מאת:עופר ביידה
חצי מרתון תל-אביב חוזר סוף סוף, ואני בטח לא אפספס אותו – לא מעט נקודות ציון במרוצים בהם השתתפתי נוגעים בו:
המרוץ הראשון בו השתתפתי – 1989 – 1:38:51 שעות
שיא אישי בחצי מרתון – 1995 – 1:31:42 שעות – תוצאה שנעלמה יחד עם החלק הנתלש של מספר החזה שלי שאבד…
הפעם הראשונה בה פורסם סיכום שלי עם תמונות, במסגרת הסיפור הראשון בטור שלי "הרץ המצלם" ב"שוונג" – חצי המרתון ה"מחתרתי" (204 משתתפים לפי התוצאות הרשמיות) שאורגן ע"י עיריית ת"א במאי 2003
המארגנים הזמינו את המשתתפים לקבל את מספרי המשתתף/ערכת הרישום כבר ביום רביעי (יומיים לפני המרוץ).
לא מעט רצים ורצות אכן התייצבו בערבו של יום רביעי באזור שהוקם לשם כך בדשא מחוץ לאצטדיון האתלטיקה בהדר יוסף
אני מגיע אחרי שכבר העיניינים מתחילים סוף סוף לזוז – יש מעטפה ובה מספר ושבב (יש לי שבב אישי, אבל לא נורא), בשביל החולצה נצטרך כנראה לחזור מחר…
לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.
אני מחליט לחזור ביום חמישי, גם בשביל החולצה, וגם בתקווה שיריד ההפנינג (Expo) יצדיק את זה.
התור לחולצה נראה קצת מפחיד, אבל די מהר אני מגיע לראש התור, אפשר לבחור בין חולצה לגופיה, צבע לבן או שחור, ויש אפילו מידות קטנות – אני בוחר בחולצה שחורה, היה שווה לבוא.
יום לפני כן התפתח בפורום ריצה וטריאתלון בתפוז (המקושר לאתר "שוונג") דיון על מהות צבע מספר החזה שחולק, ואכן אני מברר בדוכן בו קיבלתי יום קודם את המספר, ומקבל כעת מספר בצבע אדום, לעומת המספר בצבע שחור שהיה במעטפה שקיבלתי יום קודם, רצי ה-10 ק"מ קיבלו מספרים בצבע כחול.
יש בהבדל הצבעים הגיון כמו שנעשה בהרבה מרוצים גדולים, חבל שהדבר לא הוסבר ובוצע באופן עקבי כבר מההתחלה, האם המספר השחור מיועד לשקית שמירת החפצים, מי יודע?
במסגרת ה-Expo היו גם הופעות, למשל אקרובטיקה.
מסך גדול הקרין את מסלול המרוץ (למעט הקטע ששונה באותו יום – גשר בבלי במקום גשר ראש ציפור)
ברוקס וטיים טריאל היו בין המציגים
היו גם הופעות קפואירה,
ולהקות.
כמעט חצי יממה חלפה, ואני חוזר למתחם בהדר יוסף, כשמגיעים מוקדם אין כמעט תור,
גם אצטדיון האתלטיקה ושער הסיום עדיין ריקים.
למרות שכבר לקחתי את החולצה ומספר משתתף בימים הקודמים, אני מברר אם אני יכול להחזיר את השבב שקיבלתי, לאור העובדה שיש לי שבב אישי – וכך נעשה ומסומן ברשימת המשתתפים שבידי הצוות.
חברת הקוסמטיקה AVON שמעורבת בלא מעט מרוצי נשים בארה"ב, מבטיחה לתרום לאגודה למלחמה בסרטן 20,000 ש"ח, תמורת הסכמה של הרצים והרצות, לרוץ כאשר מדבקה הקוראת למאבק בסרטן השד מודבקת על גב החולצה איתה ירוצו.
אפרופו נשים וריצה, דפנה שב שכותבת בנושא זה ב"שוונג", בתמונה עם ניר ברק מ"שוונג"
הזמן רץ, ונחזור לאצטדיון לראות מה התחדש – מאור טיורי, פחות משבוע אחרי שניצחה במרוץ ל-5 ק"מ במסגרת מרוץ אייל, מתכוננת למקצה המקביל במסגרת ארועי חצי מרתון תל-אביב היום.
חלק מהיציע ישמש לשמירת חפצים, יש יתרון בכך כשרוצים ללבוש בגדים חמים לאחר המרוץ, אבל אני מחליט לוותר על אופציה זו.
הקצב לחימום לרצים ולרצות, כבר מתנגן ברקע.
שלום למשפחת מילמן.
אני ביקרתי בשירותים באצטדיון מוקדם יותר, עכשיו מתחיל להסתמן תור לשירותי השדה.
לרצי ה-10 ק"מ וחצי המרתון יש עוד זמן עד לזינוק,
אבל הזינוק למרוץ העממי ל-2 ק"מ כבר קרוב.
המתופפים כבר כאן.
ראלב מג’אדלה – שר המדע, טכנולוגיה, התרבות והספורט – מוכן עם אקדח הזנקה.
והילדים יוצאים לדרך.
הייתה נקודת עידוד בקירבת הזינוק.
גם רצי המקצה ל-5 ק"מ יצאו לדרך.
מאור טיורי ואביבה טקה יתמודדו גם הפעם על המקום הראשון.
לא מעט רצים ורצות מקבוצת "דרך הכושר" של יאיר קרני השתתפו במקצים השונים
נראה שגם הצלמים כבר מסודרים
עד לזינוק הבא, יש זמן להחליף חוויות עם אדם אילן-שליט, ששיתף את גולשי האתר "שוונג" ברשמיו ממרוץ אייל האחרון.
על קו הזינוק, ניתן כבר לזהות את גזצ’או יוסף ונועם נאמן – שניים מהרצים המובילים במקצה זה.
מובילת המרוץ על הקטנוע כבר מוכנה,
והנה הרצים מזנקים קדימה.
היו גם קבוצות חיילים שרצו ביחד
חימום אחרון לפני המקצה לחצי מרתון,
אחרי הבעיות שהיו לי במרוץ אייל נתתי את המדרסים לתיקון – התקווה שלי שלאחר שהם חזרו, אוכל לרוץ יותר בנוחות.
עוד קצת מתיחות, וצריך לגשת לזינוק.
אחרי שהכרוז מזהיר שמי שיגיע לזינוק מקדימה וידרוך על שטיח הבקרה בזינוק יפסל – אני שוקל להתחכם – להוריד את השבב וכך להגיע לזינוק כשהוא ביד שלי, כמובן שבמקרה כזה הוא לא יקלט…
בסופו של דבר, אני עושה את כל הסיבוב – עכשיו שער הזינוק די רחוק.
בין ההתעניינות התקשורתית שבמרוץ – גם גלי צה"ל משדרים מהשטח.
תוך כדי ניסיון בכל זאת להתקדם לעבר קו הזינוק (כדי לצלם כמובן…), מתווספות כמה תמונות אווירה
הזינוק כבר קרוב, תמונה אחרונה במצב עמידה,
או שלא…
יריית הזינוק כבר נשמעה, אבל אנחנו עוד לא ממש רצים…
ועכשיו כבר כן.
כמו במרוץ לילה לבן, גם פה יש זמן לחלק מהרצים, לדבר בטלפון הנייד…
סא"ל נורית שרביט, מעדכנת אותי שיש הרבה נציגים לקבוצת הריצה של צה"ל
שעון הגארמין, אומנם עבד בחצי הראשון של הריצה, אבל בשלב מסויים, נראה שלמשך מספר קילומטרים הוא יצא מאיפוס, לכן אוותר על זמני הביניים בסיכום זה.
לאחר כשני קילומטרים, גשר אבן גבירול נראה באופק
לאחר כקילומטר נוסף מגיעה תחנת המים, עלי להודות שהייתי ספקן לגבי השימוש בשקיות מים לצורך השתייה – מבחינת נוחות, זה די נוח, לגבי הטעם – זה כבר סיפור אחר…
צריך להיזהר לא להחליק על השקיות המפוזרות על הכביש, לאחר שהרצים סיימו לשתות מהן.
במרוץ נעשה שילוב מעניין בין החיצים והמכוונים… זה לא מעייף קצת?
