יש משהו מיוחד ברגע שבו קבוצה של אנשים, שהריצה עבורם איננה מקצוע אלא תשוקה אמיתית, מחליטה לצאת למסע אישי ומשותף לעבר יעד קסום, מאתגר ומרתק – המרתון, 42.2 ק"מ של תשוקה, כאב ונחישות שמסתיים ברגע אחד בלתי נשכח של ניצחון פנימי.
כמאמן ובעל מועדון GRIT, מועדון ריצה הישגי למרחקים ארוכים מוביל בישראל הבנוי על הערכים תשוקה, התמדה ונחישות, בחרתי בסוף שנת 2024 עבור הקבוצה את היעד הגדול לעונת 2025 – כזה שיאפשר לכל אחד ואחת להגשים את עצמו ולגלות עד כמה רחוק אפשר להגיע כשעובדים קשה ומתאמנים ביחד. הבחירה שלי במרתון סביליה הייתה כמעט טבעית: אחד המרתונים האיכותיים והמהירים בעולם, עם מסלול כמעט שטוח לחלוטין, מזג אוויר אידיאלי לריצה, רחובות מרהיבים ועידוד מטורף שלא נגמר לרגע. לא סתם זהו מרתון שבו נשברו שיאים עולמיים ושיאי ישראל, ושבשנת 2025 נסגר כליל ונמכר חצי שנה מראש – עדות ליוקרה ולמשיכה שלו עבור רצים מכל העולם.
הדרך לשם לא הייתה פשוטה. חודשים ארוכים של אימונים – ריצות בוקר מוקדמות לפני יום עבודה, אינטרוולים באצטדיון, אימוני עליות, אימונים בחום ובגשם, ריצות ארוכות בסופי שבוע כשכולם עוד ישנים. היו לא מעט רגעים של ספק, של כאב ואף של משברים, אבל דווקא ברגעים האלה התגלתה העוצמה האמיתית של הקבוצה ושל כל אחד ואחת מהחברים במועדון. מישהו שיתף בקושי – ומיד הגיעו מילים של עידוד. מישהי נשברה באמצע ריצה ארוכה – ושניים רצו לצידה עד הסוף.
הלבד של המרתון הפך למסע משותף, ואני כמאמן הייתי איתם, לפעמים כדי לדחוף, לפעמים כדי להרגיע, ולפעמים אולי כדי להזכיר להם למה יצאנו לדרך הזו וכמה אני מאמין בהם אבל בעיקר להתוות דרך, לא להפריע יותר מדי ולנסות לתת להם כלים עצמאיים שילמדו להכיר את עצמם לעומק ולממש את עצמם ברגע האמת.
וכשהגענו לסביליה, כל זה קיבל משמעות חדשה. הביחד בימים של לפני המרתון היו קסומים ומחזקים, אימוני הבוקר האחרונים בפלאזות היפות של סביליה, הריצות הכנה האחרונות על חלקים ממסלול המרתון, התמונות המרגשות עם דגל ישראל, ארוחות הבוקר ביחד במלון, הארוחה החגיגית בשישי במסעדה האיטלקית המשובחת עם הרמת כוסית היין האיכותי בקידוש והדברים האחרונים שהיה חשוב לי להגיד להם בעודי מסתכל להם עמוק בעיניים. החיבור של כולנו לישראל דווקא באותם ימים מורכבים, ודווקא בארץ זרה רגע לפני שהם מזנקים אל הלא נודע. אל המרתון. הכל היה כל כך עוצמתי ומרגש. היינו כנבחרת.
בוקר המרתון היה קריר ונעים, מושלם לריצה. כבר מהקילומטר הראשון הרגשתי יחד עם הרצים שלי את האנרגיה הייחודית – אלפי אנשים משני צדי הרחוב, מתופפים, מוזיקה, קריאות עידוד בספרדית ובאנגלית, אווירה שהפכה את המרתון כולו לחגיגה אחת גדולה. המסלול עובר בין סמטאות ציוריות ואתרים היסטוריים, ה"שטיחות" המפורסמת שלו הופכת כל צעד למהיר וזורם, והעיניים לא מפסיקות להתרגש מהיופי שסביב.
בחלקים מסוימים רצתי איתם ובחלקים אחרים מצאתי נקודה אסטרטגית לעמוד בצד, להכווין, לתת טיפים ודגשים מהירים תוך כדי, לצלם ובעיקר לתת חיוך, למחוא כפיים ולעודד אותם. לראות את העיניים שלהם בורקות, את המאבק ואת הנחישות – זו הייתה חוויה עוצמתית גם עבורי כמאמן.
והסיום… זה היה שיא רגשי שקשה לתאר במילים. לראות את חברי המועדון, אחד אחרי השנייה, אחרי שנאבקו בדרך, חוצים את קו הסיום כאלופים אמיתיים – כל אחד עם הסיפור האישי שלו – זו הייתה חגיגה של נחישות ותשוקה, של חלומות שהפכו למציאות. החיבוקים, הצחוק, הדמעות, הארוחה המשותפת שאחרי – כל אלה היו יותר מהישג ספורטיבי. הם היו הוכחה לדרך שעשינו ביחד, כקבוצה, כמועדון, וגם לדרך האישית שלי כמאמן שמלווה אותם בכל שלב.
מרתון סביליה 2025 היה בשבילי הרבה מעבר לעוד תחרות. הוא היה הוכחה מוחשית למה שאפשר להשיג כשמתאמנים עם מטרה ברורה, כשעובדים קשה לאורך זמן, וכשיש מסגרת תומכת וחזקה שמחזיקה אותך ברגעי המשבר. זו הייתה חוויה שגרמה לי עוד יותר להתאהב במרתון הזה, עד כדי כך שגם אני החלטתי להירשם למרתון סביליה 2026 – כדי לנסות להגשים את עצמי, לרוץ שם עם האנרגיה האדירה, ובתקווה לשבור שם את השיא האישי שלי.
רוצים להירשם למרתון סביליה? חבילות תיירות אחרונות הכוללות טיסות, לינה, העברות והרשמה למרוץ – ניתן להשיג בג'נסיס ספורט. מלאו את פרטיכם בטופס כאן מטה או לחצו כאן לפרטים נוספים.
הכותב: רועי קלמר | ספורטאי, רץ ומאמן ריצה למרחקים ארוכים, ובעל מועדון הריצה GRIT. רץ ואימן עשרות רבות של ספורטאים במספר גדול של מרתונים בארץ ובעולם.



