בעולם של ספורט הסבולת, המושג "לקחת את הגוף לקצה" משמש לעיתים קרובות כקלישאה. אבל עבור יואב שריקר ז"ל, שהלך לעולמו לפני שבועיים והוא בן 22 בלבד, זו לא הייתה קלישאה. זו הייתה אסטרטגיית הישרדות, פילוסופיית חיים ותשובה מוחצת למציאות אכזרית שנכפתה עליו.
לכתבות נוספות בנושא:
- "להראות למשפחתו שאכפת לנו": הריצה המרגשת לזכר ג'ייק מרלו ז"ל
- 24 שעות של טירוף: הישראלים שכבשו את מרוץ המכשולים הקשוח בעולם
- "כל גל ישאיר לנו חלק ממך": קהילת המים הפתוחים נפרדה מאליק כהן ז"ל
יואב אובחן עם סרטן גרורתי במהלך שירותו כלוחם ביחידת העילית יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית, בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל". מרגע קבלת הבשורה הנוראית, הוא קיבל החלטה מודעת: לא להיות קורבן של הנסיבות. אלא להשתמש בהן כדי לבחון מחדש את גבולות היכולת האנושית ולהפוך את החולשה כביכול לשיא של כוח והשראה.
"היה לי פחד למות", סיפר יואב בריאיון עבר, "אבל כדי להיות אמיץ – אתה חייב לפחד".
הניתוח המורכב והריצה אל השפיות
הקרב הרפואי של יואב החל בחלל הפה, שם התגלה הגידול לראשונה. הוא עבר ניתוח מורכב ביותר שבו הוסרו כ-40% מרקמת הלשון שלו (ששוחזרה באמצעות רקמות שנלקחו מידו ומרגלו), לצד הסרת בלוטות הלימפה בצוואר. מיד לאחר מכן הגיעו שישה שבועות מפרכים של טיפולי הקרנות אינטנסיביים לאזור הראש והצוואר.
יואב שריקר בבית החולים | צילום: פרטי
הכאבים היו קשים מנשוא, החולשה איימה להכניע אותו, ותחושת חוסר האונים ליוותה אותו מדי יום. אבל דווקא מתוך הלילות החשוכים ביותר, נולד הספורטאי שבו. יואב, שלא היה רץ מקצועי לפני כן, הרגיש שהמצוקה הנפשית תכריע אותו אם לא יפעל. הוא פשוט קשר את השרוכים ויצא לדרך. תחילה 5 קילומטרים, אחר כך 10, ואז 20. הריצה הפכה לכלי שהחזיר לו את השליטה, את תחושת המסוגלות ואת האמונה העיוורת ששום מחלה לא תגדיר אותו.
PROJECT X-MAN: ריצת 66 ק"מ בסיום ההקרנות
השאלה המרכזית שהובילה את יואב לאורך כל הדרך הייתה: "מה באמת אפשרי?". מתוך המקום העיקש שמסרב לקבל מגבלות כמובן מאליו, נולד חלום משוגע. לקבוע שיא עולם בריצה מיד עם תום הטיפולים האונקולוגיים.
ביום המדויק שבו סיים את סדרת ההקרנות המתישה בבית החולים שיבא תל השומר, יואב יצא למה שכינה PROJECT X-MAN. הוא זינק מפתח תקווה, רץ לתל השומר, משם לנמל תל אביב, המשיך לפארק אריאל שרון, טיפס אל פסגת ההר (חירייה), ירד, חזר לשיבא וסיים בפתח תקווה.
המרחק: 66 קילומטרים של ריצה רצופה.
הזמן: 11 שעות ו-30 דקות.
הקצב: 10:27 דקות לקילומטר.
זו הייתה הצהרה ברורה לעולם: הגוף שלי אולי פגוע, אבל הרוח שלי חופשית.
צפו בתיעוד מתוך PROJECT X-MAN:
"הסערה המטבולית" ועמידה מול הרופאים
יואב לא הסתפק במה שהיה לרפואה הקונבנציונלית להציע. הוא השקיע כל דקה פנויה בחקר המחלה, קרא מאמרים מדעיים ועבודות מחקר מהבוקר עד הלילה כדי להבין את מנגנוני הגידול שלו. כשגילה שסרטן ראש-צוואר ניזון מגלוקוז, הוא שאל את עצמו: "מה יקרה אם אנקה את הגוף מסוכר לחלוטין וארעיב את הגידול"?
כך נולדה שיטת הטיפול המסייעת שפיתח בעצמו, לה קרא "סערה מטבולית". היא הורכבה משלושה עקרונות קיצוניים:
- תזונה קטוגנית קיצונית: אפס פחמימות ואפס סוכרים (כולל סוכרים טבעיים). התזונה התבססה על בשר, ביצים, טחינה ושומן בלבד.
- פעילות גופנית עצימה בצורה חריגה: 4-3 אימוני כוח ביום. מגרירת מכוניות בעליות ועד אימוני קרוספיט במרתף הבית.
- חשיפה קיצונית לקור: שלוש טבילות ביום באמבטיית קרח. למשך 20 דקות בכל פעם (בהשראת מחקר בעכברים שהראה כי קור מאט גידולים).
כאשר התגלתה גרורה בריאה ורופאיו המליצו על כימותרפיה, יואב, שהיה אז רק בן 21 וללא הכשרה רפואית פורמלית, עמד מול צוות האונקולוגים הבכיר בשיבא וביקש חודשיים כדי לבחון את התיאוריה שלו. הרופאים נעתרו לבקשתו ודחו את הטיפול.
