלי תלוי בכמה משתנים ברורים:

  1. משקל כולל – רוכב + אופניים + ציוד
  2. רוחב הצמיג בפועל (לא תמיד מה שכתוב על הדופן)
  3. רוחב החישוק
  4. סוג המשטח – אספלט חלק מול כביש גס
  5. סוג הצמיג – טיובלס מאפשר לחצים נמוכים יותר בבטחה

החדשות הטובות: לא צריך לנחש. יש מחשבונים מצוינים וחינמיים אונליין. לדוגמה המחשבון של SILCA שנחשב למדויק במיוחד, או זה של SRAM). שניהם מבוססים על כל המחקרים העדכניים.

לדוגמה – רוכב במשקל 75 ק”ג, אופני כביש 8 ק"ג, צמיגי 25 מ”מ. לפי השיטה הישנה הוא היה ממלא כנראה 110 PSI. לפי השיטה הנכונה: לחץ האוויר הנכון יהיה כ-85 PSI מאחור ו-80 PSI מלפנים. אם אותו רוכב עובר לצמיגי 28 מ"מ טיובלס – הלחץ האופטימלי יורד לאזור 65-60 PSI.

לרוכב "מסורתי" זה נשמע כמו פנצ’ר. למדע כיום – זו המהירות האמיתית.

סיכום: תוציאו אוויר

אם אתם מנפחים לפי "הרגשה" או לפי המקסימום הכתוב על דופן הצמיד – סביר מאוד שאתם מקשים על עצמכם לשווא. יותר רטט, פחות אחיזה, יותר עייפות – הכול בשביל אשליה של מהירות. השינוי קל ופשוט – סמכו על הנתונים, ושחררו קצת אוויר. הכביש הוא לא וולודרום, אז בואו נפסיק למלא אוויר כאילו הוא כזה.

 


מבוסס על כתבה במגזין The Cycling Week – למקור לחצו כאן.



אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: [email protected]

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"המלחמות שיבשו את השגרה. אבל אנחנו סירבנו להפסיק לשחות. זה הניצחון שלנו", אמיר (פיש) כהן, מאמן הפועל שחייני הנגב




מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג