חצי מרתון ערד-מצדה – רצים אל ההיסטוריה

A VPN is an essential component of IT security, whether you’re just starting a business or are already up and running. Most business interactions and transactions happen online and VPN
Facebook
Twitter
Telegram
WhatsApp

מאת:עופר ביידה



רבות הזריחות במצדה שנראו מאז המרוץ.

אבל מרוץ כל כך ייחודי ובעל נופך היסטורי משהו, בהחלט ראוי לסיכום – בוודאי כאשר אני למד שיש מי שמעריך זאת.

המרוץ הוא פרי יוזמה של רצים מאיטליה, שהגיעו להשתתף שלושה ימים מאוחר יותר, במרתון הצליינות למען השלום, ע"ש האפיפיור יוחנן פאולוס השני.

יחד עם משרד התיירות, עיריית ערד, סוכנות הנסיעות הרשמית של הוותיקן – אופרה רומנה וסוכנות הנסיעות האירופאית Ovunque Viaggi, הם החליטו לארגן גם ריצה מערד למצדה.
בגלל הזמן הקצר המרוץ אורגן כמרוץ עממי, אך גם רצים ישראלים הוזמנו ליטול בו חלק.

ההשתתפות במרוץ הייתה ללא תשלום, אולם היה צריך להירשם אליו מראש.
מנהל מחלקת הספורט בעיריית ערד – דודי שושטרי – שהיה אחראי על האירגון, הגיב בפורומים הרלוונטים, על השאלות שהועלו ע"י הרצים הפוטנציאלים, וגם אני השתכנעתי.

וכך כחצי שעה לפני השעה שבע בבוקר – שעת הזינוק – אני כבר מוכן.

ירון רוכין, אריה פלג ומשה בן ישי מצטרפים לתמונה קבוצתית.

ירון ואריה ירוצו בתחילת מאי, חצי מרתון בטריאסטה שבאיטליה – כך שהיום זוהי מעין חזרה גנרלית בשבילם.


לחיצה על כל אחת מהתמונות בכתבה תפתח חלון חדש ובו התמונה ברזולוציה גדולה יותר.

נקודת הכינוס/זינוק הייתה לא רחוק מאנדרטת מצפור ערד ליד המלון הישן – אכן נוף מרהיב נגלה לעינינו.

השלט מזכיר לנו שאנו בנקודת הזינוק, אני עוד מתלבט אם לעשות את דרכי – כמה מאות מטרים אל המלון הקרוב – לאור העובדה ששירותים כימיים לא נצפו באזור.
בסוף אני מוותר על הרעיון.

עוד רצים ורצות, אוספים את מספר המשתתף שלהם בנקודת הרישום.

פרופ’ שאול לדני – ההלך המפורסם והבלתי נלאה – בתמונה עם יהודה גולן, שמשתתף גם הוא, בלא מעט צעדות ברחבי ארץ ישראל.
נקפוץ רגע לסוף, בעוד אותנו מחזיר המיניבוס בסוף המרוץ ולאחר הטקס ממצדה לערד – ראינו את שאול לדני מבעד לחלון צועד במרץ, את כל הדרך בחזרה – ברגל!

גדעון ותום פלד בתמונה משפחתית.

הרצים והרצות מסתדרים על קו הזינוק.

תדרוך לפני הזינוק,

אבל לא נצא לדרך, לפני שהתדריך יתורגם גם לאיטלקית…

ראש העיר גדעון בר-לב, עם ברכות אחרונות בשם העיר המארחת ערד.
הוא מבטיח להפוך את המרוץ בשנה הבאה, ליותר מקצועי וגדול, ואולי גם לקיים ערב חגיגי ביום שלפני.

שיתוף פעולה בין משטרת ישראל וצה"ל, מוביל לתמונה של אולגה חתן ובת חן כהן,

זמן קצר לפני הזינוק.

הזדמנות אחרונה בשבילי לצלם את שי פיפמן לפני שיעלם באופק, את גבי אור בטח יהיו לי עוד כמה הזדמנויות לצלם היום…

בת חן כהן מלווה בשני רצים איטלקים, אל אחד מהם עוד נחזור בהמשך.

כשלוש דקות מהזינוק ואנחנו עדיין בכביש ממנו יצאנו (רח’ מואב),

אבל הנה מופיע השלט המבשר על הפניה לכיוון מצדה דרך כביש 3199 האתגרי.