באותה תקופה, יואב לקח את עקרונות הקור לקצה. הוא נסע יחד עם אחיו הגדול ומאמנו, ניב שריקר (בעצמו שחיין מאסטרס, שחיין במי קרח ומאמן שחייה במכבי ר"ג – ג.ד), לאיטליה. שם ייצג את המדינה והתחרה באליפות העולם בשחייה במי קרח.
יואב וניב שריקר באליפות העולם בשחייה במי קרח | צילום: פרטי
שיאי ישראל המטורפים: לרוץ מרתון עם 33 קילוגרם
כעבור ארבעה חודשים, יואב החליט לבדוק את שיטת "הסערה המטבולית" תחת עומס משקל בלתי נתפס. במרוץ "כביש הסרגל", הוא הדהים את קהילת הריצה הישראלית כשהשלים חצי מרתון (21 ק"מ) כשהוא נושא על גופו וסט במשקל של 35 קילוגרם (שווה ערך לשלוש שישיות מים). הוא חצה את קו הסיום לאחר 3 שעות בדיוק (קצב 8:34 דק'/ק"מ) וקבע את שיא ישראל לריצה הכבדה ביותר שנעשתה בארץ.
הבדיקות הרפואיות הראו אז האטה מזערית בקצב הגידול, ובעקבות כך הוחלט לעבור לטיפול ביולוגי. אך יואב לא עצר. תוך כדי קבלת הטיפול הביולוגי, הוא החליט לשבור את השיא של עצמו ולצאת ל"ריצת עשרת המכות" בערבה. הפעם למרחק של מרתון מלא.
הוא השלים 42.2 קילומטרים עם 33 קילוגרם על הגב. בזמן של 6 שעות ו-42 דקות (קצב 9:31 דק'/ק"מ). הבדיקות שלאחר מכן הראו תוצאה מדהימה. הגידול הצטמצם בכ-95%. ההערכה הרפואית הייתה שהדבר נבע מהטיפול הביולוגי, ובעקבות כך הוא הפסיק את פרוטוקול "הסערה המטבולית".
התיעוד המצמרר מהמרתון ההיסטורי עם 33 ק"ג:
המורשת של יואב שריקר: ספרא וסייפא וחברת AIRMEIZ
כשבועיים לאחר הפסקת הפרוטוקול, הבדיקות הראו שהמחלה חזרה להתפשט במהירות אגרסיבית. יואב הבין שגופו נחלש, אך מוחו נותר חד כתער. הוא שקד על כתיבת מסמכי "סערה מטבולית 2.0" ו-3.0, שבהם ריכז באדיקות את כל המידע התיאורטי שאסף, כולל סיכום הטעויות שלו. כדי שהמסמך ישמש כמורה דרך ועזר לחולה הבא שיבקש להילחם על חייו.
הביטוי שליווה את יואב וחגג את מורשתו היה "ספרא וסייפא" (בארמית: ספר וחרב). הוא האמין שהאדם השלם הוא זה המשלב בין עולם הרוח, הידע, הפילוסופיה והלמידה (הספר), לבין עולם העשייה, האומץ, הלחימה והעמידה הקשוחה מול המציאות (החרב). כלוחם יהל"ם שקרא מחקרים רפואיים בלילות, הוא היה ההתגלמות החיה של מושג זה.
בשבועות האחרונים לחייו, יואב ריכז את כל טיפות האנרגיה שנותרו לו למשימה אחת: הצלת חיים באמצעות טכנולוגיה וגילוי מוקדם. יחד עם אחיו איתי שריקר ושני חבריהם הקרובים, הוא הקים את חברת AIRMEIZ, שפיתחה בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת הונג קונג פתרון טכנולוגי חדשני לגילוי מוקדם של סרטן חלל הפה. החברה ממשיכה לפעול ולעבוד קשה גם לאחר מותו כדי ליישם את החזון הרפואי שלו בעולם. (לאתר הפרויקט של חברת AIRMEIZ).
יואב שריקר | צילום: פרטי
הפיניש האחרון
מלבד היותו לוחם, חוקר וספורטאי קיצוני, יואב מצא זמן להתנדב כמדריך ומלווה של השכבות הבוגרות בתנועת הצופים. בנוסף, הוא התעניין בחינוך ועבד בגן ילדים כדי להגביר את ההבנה שלו בנושא.
מי שהיו לכל אורך הדרך שם עבורו היו חבריו לצוות ביהל"ם. על אף שכבר שוחרר מצה"ל, הם היו עבורו שם לצד משפחתו כרוח הגבית שלו. חבריו סיכמו זאת בדמעות בכתבה בחדשות 12: "בשנתיים של מחלה, יואב הספיק לעשות דברים שאנשים לא עושים בחיים שלמים. כל ההישגים האלה הם רק הטיזר למה שהוא הכין להמשך".
יואב שריקר לא ביקש שיזכרו אותו כחולה סרטן. הוא ביקש שיזכרו אדם חופשי, לוחם פילוסוף שבחר לחפש משמעות גם בתוך הַכְּאֵב, ולא נתן לשום נסיבות להגדיר את מי שהוא. כעת, הצוות שליווה את יואב בכל תחנות חייו ובשבירת שיאיו הקודמים, מתכנן ומפיק מרוץ מרתון מיוחד לזכרו, כדי להמשיך להריץ את המורשת שלו קדימה, ולשאול בכל צעד מחדש: מה באמת אפשרי.
יהי זכרו ברוך.
יואב שריקר כחייל | צילום: פרטי
