ההיסטוריה הענפה של הטור דה פראנס קיימת כבר 123 שנה. ההיסטוריה שלי עם האירוע הגדול ביותר בענף האופניים צנועה בהרבה, רק 30 שנה. משפט שגורם לי להרגיש זקן. גם אני וגם הגראן בוקלה עברנו הרבה בשנים האלה.
לכתבות נוספות בנושא:
- המדריך המלא: איך ומאיפה צופים בטור דה פראנס 2026 בישראל?
- 3,333 קילומטרים של סבל: הכירו את מסלול הטור דה פראנס 2026.
- "אתם רוצחים!": 100 שנה לטור דה פראנס המטורף, האכזרי והארוך בהיסטוריה.
התחלתי להתעניין בטור ב-1996, זמן קצר לפני שהתגייסתי. למה? 30 שנה, לך תזכור. אמנם כבר נתקלתי בתופעה בכתבה במבט ב-1989, שבה דיברו על הניצחון הסנסציוני של גרג למונד בנג"ש האחרון, אבל אז הייתי ממש ילד.
גם לא ממש ברור לי איך עקבתי. בשנות ה-90' העולם עדין היה מקום גדול, בטח לקיבוצניק מהפריפריה. האינטרנט עדין היה בחיתוליו, ולא היה יורוספורט או ערוץ הספורט. אבל אני זוכר בבירור שריס הוביל על אוריך, ושלא הבנתי למה אומרים שהגרמני הצעיר לא מאיים על חבר קבוצתו. על כך שהיה מדובר בסיום דרכו של ביג מיג למדתי רק בהמשך.
מעידן ארמסטרונג לאובדן התמימות
את הטור של 97' אני זוכר, אבל מודה שאת 98' לא. אחר כך הגיעו השנים של ארמסטרונג, וגם השידורים. כשהייתי סטודנט בתחילת שנות האלפיים השתדלתי לחזור כל יום הביתה כדי לצפות בשלושת הגרנד טורים. זה ממש היה לי חשוב. את "המבט" המפורסם של הטקסני בטור של 2001 אני לא יכול לשכוח. גם אם לא הבנתי את כל מה שמתרחש מאחורי הקלעים.
כמה שנים לאחר מכן, בתחילת דרכי העיתונאית, כבר איבדתי מהתמימות. לא היה לי ספק שארמסטרונג מסומם, ואפילו כתבתי את זה ביהירות של צעירים. במקביל התעמקתי עוד יותר בהיסטוריה של הענף, וגיליתי עד כמה היא מרתקת. משם הענין שלי המשיך לגדול.
כאשר ציינתי עשור אישי עם הטור, הוא היה בשפל. רמאים כמו פלויד לנדיס ואלופים כמו אוסקר פריירו וקרלוס סאסטרה זה לא בדיוק החומרים שהפכו את הטור למה שהוא, הגם שאני יכול בקלות לשדר בהילוך חוזר בראש שלי את הבריחה של סאסטרה שהביאה לו את החולצה הצהובה. והיו רגעים באמת בלתי נשכחים, כמו הדו קרב בהרים בין אלברטו הפיסטליירו קונטאדור לאנדי שלק.
שלטון הרובוטים והאהבה הגדולה
ואז הגיע עידן סקיי המדכדך והשלטון חסר הרחמים של פרום המוכשר אבל הרובוטי, שעדין סיפק רגעים מדהימים. איך אפשר לשכוח את החיוך של ריצ'י פורט, אחרי ששיגר את הבריטי לניצחון גדול על קונטאדור וקינטנה בוונטו?
באמצע הפציע וינצ'נזו ניבאלי, הרוכב האהוב עליי בכל הזמנים. הוא סיפק הופעה מדהימה בטור של 2014. כולל קטע חמש הקשוח והנקמה של הכריס בכריס הורנר באוטאקאם.
עידן פרום ושות' התחלף בעידן פוגצ'אר. אחרי הנג"ש הבלתי נשכח בפלאנש דה בל פיי, הגיע השעמומון של 2021. אבל אז בא הקטע הנפלא בקול דה גראנון ב-2021, והתחרות שוב הפכה למעניינת. לפחות במשך שנתיים.
הטור דה פראנס – מרוץ שגדול מהענף עצמו
במשך השנים התחלתי לעקוב באדיקות לא רק אחר הגרנד טורים, אלא גם המונומנטים, ומשם כבר כל הענף. בשנים האחרונות אני מודה שההנאה הגדולה ביותר באה דווקא מסבב הנשים, שמזכיר לי למה התאהבתי בספורט הזה מלכתחילה.
במשך 30 שנה הצטברו כל כך הרבה רגעים זכורים בטור דה פראנס. וגם אם אני מחבב מעט יותר את הג'ירו, אין ספק שהטור הוא תחרות שגדולה יותר מהענף. ולא משנה מה יקרה, וגם אם זהות המנצח די ברורה, זהו עדין אירוע הספורט השנתי הגדול מכולם. ואני משוכנע ש-30 השנים הבאות יסבו לי עוד הרבה מאוד רגעים בלתי נשכחים.






