כבר בתחילת הכביש, השלט מזהיר אותנו מסיבובים מסוכנים…

לפחות בינתיים אנחנו בירידה, לא יודע מה חושבים משה בן ישי וזלמן אדלר, אבל אני מרוצה!

לפי החיוך, כנראה שגם אריה פלג ואריאל פנחס מרוצים.

בזכות הירידה, עברתי לא מעט רצים – בעליות, המצב כנראה יהיה שונה בתכלית…

את איתי פרידמן שהכרתי במרוצים האחרונים, אני תמיד שמח לצלם.

והנה עמי דדון,

שכמו עוד לא מעט רצים, יחלפו על פני עם פרוס העלייה הבאה עלינו…

רוב הרצים הישראלים – כמו זלמן אדלר למשל (בתמונה), כבר לא מופתעים לראות אותי מצלם אותם תוך כדי הריצה, לא בטוח שאותו דבר נכון לרץ האיטלקי שמשמאלו…

אבל זה לא אומר שלא מגיע גם להם תמונות למזכרת – גם אם לא בטוח שהם ימצאו אותם באתר אינטרנט זה ("שוונג").

עוד ועוד רצים שהשארתי מאחור בירידה, מתקרבים אלי,
משה בן ישי, אריה פלג, עודד חומסקי ואייל בן צבי הם רק חלק מהם.

מזג האוויר המדברי וודאי לא זר לגבי אור, ואפשר להניח שגם עם מזג האוויר הוא יודע להסתדר.
אל הרץ האיטלקי שמאחריו בתמונה – אולדריקו למברטוצ’י – נחזור בקרוב.

אלי שפר, בוודאי ישמח לתמונה פסטורלית, עם הבתים הנראים מעל ראשו.

הבטחתי שנחזור אל אולדריקו למברטוצ’י – הרץ האיטלקי בן ה-62 – נכנס בעבר לספר השיאים של גינס, לאחר שרץ 46 מרתונים, בשנה אחת.
הוא עבר בריצה – מרחק של כ-6000 ק"מ מרומא לישראל – כשהוא נושא עימו מסר של קידום השלום בעולם.

לשאר הרצים והרצות במרוץ, מרחק כזה נראה כנראה לא ממש הגיוני,
אני מניח שגם שי שגב, יסכים איתי.

לקראוון הנראה בתמונה (שמלווה את אולדריקו למברטוצ’י במסעותיו הארוכים), כנראה שיותר קל "לסחוב" בעלייה…

אני מתפלא קצת, כיצד רפי הדר ודובי דובר – שהתוצאות שלהם בדרך כלל טובות בהרבה משלי -לא נמצאים כרגע הרחק מלפני,
הם מסבירים שהחליטו לרוץ ביחד ובשביל הכיף.

אני יכול להניח שהירידות, בהן אני נהניתי לרוץ מהר, גם תרמו לכך.


עם בוא העלייה החדשה, הם מחליטים, "לא לאכזב" אותי, ומשאירים אותי מאחור…

אבל העלייה שוב מתחלפת בירידה, עטרה רון מבקשת ליישר את העלייה – אבל אני מוחה בתוקף,

אחרת, איך אעבור שוב את רפי ודובי…

אני ממשיך "לטוס" בירידה,

וגם הסיבובים לא יעמדו בדרכי.

עוד רץ נראה באופק,

ובחלוף כחצי דקה, אני רואה שזהו ניר קשאני, שהחום גרם לו כנראה בשלב זה, לוותר על החולצה…

השמש מפריעה לי קצת "להוציא" תמונות טובות,

לא נראה לי שהמשטרה תוכל לעזור לי בתחום הזה…

תמונות תוך כדי ריצה בירידה, בדרך כלל יוצאות טוב,

וכך גם אלי שפר מרוויח עוד תמונה נחמדה.
הקראוון של אולדריקו למברטוצ’י מופיע שוב בתמונה,

לכן לא מפתיע לראות אותו בסביבה.

הצוות שלו ממלא את תפקידו בצורה יעילה.

אייל בן צבי מקבל עוד הוכחה שהוא רץ בנוף מדברי,

ואילו אולדריקו למברטוצ’י שוב משאיר אותי מאחור…

התמונה הבאה משאירה אותי תוהה:
האם צילמתי אחורה – ואז אני בירידה, או שמא צילמתי קדימה – ואז עוד עלייה לפתחי?

התמונה הבאה פותרת את הבעיה (לפחות בהתבוננות בתמונה בגודל המקורי…) הרצים באופק נמצאים עם גבם אלי – משמע הייתה זאת עלייה!

חזרנו לרוץ בירידה – וכך אני מברך שוב לשלום את עמי דדון.

עוד כמה דקות חולפות ואנו מגיעים לנקודת שתייה.

רצים רבים "שברחו" לי בעלייה, נראים כעת באופק,

אני פוגש שוב את זלמן אדלר (שיסיים את המרוץ הרבה לפני),

אבל לא מצליח להתקרב יותר מכמה עשרות מטרים לרצים אחרים (למשל אריה פלג ובת חן כהן, אותם אניח מצליח לזהות מרחוק) ,מאחר והירידה הסתיימה מוקדם מדי…

כשאתה לא מצליח לעבור אחרים, כנראה אחרים יעברו אותך – וכך אולדריקו למברטוצ’י ועמי דדון שוב בדרך לחלוף על פני, הפעם גם צוות הצילום ינציח זאת.

אני עדיין לא רואה את סוף העלייה הנוכחית,

אז נסתפק בלצלם אותה – בהנחה שצילמתי הפעם לאחור…

אחד הצלמים מצא מיקום שולט לצילום תמונות – הנקודה במרכז התמונה,
בשלב זה לא עלה בדעתי הרעיון, שגם עם המצלמה הקטנה, אני יכול לצלם תוך שימוש בזום…

אני אאלץ להסתפק בהמשך הצילום בתנועה.

חבל שאי אפשר להתחמק מעוד עלייה.

ועם העלייה, מופיעים באופק עוד ארבעה רצים שאותם עברתי בירידה הארוכה, ממנה נפרדנו זה מכבר.

הפעם אני כן מחליט לנצל את הזום האופטי של המצלמה הקטנה – משימה יותר קשה כמובן מאשר במצלמה הגדולה.

התמונה מתבהרת, דובי דובר ורפי הדר הם הראשונים להגיע אלי,

ולהתרחק במעלה העלייה.

משה בן ישי ועודד חומסקי הם שני הרצים האחרים.

נראה שדובי ורפי נעלמים באופק,

אבל המצלמה "לוכדת" אותם בנקודת הרענון,

לפני שגם אני מגיע אליה – אני נשאר נאמן לבננות, רצים אחרים מעדיפים תפוזים.
אפשר להמשיך בדרך.

מאחר ולא היו סימוני קילומטרים במרוץ (הויו סימונים של חברת מע"צ בהתייחס לדרך מערד למצדה), לא לקחתי זמני ביניים עד עכשיו.
אני מחליט בכל זאת לעשות זאת בנקודה זו – 13.05 ק"מ ב-1:07:18 שעות.

עוד אחד מהרצים האיטלקים מכיר את ארץ הקודש בדרך הטובה (ריצה כמובן).

מהעלייה אני לא ממש נהנה, אז לפחות אפשר להנות מהנוף המדברי.

את משה בן ישי כבר אין לי בעייה לזהות ("העונש" של מי שרץ לידי – הרבה תמונות…), אבל מי היא הרצה באופק, בצידה השמאלי של התמונה?

פחות מדקה חולפת, ופתרון החידה הוא: עטרה רון.

העלייה לא עוזבת אתי,

ועטרה רון כבר הרחק מלפני.

אנה מריה פרבידי, תסיים היום ראשונה מבין הרצות מאיטליה.

לאחר כ-16 ק"מ, אני חווה "שבירה קטנה", ועובר להליכה למשך זמן קצר, אבל מתעשת לבסוף, כי אחרי כל עלייה יש ירידה…

לעופר עינת – לפי החיוך – כנראה לא היו בעיות כאלו בשלב זה.

בינתיים כנראה שאני בחלק של העלייה,

אבל נקודת רענון נוספת בהחלט מעודדת אותי.

סימן טוב לעוד זמן ביניים – 4.15 ק"מ ב-23:57 דקות.

נראה שגם פיני כהן הצטייד באנרגייה בנקודת הרענון אותה פגשנו לפני זמן קצר.

כמו שהזכרתי כבר קודם, כיף לצלם ולהצטלם בירידה – הפעם שי שגב יהנה מכך.

אם כבר ירידה, יש זמן לצלם קצת נוף,

לפחות עד שאצטרך להאט לקראת העיקול הקרב.

הכביש ממשיך להתפתל,

ואני ממשיך לא לדעת (אחרי יותר מחודש) אם צילמתי עלייה או ירידה…

אבל בחלוף דקות ספורות, אני יודע שהסיום קרוב.

פחות מדקה לאחר מכן – הר מצדה נגלה לפני,

ואכן השלט מבשר – הגענו לגן לאומי מצדה!

סיבוב אחרון,

כך הוא נראה מהצד השני,

והנה שער הסיום, הרצים, והמעודדים.
צידו המערבי של המצדה בהחלט מהווה תפאורה מרשימה לסיום מרוץ ייחודי זה.

זמן טוב, לסכם את הריצה שלי:
לפי הגארמין, הקטע האחרון – 3.54 ק"מ ב-16:23 דקות, מרחק כולל – 20.740 ק"מ ב-1:47:38 שעות.
אומנם המרוץ הוגדר כעממי ולא היו בו קטגוריות גיל, אבל בכל זאת – לפי התוצאות: 1:47:39, מקום 29 מתוך 59 מבין הרצים הישראלים.

אחרי מנוחה קצרה, אני פונה לצלם את הרצים שעדיין מגיעים לקו הסיום – חלקם איטלקים, שלצערי איני יודע את שמם.

שלמה שטימלר מסיים את המרוץ המתיש בצעד מהיר.

אלי נבו – הוא עוד ישראלי שמכבד את המרוץ – שמסתיים באתר הכל כך חשוב לישראלים, וכנראה גם לאורחים מאיטליה.

ממש לפני הזינוק פגשנו את גדעון ותום פלד – גדעון נכנס ראשון לקו הסיום,

בחלוף כ-6 שניות נכנס עוד רץ איטלקי,

ומייד אחריו תום פלד.

והנה שתי רצות מאיטליה בין המסיימות (הרצה הראשונה מאיטליה אותה פגשנו בריצה, סיימה זה מכבר).

ניל ירמיש מניף את ידיו בשמחה, כאילו היה זה מרתון וונציה אותו הוא סיים לפני כשלוש שנים (בשנה שבה גם אני רצתי בו).
אומנם הסתפקנו הפעם בחצי המרחק, אבל המאמץ היה לא קל כלל ועיקר.

את הישראלי הראשון (והשני בדירוג הכללי), אילון ברכפלד – איש ברזל בוגר איירונמן ציריך,
כמובן לא יכולתי לצלם, לאור העובדה שהוא סיים כחצי שעה לפני.

אבל אילון לא הסתפק בכך וחזר חלק מהמסלול (כן, הירידה הגדולה הפכה לעלייה, במקרה זה…) כדי לבדוק מה שלום אחותו.
ואכן שוש ברכפלד – מרתוניסטית בזכות עצמה – מסיימת גם היא את המרוץ,

לפני שהם נקראים לתמונה משותפת.

עוד רצים ורצות ממשיכים להגיע,

איטלקי עם מצלמה ביד – האם אני צריך לדאוג?

וישראלי גם?
יניב שלום – גם הוא מסיר את כובעו ביד אחת, ומצלמה בשנייה…

יש עוד זמן עד הטקס שייערך על המצדה, אני מנצל את הזמן לקנות משהו לשתות.

בינתיים, מישהו מחלק מדליות (אמור היה להיות למי שלא יישאר לטקס), אבל גם אחרים לקחו, ולי לא נשאר…
בלית ברירה אצלם את אלו שכן השיגו את המתכת המוזהבת:
אבידב ליברמן, תמר פודולי, שלמה שטימלר, שי פיפמן, פיני כהן, עמית שטיין ושי שגב.

נתחיל את הטיפוס לפסגת המצדה,

העלייה היא בדרך הסוללה.

מזל שלא היינו צריכים לעלות את זה בריצה, למרות שאז אולי היינו מגיעים למרחק המבוקש – 21.1 ק"מ…

יופייה של מצדה נגלה לעינינו (חודש לפני שהנשיא בוש יזכה לכך) – את השיפוצים, לא צילמתי…

את ירון אורנשטיין – שנסע איתי בבוקר המרוץ מתל-אביב – לא הצלחתי לצלם בריצה (רץ מהר מדי בשבילי), לפחות על המצדה, ניתן לו את הכבוד.