נתחיל בתמונות משפחתיות – אב ובן,
אח ואחות…
דפנה שב, מתעקשת לעזוב את התמונה המשפחתית כדי לצלם אותי – בלית ברירה אני נאלץ להסכים…
חזרה אל האור (אחרי הריצה מתחת לגשר).
תמיד כיף לראות פנים מוכרות בקהל – פול סמיט, רץ מצויין.
הקטנוע מבשר על בוא המובילים.
דסטאו סוונך ואסף בימרו,
מקדימים את זוהר זמירו ובריהון וובה.
הרווה אטלי בדרך למקום החמישי
עוד נקודת עידוד הוסיפה אנרגיה לרצים,
קצת פחות צופים מאשר בניו-יורק, אבל אני מניח שגם עומרי הולצמן יודע שאין כמו בבית…
מבט מקרוב אל שקיות המים.
סבטלנה בחמנד מובילה בין הנשים,
מספר שניות לפני נילי אברמסקי.
אורנה בלאו בדרך למקום השלישי,
לפני יערה זנגי ולוריס מנדלוביץ.
רוב הצלמים לא נעו על המסלול ברגל כמוני…
עפר שלח מחייך, מעניין אם זה לפני או אחרי ש"התחמק" מרביב דרוקר – שותפו להגשת מהדורת שישי בערוץ 10 – כפי שראינו בכתבה ששודרה בערבו של אותו יום בתוכניתם…
הזכרנו את תוכנית "דרך הכושר" של יאיר קרני, אז הנה הוא בכבודו ובעצמו.
בקטע זה של המסלול, יש הפרדה בין הרצים שנמצאים כבר בדרכם חזרה מנקודת הסיבוב.
אבל עכשיו כבר לא, מה שלא מפריע לשירלי אדרי לחייך כמו תמיד.
השתתפתי בהרבה מרוצים בהם היו יחידות צבאיות שרצו יחד, גם בשנים האחרונות, וגם למשל בחצי מרתון הראשון בו השתתפתי, עליו סיפרתי בתחילת סיכום זה – בתמונה כזאת עוד לא נתקלתי…
דפנה ויובל שב שוב לפני, נראה שדפנה מאד נהנית מהריצה, ניפגש בעוד כשלושה שבועות, באליפות ישראל בחצי מרתון, בבית שאן.
המסוק בתמונה מרחף מעל נקודת הסיבוב, וגם שטיח בקרה יש מעט אחריה.
גם אני כבר בדרך חזרה, טור ארוך של רצות ורצים עדיין מתקדם מולי.
ניידת המשטרה קרובה לשלט המסמן את סוף הק"מ העשירי.
זמן טוב לצילום תקריב של המסוק – למה שרק הוא יצלם אותנו?
הרצים והרצות מתבקשים לשמור על הימין, כנהוג בכביש…
לפי העצים בתמונה, אפשר לשכוח שאנחנו בתל-אביב.
דורון גורודצקי, כמו תמיד – מצלם אותי מצלם אותו…
אבל מסתבר שהוא לא היחיד,
תודה רבה!
שעה של ריצה כבר עברה, כל עידוד הרי זה משובח.
טיפטוף קל של גשם שירד בעודנו רצים באזור הטיילת, לא ירתיע אותנו,
כמו גם העובדה שלפחות בנקודת מים אחת, הבטיחו לנו שיש עוד שקיות מים בהמשך – לא היה – מזל שמזג האוויר היה נוח.
לקראת הכניסה לפארק, קרטונים ובהם שקיות מים מושטים לעברנו
גם פה שיטת החץ הנע עובדת.
גשר אוסישקין מוליך אותנו אל הפארק.
וצחי כהן – אחד מרצי ה-5000 מ’ הטובים בארץ – "מתלונן" שאני לא מצלם אותו…
הדס שבתאי חולפת על פני.
גשר בבלי מעביר אותנו אל הגדה השנייה של הירקון,
ואחריו עוד נקודת מים.
הייתי שמח לצלם אותך, אבל איפה המספר חזה/משתתף שלך?