הטקס מתחיל,

האיש והחלום – מי שהניע את קיום המרוץ, במתווה הנוכחי.
הוא הגיע מאיטליה אל ארץ הקודש לביקור, ולאחר כשבוע החליט שהוא רוצה לקיים מרוץ מערד למצדה.

הקהל מכבד את חזונו,

הוא גייס את רפאל בן חור (בתמונה) – סמנכ"ל בכיר במשרד התיירות,
וכך נולד המיזם המשותף לרצים מאיטליה, משרד התיירות הישראלי, ושאר הגופים שהוזכרו, בתחילת סיכום זה.

תמו הברכות, ואפשר לעבור לחלוקת הגביעים לשלושת הראשונים בין הגברים והנשים (כזכור אין קטגוריות נוספות במרוץ עממי זה).
אנה מריה פרבידי סיימה ראשונה מבין הרצות האיטלקיות ובמקום השלישי הכללי.

בת חן כהן שרצה בעצמה בעבר באיטליה, בזכות המאמן אנטוניו סנטורי – שהיה כמובן גם היום במרוץ – היא המנצחת בין הנשים.

אבידב ליברמן סיים שלישי בין הגברים, ושני מבין הישראלים.

אילון ברכפלד – כזכור, סיים שני וראשון מבין הישראלים.

והמנצח הוא אנטוניו סנטי – מדריך כושר איטלקי בן 35 מהעיר מודנה.

קבלו את כוכב המרוץ – אולדריקו למברטוצ’י – מי שהספיק לשכוח את הדרך שהוא עשה, כדי להגיע לפסגת המצדה- שיקום!

והוא כמובן מקבל עוד מדליה ואת הכבוד המגיע לו.

אפרופו מדליות – כזכור, לפני שטיפסנו אל המצדה, "התלוננתי" שלא קיבלתי מדליה…
אז הנה מדליות, "קחו אפילו שתיים" מעודדים אותנו המארגנים – האם אנחנו בישראל?
אני אכן לוקח מדליה – פה היא דווקא בצבע כחול בצידה האחד.

לפני שניפרד מהמצדה, ומהמרוץ אפשר לסכם:

1. המרוץ אורגן בצורה יעילה, והרבה רצים (לא רק אני) הופתעו לטובה.
נקודות הרענון היו טובות – אולי נקודת שתיה נוספת, בתחילת הריצה הייתה עוזרת לחלק מהרצים.

2. החיסרון הגדול במרוץ, הוא הכמות הקטנה של המשתתפים בכלל, וישראלים בפרט.
אם אפשר יהיה באמת להפוך אותו למרוץ מסורתי, שאליו מגיעים יום קודם (לא בטוח שאמצע השבוע הוא פתרון טוב), אולי הוא יהפוך למרוץ שרבים יגיעו אליו.
וכך יהיו פחות תמונות בסיכום כזה בהם רואים רק נוף (עליות, ירידות, הרים וגבעות) – ללא רצים ורצות שיעטרו אותן…

כי בחצי מרתון ערד-מצדה – רצים אל ההיסטוריה.

קישורים קשורים
תמונות חצי מרתון ערד-מצדה – כולל כל התמונות מכתבה זו כאן

תגובות לטור של עופר ביידה בכתובת הבאה האימייל של עופר ביידה
או למערכת שוונג באמצעות עמוד צור קשר


אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתם בכתבות או בפרסומי שוונג צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש בו או לבקש להוסיף את הקרדיט שלכם בדוא"ל: info@shvoong.co.il

קראתם? השאירו תגובה...

כתבות אחרונות באתר

פודקאסטים מומלצים

אירועים קרובים

טורים

ציטוט השבוע

"במהלך המסע הזה למדתי שהכל אפשרי. למדתי שלנפש, לרוח, יש עוצמה שאין לגוף. שלמוח יש את היכולת לסחוב את הגוף למקומות בלתי אפשריים", רועי לבנברג, שהחלים מלוקמיה, אחרי שהשלים את מסלול הטור דה פראנס במלואו




מזג אוויר ותחזית ים

ערוץ הוידאו של שוונג