אההה, הנה הוא…
מבט אל התמונה הקודמת, מגלה את הסיכות ללא המספר – הבנתי שלעוד רצים, המספר לא נשאר במקומו…
אני "בוכה" לדנה מורן – שעזרה בארגון המרוץ – על "מר גורלי", אני עייף,
ככה זה כשרצים חצי מרתון עם מצלמה ששוקלת בערך 1 ק"ג…
הרצים והרצות בדרכם חזרה מעוד נקודת סיבוב,
וגם אני מגיע אליה – משום מה זמני הביניים שלי באתר 4sport לא מכילים מיקום זה, בניגוד לרצים אחרים ונקודות בקרה אחרות להן יש לי זמני ביניים – אולי בגלל שצילמתי את השטיח, השבב החליט לחסוך אנרגיה ולא שידר גם את הקוד של השבב שלי…
את בעיית המספרים שנפלו הזכרנו כבר? טוב שאפשר להראות את המספר למצלמה ביד…
נראה שבקירבת הסיום לא היה חסר שקיות מים, לפחות כשאני הגעתי לכאן.
אנחנו עוזבים את גני יהושוע, דרך החניון, בדרך אל האיצטדיון.
הפתעה קצת לא נעימה, מתגלה בכביש המוביל אל האיצטדיון – אבטחה זה חשוב, אבל למה על המסלול בו עדיין יש רצים ורצות???
התגברנו גם על המכשול הזה,
והשער של הזינוק כבר לפנינו,
אבל השער החשוב באמת הוא שער הסיום בתוך האיצטדיון.
הגארמין מראה 1:59:33 שעות, אבל למרחק אין טעם להתייחס, הגלובל סאט מראה 1:59:10 שעות (עצרתי אותו בטעות למשך מספר שניות, עקב לחיצה על כפתור לא נכון…) – מרחק 21.34 ק"מ (האם מרחק זה אמין – אין לי מושג)
לפי התוצאות הרשמיות לאחר המרוץ, הזמן שלי היה 1:59:34 שעות.
מאז, עודכנו התוצאות בהתאם לזמן לפי השבב האישי (ולא זמן הזינוק הרשמי), וכך הזמן שלי עודכן ל-1:58:53 שעות, מקום 1257 מתוך 1700 ו-205 מתוך 254 בקטגוריה.
בהזדמנות זו נצלם את הצלמים והצלמות שצילמו אותנו הרצים והרצות.
מבט אחרון אל שער הסיום ושעון הזמן.
נמשיך את ההקפה באיצטדיון אל עבר שקיות המים.
אני ממשיך הלאה לעבר שולחנות המדליות – שכבר לא נשארו…
מבחינתי היום מדליה כבר פחות חשובה מאשר בחצי מרתון הראשון בו רצתי לפני 18 שנה, אבל עדיין זה לא צריך לקרות!
המדליות צריכות להינתן בקירבת שער הסיום לכל משתתף, דבר שאמור לאפשר בקרה על מי מקבל מדליה וכמה…
נשארה האופציה למלא את הפרטים באתר המרוץ כדי לקבל את המדליה, מוטב מאוחר מבכלל לא.
מנצחי המקצה ל-10 ק"מ
הקהל שנשאר, נהנה מעוד הופעות,
ביניהם גם משפחת לוין.
מנצחי מקצה חצי המרתון.
הקהל מריע גם לוותיקים,
את אוסקר טוזמן, נפגוש גם בהמשך.
לוריס מנדלוביץ, קבעה תוצאה מצויינת.
רגע לפני ההגרלה הגדולה, צופי תל-אביב מחממים את האווירה.
הקהל שנשאר כבר במתח.
הסיפרה הראשונה שמוגרלת, כבר מוציאה אותי ואת רוב הקהל מרשימת הזוכים האפשרית,
אז אפשר לעלות לבמה לצלם את אלו שכן יכולים עדיין לזכות.
הבטחתי שנפגוש שוב את אוסקר טוזמן…
והנה הוא חוגג עם האופנוע.
לסיכום, מרוץ שמשאיר טעם של עוד – יש מה לשפר – נקווה למרתון מלא בשנה הבאה.
קישורים קשורים
תמונות מרוץ חצי מרתון תל-אביב כולל תמונות מכתבה זו כאן
תמונות מרוצי 5 ו-10 ק"מ במסגרת חצי מרתון תל-אביב כולל תמונות מכתבה זו כאן
תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר |